מסע המוות של אדון האופל

השמיים היו שחורים, לא הייתה נקודת אור אחת. הוא רצה כבר למצוא איזה מקום שיוכל לישון בו בלי שום הפרעה.
ואז, הוא ראה מרחוק פונדק דרכים. די עלוב, הוא חשב לעצמו, אבל הוא רצה רק ללכת כבר לישון בשקט. על הפונדק
היה מין צל שחור, צל מבשר רעות, אבל לאדון האופל לא היה בכלל אכפת ממנו.
הוא נכנס אל המקום, וראה אישה קמה לקראתו "ברוכים הבאים לפונדק עין הדרקון! איזה חדר תרצה לקנות?"
ואז פתאום, הוא הסיר את הברדס. הצרחה של האישה קרעה את האויר. הוא הוציא את השרביט-"אבדה קדברה!"
והגופה של האישה הייתה מוטלת שם, בלי לנוע, ועישונייה נעלמו. וולדמורט עלה למעלה, קיווה שהוא לא ייתקל בעוד
אנשים. כבר אין לו כוח, הוא כבר עשה את מה שהיה צריך לעשות בלילה הזה. הוא הגיע אל החדר, החדר היה מלוכלך,
מכוער ובכלל לא היה נראה שיש משהו טוב בו, וולדמורט ניסה להדליק את האור, גם האור לא פעל. כנראה שהוא יצטרך
להשתמש בכישוף, כמה הוא לא רצה כבר להשתמש בשרביט. הכוח שמצוי בשרביט כבר לא מעניין אותו, הוא היה צריך את
השרביט רק למטרה אחת, ועכשיו כבר השרביט נראה משעמם בעיניו, הוא הלך סביב החדר, מקווה למצוא משהו מעניין. ופתאום מבטו פגש
במראה, הוא הסתכל בה, מה שהוא ראה בהחלט הגעיל אותו, יצור עם פרצוף נחשי, וצבע אור לבן. פתאום הוא הרגיש כאב
הוא החזיק לעצמו בראש-"אהההה!". כאב לו כל כך, ופתאום הופיע לו חזיון בראש, הוא ראה קודם את נוויל לונגבוטום, הוא הרג את
ההורקרוקס האחרון שלו, ואז הוא ראה את בלטריקס לסטריינג', האוכלת מוות הטובה היחידה שהייתה לו, מתה מול עיניו. ואז הוא ראה עוד מישהו, את 
הארי פוטר, התברר לו שפוטר לא מת. הם כיוונו שרביטים זה על זה, וולדמורט ידע שזה הרגע, הוא שיחרר את הקללה הממיתה, והארי פוטר, הילד ששרד,
שכב בלי רוח חיים. פתאום על כל התמונה היה צל שחור גדול, התמונה נצבעה בשחור, והוא התעורר, הוא ראה שהוא שבר את המראה, כנראה הוא עשה את זה
מרוב זעם מתי שהוא חלם. הוא נזכר לרגע במה שהוא רצה לעשות מלכתחילה, הוא היה צריך לייצר עוד הורקרוקסים. הוא כבר היה מנוסה בלעשות הורקרוקסים, הדברים
היחידים שהוא היה צריך לעשות זה להרוג, ולהתחרט על הרצח, זה לא הכי קשה בשביל מי שבתקופה הטובה שלו הרג אלפי קוסמים. הייתה לו רק בעיה אחת, כל אוכלי-המוות
שלו מתו כבר, לא היה לו אפילו עוזר אחד. לפחות אף אחד לא בגד בו כמו זנב תולע, מה שקרה לו היה מה שמגיע לכל מי שבוגד באדון האופל. פתאום הייתה דפיקה על הדלת,
וולדמורט מהר הפנה את מבטו לשם. הוא כיוון את שרביטו אל הדלת, כנראה שעוד קצת דם יישפך היום, ואז פתאום הדלת נפתחה. וולדמורט צעק "אבדה קד-"
ופתאום, הוא הפסיק את הקללה, מולו הופיעה נערה בלונדינית, הוא זכר שהוא ראה אותה מתישהו, ואז הוא נזכר בשם של הנערה הזאת, הנערה הייתה... לונה לאבגוד.

		הפרק הבא