חמשת הרקדניות הקטנות

זכויות לג'יי. קיי. רולינג.

הם מתו. כולן. הן היו החברות הכי טובות, הרקדניות הכי מוכשרות, להקה קטנה שכזו.

היא עוד זכרה אותן משתובבות לאחר התעמלות מפרכת, או מתאמנות על צעדי ריקוד יחד.

חמשתן. חמשת הרקדניות הקטנות.

היא עוד זכרה את אותה תאונה. כיצד הן צחקו במכונית, לאחר הופעה מוצלחת, משחזרות כול רגש ורגש מהקהל ההמום.

התפתח וויכוח. היא לא זכרה כיצד התחיל, רק שהתווכחו בקולי קולות, צועקות אחת על השנייה.

ופתאום- סירנות מהבהבות, רעש צלצולים באוזניים, דם.

הקטנה מכולם, אחותה הקטנה. היא לא יצאה מזה בשלום. עוד היו לה סיוטים בלילה.

היא זכרה עוד את היום המקולל הזה, שבו ניסו לחצות נהר כול כך יפה, אבל הראשונה-  היא עצמה- החלה לטבוע. הן הוציאו אותה משם.

ואז, נגלה אליהם גבר חפוי ראש. קולו העמוק צמרר את כולן.

"כיוון שלקחתם אותה ממני," אמר באיום, "כך אני אקח ממנה את כולכן."

שם, הן כבר לו הקשיבו לו. הן הלכו משם, מצחקקות על אותו איש משוגע.

שנים לאחר מכן, מפורסמות בעולם- הן עשו מופע.

אירוני ביותר, כיוון שהתרחש אותו הדבר רק אמיתי, שעה מאוחר יותר.

הן נסעו ברכב, צוחקות ביחד עד הוויכוח.

היא עוד ראתה את האלונקה, לוקחת את אחותה הקטנה- השברירית כול כך- לבית החולים. כבר אין טעם. היא מתה.

כול אותם הימים, אחרי ההלוויה, היא נהיתה סהרורית. היא ראתה את אחותה הקטנה רוקדת בכול מקום.

אותן עיניה הגדולות קרועות לרווחה, מטורפות.

לאחר יומיים של סיוטים כאלה, היא עשתה מעשה. היא התאבדה.

והיא קבלה את מבוקשה. היא התאחדה עם אחותה הקטנה.

וכך לקח אליו המוות את חמשת המוגלגיות- חמשת הרקדניות הקטנות.