פגישת מחזור

הפיק נכתב ללא חוקי גלאים, מי חי ומי מת, ובאיזה הפרש. כולם באותה כיתה, ובאותם גלאים.

קריאה מהנה! והפיק נכתב עם אלבטרוז...

הזכויות שמורות לג'יי. קיי. רולינג ולריק רירדן.

"תלמידים יקרים." אמרה פרופסור מקונגל בקול סמכותי. "נבחרתם להשתתף בניסוי מיוחד-"

"ניסוי? מה אנחנו עכברי מעבדה?!" צעק פיטר פטיגרו בבהלה.

"הרגע, פטיגרו. אף אחד פה לא עכבר מעבדה. זה בסך הכול תקופת ניסיון של תלמידים נבחרים לנסות להשתלב בבית ספר רגיל במשך חודש. יחד עם עוד כמה... תלמידים מיוחדים אחרים."

"מיוחדים? כאילו, קוסמים מבית ספר אחר?" שאלה פלר.

"לא." ענתה מקונגל.

"אז ילדים עם בעיות? כמו ג'יימס?" שאל סריוס בגיחוך.

ג'יימס זרק לו כרית בפרצוף. רמוס נאנח.

"לא בלק. מיוחדים כמוכם." אמרה פרופסור מקונגל ולא הוסיפה.

"מה זאת אומרת מיוחדים כמונו אם הם לא קוסמים?" התערבה לילי.

"מיוחדים וזהו. תפסיקו להתווכח. ואל תשאלו אותם כשתיפגשו בעוד כמה שעות."

רחש עלה ממנוע הרכבת. הם נסעו ברכבת בעלת אותו מבנה כמו הרכבת להוגוורטס, אבל הרכבת הזאת הייתה כחולה, ולא אדומה. והמסלול בהחלט היה תלול יותר.

הם ישבו בחדר מועדון ברכבת, מלא כריות ומזרנים פזורים על הרצפה. הם נהנו לבלות כאן את היום יותר מאשר בחדרי המיטות של הבנים או הבנות.

הם היו: הקונדסאים, לילי, הארי, רון, הרמיוני, פרד וג'ורג', טדי, סדריק, דראקו, פלר, לונה ונוויל. שישה עשר בסך הכול.

הן היו באמצע דיון סוער לאן בדיוק לוקחים אותם באמצע שנת הלימודים שלהם, באמצע הלילה,ברכבת הלא מוכרת.

ואז פרופסור מקונגל נכנסה ופשוט ספקה להם את כול התשובות. טוב, את רוב התשובות.

"אני לא מבין. בשביל מה?" שאל הארי.

מקונגל חשבה לרגע ואז ענתה. "אני וה... אחראי של קבוצת המיוחדים השניה", אמרה, מנסחת את מילותיה בקפידה. "החלטנו שצריך להפגיש בין הקבוצות, וכדאי שנעסה זאת בסביבה מוגלגית.

שם בטוח יותר, מכמה בחינות... בכול מקרה, תמיד צריך לדעת איך להסתדר בעולם המוגלגים, בלי שום קשר. אפילו אם חלק מאיתנו גדלו בעולם מוגלגי."

נשמעו כמה אנחות אכזבה, אבל ההסבר סיפק אותם.

חוץ ממלפוי שנחר בבוז.

"רגע," קראה הרמיוני "אף אחד לא ישים לב שפשוט ניכנס לנו לבית הספר באמצע שנת הלימודים ונעזוב תוך חודש?"

"זה בסדר." אמרה פרופסור מקונגל ברוגע. "הקבוצה השניה מטפלת בזה. אף אחד לא יהיה מופתע, אתם תראו."

היא יצאה, והשאירה את כולם להרהר בדבריה.

לאחר כמה שעות, הרכבת נעצרה.

הם ירדו מהרכבת, כול אחד ומזוודתו, והלכו בקבוצה מאחורי מקונגל, שהובילה אותם לתוך לבנין גדול ואפור, ובתוכו לכיתה גדולה ואפורה. בפנים כבר ישבו כמה תלמידים ששוחחו בשקט.

"בסדר הגענו." אמרה מקונגל בקול שהגיע רק לאוזניהם בלבד. "אתם יכולים לשבת איפה שתרצו, אבל אתם צריכים לשבת ליד משהוא מהקבוצה השנייה.

דרך אגב, אתם יכולים לקרוא להם 'חצויים'."

		הפרק הבא