אחותו (הגדולה) של הארי פוטר

"טוב, אנני, את מוכנה?" שאלה לילי פוטר את בתה בת השלוש, צעירה ושברירית כל כך, עם שיער כתום וגלי, נעים כקטיפה, שעיניה חומות ובוהקות. "פעם ראשונה שאת נשארת עם דודה לוני ודוד דייב, בסדר?" לילי הביטה לתוך עיניה המחייכות, ועטפה את גופה הרזה בחיבוק אוהב. אנני הקטנה עטפה את זרועותיה סביב צווארה של האם. "כן! אני אשחק עם מארי ומייק ועם התינוק החדש שלהם ו- רגע, אבא, לא אמרת שהם לא באמת דודים שלנו?" פניה הרצינו. לילי וג'יימס פרצו בצחוק, וג'יימס לקח לזרועויתיו את הארי הפצפון, סך הכל בן שנה, שחייך וציחקק. "זה כמו ביטוי כזה. הם חברים ממש טובים שלנו, אז הם כמו הדודים שלך, הבנת?" אנני צימצמה את עיניה ומשכה את כתפיה. "נגיד ש-," היא אמרה במלוא הרצינות. "היא בדיוק כמוך, ג'יימס," גיחכה לילי והניחה את זרועה על כתפו. היא העביררה את האצבע על אפו של הארי והוא חייך. "טוב, ניפגש בעוד שבוע," חייכה האם והלבישה על בתה את המעיל שלה, ואספה את שיערה לצמה ארוכה וג'ינג'ית. הן התחבקו, לילי נשקה לקודקודה, לקחה את הארי לזרועותיה וצפתה בג'יימס לוקח את אנני לעבר הדלת. "רגע," אמרה לילי בדאגה לג'יימס. היא לחשה עכשיו. "אתה בטוח?" 
"כן, הארי צעיר מדי. אנני תהיה בטוחה שם, הארי הוא תינוק, הוא ינצל איכשהו. לפחות נציל את אנני," לחש גם הוא, והעביר קווצת שיער אל מאחורי אוזנה. היא נשקה לשפתיו בעדינות, והם יצאו לדרכם בשקט.


"ביי!" צעקה אנני לג'יימס. עומדת בגשם השוטף מתחת לביתם של הבני הזוג וילדיהם. לוני לקחה את אנני על ידיה. הן החלו להירטב מאוד. ג'יימס חיבק את שניהן, הפריח לאנני נשיקה, ונסע לדרכו, אורות המכונית החלושים משאירים שובל אחרון של אור ברחוב הלונדוני החשוך. לוני ידעה על המצב, היא הייתה חלק מהברית של מסדר עוף החול. דמעה זלגה מעינה השחורה. "לוני? למה את בוכה?" שאלה אנני, מביטה בשקט בלוני. "אני- אני לא בוכה, זה הגשם..." מילמלה בקול רועד ונכנסה לדלת הכניסה של ביתם הגדול. "בואי ניכנס ונתייבש , טוב?"
"תראי לי כמה קסמים?" שאלה בהתרגשות אנני.
"ברור שכן," חייכה לילי ונשקה על לחיה. אנני צחקקה והן נכנסו.

שניה לאחר מכן, ערפל התפשט ברחוב , קור בלתי אפשרי כמעט מילא את האוויר וסוהרסנים אחדים ריחפו ברחובות. בין רגע הכל התפוגג. שינוי מוזר.
לוני רק חשבה על חיוכו של ג'יימס ועל עיניו שלא ישובו עוד, וחיבקה את אנני חזק.