אהבה כפולה

 יצא לי די ארוך.

אשמח אם תגיבו...

פרק  1:

השעה הייתה  7:30 בבוקר, שמעתי את זואי צועקת לי במעומעם "אלי קומי כבר, נפספס את ארוחת הבוקר!" כששמעתי אותה אומר את זה קפצתי מהמיטה התחלתי להסתדר מהר; שמתי טייץ ואת הגלימה השחורה נעלתי סנדלים, שמתי מעט איפור קונסילר ומסקרה במהירות, מזווית העין ראיתי את זואי  ומאיה מסתכלות עליי וצוחקות, החמצתי פנים וירדנו לארוחת הבוקר.

אחרי שאכלנו הלכנו לכיתה. לפנינו הלכו ה'פרחות' של השכבה אבל אני עדיין לא מבינה איך הן מקובלות עד כדי כך כשהן לובשות מכנס 'דפוק אותי' וחולצת 'ציצי' ככה אני זואי ומאיה קוראות לחולצות שהן כמו גוזיה כי הן מכסות רק את הציצי. ואני גם לא מבינה את הפרופסורים לא מעירים להם שהן גוזרות את הגלימה...
לפתע נשמע הצלצול הוצאנו היסטוריה והשעמום התחיל לו.
אחרי שעמום של 45 דקות נשמע לו הצלצול הגואל שבישר על הפסקת אוכל, הלכנו לאולם הגדול. נזכרתי שהייתי צריכה להגיד משהו לגיא והלכת אליו ואל כל החברים שלו שהיו (כמובן) איתו. שמעתי מהצד כל מיני לחשושים הרגשתי שזה עליי כי ראיתי מהצד את המבטים הנעוצים בי, ומפינת השולחן שמעתי 'הנה אחותו הקטנה של גיא' זה לא מזיז לי כי אני רגילה לכל זה ואפילו ליותר מזה זה נחשב כלום למה שאני עוברת כמעט כל יום-יומיים, הגעתי עד למקום של גיא וראיתי אותו מדבר עם איזה פרחה של השכבה, אמרתי "גיא....."

פתאום שכחתי מה רציתי להיגד, כנראה שכל המבטים גרמו לי לשכוח

"לא משנה." פלטתי.
התכוונתי להתסתובב כשפתאום ילד נתקע בי, ונפלתי .הוא אפילו לא טרח לעזור לי הוא פשוט צרח עליי "תסתכלי לאן שאת הולכת מטומטמת", ואני שאני מרגישה מספיק נורא עם מה שאני עוברת כל יום אמרתי בתקווה שהוא לא יעשה לי כלום. " סליחה זה היה בלי כוונה, לא שמתי לב. " אמרתי והמשכתי לדרכי.
אחרי כמה שעות של כשפומיטקה, תולדות הקסם ושינוי צורה השיעורים נגמרו. לא ראיתי את זואי או מאיה אז עליתי לחדר המועדון לבד.

באתי לעלות במדרגות כששמעתי קול צעקה מאחוריי

"אליסון חכי דקה!" הסתובבתי לראות מה קורא לי ,הייתה לי תחושה שזה גיא, הסתובבתי כדי לראות מי קורא לי, ראיתי שזה היה ליאם הוא רץ אליי מתנשף ואמר, " אליסון.... אח שלך...גיא.. הוא נפצע הוא עשה דו קרב עם מישהו ונפצע." כששמעתי אותו אומר את זה כל כך נבהלתי ודאגתי לגיא,עזבתי את התיק שלי ורצתי בחזרה לכיתה, כששמעתי את ליאם מאחורה צועק

 "מה עם התיק שלך?"

 "אתה יכול להביא לי אותו בבקשה?"

המשכתי לרוץ לגיא, הגעתי לחצר הקדמית של בית ספר ראיתי שם את גיא שוכב על הרצפה פצוע, כל השפה שלו הייתה דם, הוא היה מלא במכות כחולות בכל מיני מקומות בגוף,  למרות שהוא מעצבן לפעמים היה לי קשה לראות אותו ככה. שמעתי את ליאם מאחורה מתקרב עליי עם התיק שלי, הוא הניח לי את התיק על הרצפה ושם לי יד על הכתף, קצת נבהלתי בהתחלה כשליאם שם לי יד על הכתף אבל אז התרגלתי.
"ליאם, אני הולכת לקרוא למאדם פומפרי."רצתי למרפאה וקראתי לרופאה.  

ישבתי על יד גיא במרפאה מחכה שיתערר, הייתי שם עם ליאם והרגישתי קצת לא בנוח. לפתע ראיתי אותו זז. קראתי לרופאה וזאת באה מיד.

"הוא התעורר." אמרה לה.

"איפה אני?" שאל  גיא.

"עוד רגע גיא." שמעתי את הרופאה אומרת לו.

היא חיטאה את הפצעים שלו "אחח זה כואב!!! איהה זה שורף!!" גיא צרח מכאבים היה לי קשה לשמוע אותו סובל.
הרופאה סיימה לנקות והשאירה את שלושתינו לבד.

 " איך הגעת למצב הזה?"  שאלתי אותו,וגיא ענה  "אותה ילדה שראית שדיברת איתה בהפסקת אוכל, אז האקס שלה לא אהב את זה שהייתי איתה ודיברתי איתה, הוא החליט להטיל עליי כמה קללות.. ניסיתי להחזיר לו הצלחתי אולי כמה קללות, אבל הוא התחמק." הוא אמר.
" אוי גיא גיא גיא רק אתה מגיע לריבים כאלה" אמרתי לו וראיתי את ליאם מגחח מהצד.

לאחר כמה שעות באתי אליו שוב, הפעם לבד.

הסתכלתי על גיא, הוא נראה הרבה יותר טוב.
" אלי?" התיישבתי לידו ושאלתי

" מה אתה רוצה?"

"תודה שאת מטפלת בי ככה, זה לא מובן מעליו אבל תודה"

 " מה לא מובן מעליו? אתה אח שלי בכל מצב הייתי עוזרת לך לא משנה מה!!" "תודה" הוא אמר.

 כשהוא מנסה להתרומם לכיווני, הוא חיבק אותי. באתי לקום כשהוא דיבר שוב.

"אה ואלי בואי רגע" התקרבתי שוב אליו.

"יש לך משהו כלפיי ליאם?" הוא שאל והתחלתי להילחץ כי ליאם הוא החבר הכי טוב של גיא ,זה קצת מביך אותי ובאותו זמן התחלתי להסמיק שוב

"אנ.."

גיא קטע אותי ואמר " כי נראה לי שיש לו גם משהו אלייך"

 "אין לי כלום כלפיו ולא נראה לי שיהיה לו משהו כלפיי כי הוא בין המקובלים הוא יכול להשיג כל בת שהוא ירצה אז למה דווקא יהיה לו משהו לילדה הכי פחות מקובלת בשכבה?"
גיא ענה, "לא סתם כי מדי פעם כשהוא בא אליי הוא מתחיל לשאול עלייך אז אני מנחש...

יכול להיות שאני גם טועה" .
"טוב" אמרתי והלכתי למגורי הבנות להכין שיעורים, כשסיימתי ירדתי למטה לחדר המועדון, ירדתי וראיתי את ליאם וחבר שלו משחקים בשחמט קוסמים. לקחתי כוס מים וחזרתי חזרה לחדר החלפתי לבגדי ספורט וירדתי למטה, עם המטאטא שלי. אני אוהבת לעוף. לפעמים כשיש לי יותר מדי מחשבות אני פשוט עפה בלי לחשוב על כלום, הרוח הפוגעת ברכות בפנים שלי, מרגיעה אותי. וזה לפעמים כיף לא לחשוב.

ראיתי שליאם וחברו עדיין משחקים.ראיתי אתמאיה קוראת ספר ואת זואי לידה מציקה לה.

"היי אלי, לאיפה את הולכת?" הצבעתי על המטאטא שלי. היא הנהנה וחרה לקרוא. עפתי כמעט שעה וחזרתי לחדר המועדון ו"להפתעתי" ליאם וגיא עדיין היו במשחק שלהם.
נכנסתי להתקלח וכשיצאתי ראיתי את מאיה יושבת על המיטה. "אני  צריכה לדבר איתך." אמרה.

 "טוב שנייה, אני מתלבשת, איפה זואי?"

"משחקת עם ליאם שחמט קוסמים."

התלבשתי במשהו יבשתי קצת את השיער והתיישבתי על יד מאיה.
"מה קרה?"

 "שמעתי מה שקרה לאח שלך, הוא בסדר הכל טוב איתו?" היא שאלה

 "כן הוא בסדר עכשיו. יואו את לא מבינה איזה מעצבן ליאם כל הזמן איתנו" עניתי לה.

 "את לא מאוהבת בו? זה לא אמור להיות טוב?"
"דבר ראשון אני לא מאוהבת בו אני מחבבת אותו פלוס פלוס פלוס פלוס.... ודבר שני זה לא רע פשוט אני מרגישה קצת לא בנוח כי נראה לי גיא שם לב שיש לי משהו לליאם".
המשכנו לדבר עד השעה שבע, וירדנו לארוחת ערב.

עלינו לחדר ונשכבתי על המיטה, הרגשתי בדף על המיטה וראיתי שיש לי על מכתב שלא היה פה לפני, באתי לפתוח אותו אבל מאיה פתאום צצה מהדלת ושאלה אותי אם אני רוצה לרדת להסתובב במדשאות עם זואי עד שצריך ללכת לחדרים. אהבתי ללכת לדבר איתך במדשאות, באוויר הפתוח.

דיברנו על כל מני נושאים. מהפרחות של השכבה ועד להתאהבויות. אחרי שסיימנו לדבר. הלכנו לחדר המועדון, אמרתי להן שאני צריכה להביא משהו מהחדר אבל בכלל רציתי לקרוא את המכתב.  רצתי בחזרה לחדר, אבל כשעליתי לחדר המכתב לא היה לי יותר על השולחן הוא נעלם כאילו הוא לא היה.

 
התעוררתי בבוקר והתחלתי להתארגן , פעם ראשונה שקמתי לפני מאיה וזואי. התחלתי לצרוח להם כמו שהן עושות לי בכל בוקר. "אז מה הכיוון התהפך?" אמרתי בצחוק כשראיתי שהן מתחילות להתעורר. "טוב אני ירדתי." לקחתי את התיק שלי את וירדתי לחדר המועדון, שם ראיתי את ליאם. כשליאם ראה אותי הוא ניגש אליי. "את מבקרת את גיא היום?"

"ברור." עניתי לו

"תגידי זה בסדר אם אני אלך איתך היום אחרי הלימודים? אממ.. כי אני קבעתי עם גיא  אני אבקר אותו היום?"
"חחח זה בסדר, זה נשמע כאילו היית לחוץ, אתה בסדר? זה לא כאילו מותר לי להגיד לך שאסור לך." שאלתי אותו "אממ.. כן אני חושב שאני בסדר לא רגע אני חולה" הוא אמר תוך כדי צחוק קטן הסתכלתי עליו וחייכתי ונתתי לו אגרוף קטן בכתף, " יש לי חולה אחד מספיק" אמרתי לו.
כשנכנסנו לאולם והתיישבנו בשולחן גריפינדור,כל שולחן סךלית'רין וחצי מגריפינדור התחיל  לצחוק עליי ועל גיא , ולא היה לי מושג למה, היה לי לא נעים, אני הייתי על סף דמעות. ליאם ראה אותי שאני כמעט בוכה הוא אמר לכל הילדים בשלוחן"תפסיקו לעשות דברים כאלה, אל תדברו על אליסון או על גיא תדברו על כל מה שבא לכם אבל על אליסון ועל גיא את לא מבינים שזה פוגע ברגשות של אנשים, ושזה רק מוריד מהערך שלכם לרדת ולצחוק על אחרים לא תציקו לה יותר כי זה רק מוריד ממכם."
זה ריגש אותי שליאם ככה הגן עליי אבל זה לא כל כך עזר כי מיד הם המשיכו לרדת עליי רצתי לשירותים, עד שהרגשתי שזה כבר יגמר ואולי יש אור בקצה במנהרה. לא האור הזה נכבה, פשוט התחלתי לבכות כי נמאס לי מכל הירידות האלה כבר לא היה לי כוח לחיות לא היה נראה לי שיש טעם לחיות כי כל הזמן מציקים לי ונטפלים עליי אבל עדיין הייתה בי תקווה שיום אחד זה ייפסק כל הירידות וההצקות, לפתע שמעתי את ליאם מחוץ לשירותים, "אליסון את מוכנה לצאת החוצה?" שמעתי אותו שואל ועניתי בבכי "למה זה בכלל חשוב לך, אתה מהמקובלים אתה אמור להיות אחד מהם ולא להיות עכשיו איתי ולנסות לנחם אותי, אתה לא אמור להגן עליי אתה.." "מה אני אמור להיות? מגעיל כמוהם? חסר חיים כמוהם?בלי כבוד לבנות? מה אני אמור להיות?" יצאתי מהשירותים אליו ושאלתי אותו " למה כל כך חשוב לך? הרי אתה אחד המקובלים, למה אתה עכשיו פה איתי ולא איתם יורד עליי כמו שהיה לפני כמה שנים? מה השתנה? שמת לב שזה פוגע ברגשות של אנשים?"
"לא פשוט שמתי לב למשהו אחר!" הוא אמר " מה שמת לב?" שאלתי אותו "אם את לא שמה לב אז לא משנה אני לא אומר" הוא אמר תוך כדי שהוא מסדר לי את השיער ומנגב לי  את הדמעות.
-פלאשבק-
זה היה בכיתה ו' שכל הבנים והבנות ירדו עליי, הייתה הפסקת אוכל באתי להוציא את האוכל, אך בדרך לתיק ליאם שם לי רגל ואז מישהו אני לא זוכרת מי דפק לי עוגת קצפת בפנים, וכל הכיתה צחקה עליי וירדו עליי, זה היה רגע מאד מביך, אני זוכרת שעמדתי באמצע הכיתה עם פנים מלאות בקצפת כשכולם מסתכלים עליי וצוחקים, הרגשתי את הריכולים עליי ואת הירידות הקרבות, והכל היה בגלל ליאם.

כן, אפילו לפני שהלכתי להוגוורטס הכרתי את ליאם, מאיה וזואי, איזה צירוף מקרים. וכן, גם שם הייתי לא מאוד מקובלת...
-סוף פלאשבק-

כשנזכרתי במה שהיה בכיתה ו' התחלתי לכעוס ולהתעצבן על ליאם, עד שפשוט דחפתי אותו ממני והלכתי לכיתה, ישבתי בפינת הכיתה ולא נתתי לאיש להתקרב אליי, רק רציתי שהיום ייגמר כבר!!! לא היו לא עצבים לכלום, לא לליאם לא לזואי ולא למאיה.
בסוף יום מיהרתי להתארגן וללכת החוצה, אל המרפאה כדי שאני לא אצטרך ללכת עם ליאם כי אני לא רוצה לראות אותו למשך הרבה זמן, אני עצבנית עליו ואני עכשיו לא מבינה יש לי קראש עליו, הוא סתם מעצבן וחש אבל חמוד מצחיק נחמד ו.... התחלתי להזיל עליו ריר כאילו אני רואה מולי המבורגר, לקחתי את התיק והתחלתי לרדת במדרגות למרפאה עד ששמעתי את ליאם קורא לי "אליסון!" התעלמתי והמשכתי לרדת מהר יותר, התעלמתי מליאם, "אליסון חכי רגע" הוא התקרב אליי ותפס לי ביד, הסתובבתי אליו שילבתי ידיים ואמרתי  "כן, מה אתה רוצה?" אמרתי "אני יכול לדבר איתך רגע בצד?"
אמרתי "לא" והמשכתי ללכת, אך הוא שוב עצר אותי ואמר "אליסון בבקשה זה חשוב, תני לי רק כמה דקות לדבר את אפילו לא חייבת לדבר רק תקשיבי לי, בבקשה?!"

הפרק הקודם		הפרק הבא