על אהבות ואכזבות!

"דראקו" התנפלה עליו פנסי "איך היה בחג?"

"אממ נחמד, טוב פנסי אני חייב לזוז, אז נדבר" אמר דראקו ועזב את פנסי המאוכזבת.

דראקו עלה לחדרו שם ראה את חברו בלייז זאביני, שוכב על מיטתו ומפריח ניצוצות לאוויר בעזרת שרביטו.

"סוף סוף חזרת" התיישב בלייז " איך היה?"

"כמו תמיד, משעמם" התיישב דראקו מול בלייז, "איך אצלך?"

"לאמא שלי יש חבר חדש" אמר בלייז, היה רגע של שתיקה עד שבלייז התחיל לצחוק ואחריו דראקו.

"חחחח אני ממש הרגשתי זקן" צחק דראקו והחליף כיף עם בלייז.

"דיברת איתה כבר?" שאל בלייז כסיימו לצחוק.

"לא, אבל אני מתכוון לעשות את זה אחרי ארוחת הערב"...

                                                                                                *********************************************

"היי, קטרין" פנה דראקו אל תלמידת סליתרין חטוב, בעלת שער בולנדיני גלי, עניים ירוקות כחולות ועור חלק ולבן כחלב.

"דראקו?" אמרה קטרין בתמיהה, מזווית עינו קלט דראקו את פנסי מסתכלת עליהם במבט מוזר אבל הוא לא ייחס לכך חשיבות.

"אני יכול לדבר איתך דקה בצד?" הוא שאל אותה בתקווה.

"בטח, שנלך את המדשאות?" קטרין שאלה ודראקו הנהן.

הם טיפסו במעלה המדרגות אל הכניסה, ויצאו אל המדשאות.

"קרה משהו?" שאלה קטרין בדאגה, דראקו היה סוג של ידיד שלה והיא דאגה לו.

"כבר הרבה זמן שאני רוצה להגיד לך את זה", דראקו נשף אוויר, והסתכל על קטרין במבט רך."אני... א... אני אוהב, כלומר אני, אני אוהב אותך"

קטרין הסתכלה עליו בבלבול, מחפשת מה להגיד.

"דראקו תראה,אני גם אוהבת אותך, אבל בתור ידיד ואני לא רוצה שזה יפגע בקשר שלנו אז..." קטרין עצרה וברחה באמצע המשפט.

היא השאירה את דראקו מאחור, מבולבל.

'אני אוהב אותה, ואני אשיג אותה' הוא החליט בליבו וצעד חזרה אל המדשאות.

		הפרק הבא