Challenge Me

בהיתי בשמיים האפורים דרך חלון הרכבת. העובדה שהגשמים מתחילים כבר בספטמבר השנה לא עודדה אותי. כנראה שאימוני הקווידיץ' לא יתחילו מוקדם. כן, מבחינתי עוד סיבה להיות מדוכדכת.
שמעתי שריקה חזקה והסבתי את ראשי אל כיוונה – פתח התא בו עמד נער כהה שיער ועיניו הכחולות בוהות בי. חיוך ממזרי היה מרוח על שפתיו ונדמה היה שהוא מחכה שאתחיל את השיחה כך שיוכל למצוא בדבריי פגם ולהעיר על כך בשנינות.
"גרג!" קראתי.
הוא נסך על פניו מבט מופתע. "גרג? איפה?! אני חיפשתי את גרג!" הוא הסתכל לצדדיו במבט הנדמה לחוסר אונים מהול בשעשוע. "את ראית אותו, נכון?"
צחקתי. גרג הוא האדם היחיד בכל העולם שיכול להפוך יום אפור שכזה לצהוב בכל מובן שהוא. לא רק בדיחותיו המוצלחות והבעותיו המשעשעות הם אלו שגרמו לכך, אלא שבהינף שרביט בודד יכול היה לצבוע ענן סערה כשמש.
"ובכן, הייתי בטוחה שראיתי אותו בכניסה לתאי," שיתפתי פעולה, "אני בטוחה שהוא היה פה! שמא נמלט? לא, גרג לא היה עושה דבר כזה. נכון שלא, גרג?"
"כמובן שלא!" קרא הנער והתיישב לצדי. "ואני מכיר את הגרג הזה טוב מאוד."
"לול*," הפלטתי והרמתי גבות. "גרג, מתי תפסיק להיות כזה... אתה? אנחנו צריכים לחכות לשנה השביעית?"
"את אוהבת אותי ככה," חייך.
"בהחלט." השענתי את ראשי על כתפו וכך נותרנו שעה שלמה.

~.~.~

"הממ...  מהו הדבר שהכי ציפית לו השנה?" ג'ואנה הרימה גבות וחיכתה לתשובתי.
עברתי בראשי על כל מותרות הוגוורטס ולבסוף החלטתי, "השיר של מצנפת המיון. ללא ספק."
 חייכתי אליה בעוד היא צוחקת ומהנהנת בראשה כאות להסכמה. ישבנו שתינו בשולי שולחן גריפינדור. ג'ואנה תחקרה אותי לגבי השנה החדשה לפי מנהגנו כל שנה, ואני עניתי בשעשוע על שאלותיה, מחטיפה מפעם לפעם מבטים אל גרג בשולחן רייבנקלו.
"איזה שיעור הוא האהוב עליך?" שאלה ג'ואנה בעוד אני נותנת את המבט הקבוע לגרג.
"את יודעת את זה." ריכזתי את עיני בה וצחקתי.
"לא אני לא," שיקרה.
"הא, לא? ובכן, לא אמנע ממך את המידע הזה. כמובן שזהו שיעור שיקויים."
היא הוציאה לשון. "כן, בטח. שהשיעור האהוב עליך יכלול את סנייפ בתוכו. אני לא חושבת."
הנהנתי בהסכמה. "את צודקת לגמרי. אני לא חושבת שמישהו אוהב את שיעור שיקויים." הסטתי את מבטי אל שולחן המורים, מאתרת בו את המורה לשיקויים. לאחר ניסיונות איתור שמשכו עשר שניות, מצאתי את סוורוס סנייפ יושב בצד השולחן ומביט בתלמידים – חלקם בהערכה, חלקם בתיעוב וחלקם בזלזול. סנייפ היה גבר מבוגר בסביבות גיל החמישים, שיערו שחור ושמנוני ופניו גסים ולרוב, כעוסים.
החזרתי את מבטי אל ג'ואנה. "אז כנראה שינוי צורה," ניחשתי. "זה שיעור די נחמד."
"דינג, דינג, דינג," חייכה ג'ואנה. "תשובה נכונה. טוב... שאלה אחרונה. עם מי היית רוצה לבלות את השנה?"
היא הצביעה על עצמה בגאווה, אך מבטי שוב נדד אל שולחן רייבנקלו.

----------------

*"לול" - עברות של ראשי התיבות האנגליים, "LOL", משמעותם - Laughing out loud, בתרגום חופשי, צוחק בקול רם.