שלושת מפתחות רוגוזין

היי לכולם! אני לילי פוטר, טוב אז אני בדיוק חזרתי מסמטת דיאגון כי קניתי את הציוד לבית הספר הוגוורטס! אני לא מאמינה! אני כל כך רוצה ללכת לשם! טוב אני עדיין בת 10 אבל יש לי יום-הולדת 11 מחר! :) ההורים שלי דיברנו עם פרוסור מקגונגל שתרשה לי ללכת כבר עכשיו. יאי! :) טוב עכשיו השעה 20:15 ואני צריכה ללכת לישון, אני לא רוצה לאחר למחר. אז לילה טוב!

---

"לילי! אלבוס! ג'יימס! קומו! אתם לא רוצים לאחר!" שמעתי את אמי קוראת מהמטבח.

קמתי ושמתי נעלי בית. ראיתי את אלבוס בא וג'יימס כנראה ישן מאוחר אז הוא עדיין ישן. היום אלבוס מתחיל את השנה השלישית שלו, כי הוא גדול ממני בשנתיים וג'יימס מחיל את השנה החמישית שלו.

"איפה ג'יימס?" אמא שלי שאלה. "ישן." אמר אלבוס. "אתה יכול להעיר אותו מותק?" שאלה אמי את אלבוס. "כן." ענה.

התיישבתי ואמא שלי הביאה לי שוקו ופרוסה עם שוקולד, מה שאני הכי אוהבת.

"אמא, איפה אבא?" שאלתי. "אבא כאן!" אבא שלי בא מאחוריי והרים אותי ודיגדג אותי, צחקתי כל כך חזק עד שכאבה לי הבטן.

"הארי! הארי! תן לה לאכול בשקט." אמרה אמי, ברצינות אך עדיין בצחוק. הוא הוריד אותי והתחלתי לאכול, לא אכלנו כל כך הרבה משום מה.

אלבוס בא. "לקח לי מלא זמן אבל הצלחתי להעיר אותו..." הוא אמר תשוש מעייפות. "תסתירו אותיי!" הוא צעק והוא התחיל לרוץ.

"אלבוס! בוא הנה יחתיכת-!" וג'יימס בא כולו רטוב. צחקתי עוד פעם. "סתמי קוקולילי!" צעק ג'יימס. "אמרתי לך להפסיק לקרוא לי ככה!" קראתי.

"איפה אתה?!" צעק ג'יימס. "ג'יימס! בוא הנה לאכול עכשיו!" אמרה אמי והוא התיישב והתחיל לאכול. "מתי הלכת לישון אתמול?" היא שאלה אותו ובינתיים אלבוס התיישב לידי והתחיל גם הוא לאכול.

"לא יודע... בסביבות שתיים עשרה ורבע, שתיים עשרה וחצי..." ענה ג'יימס. "אמרתי לכם לישון ישר כשחזרנו מסמטת דיאגון..." אמרה אמי בעייפות.

אחרי שאכלנו והתארגנו, יצאנו לבחוץ והתחלנו לנסוע, השעה הייתה 9:17 אז היה לנו ים זמן עד שהרכבת תצא. הלכנו ל-eye london והיינו על הגלגל הענק ארבעים וחמש דקות בגלל שלא היה הרבה אנשים. ואחרי זה הלכנו לאכול ארוחת בוקר אמיתית במסעדה ליד תחנת הרכבת קינגס קרוס. הלכנו לשם והתיישבנו, הזמנו אוכל, וחיכינו קצת והאוכל הגיע. "ג'יימס, אלבוס, לילי, אולי תלכו לשטוף ידיים?" שאלה אמי. "בסדר." אמרנו והלכנו לכיוון הכיורים.

"אז... קוקולילי, את שמחה שסוסף סוף נבלה ביחד שנה שלמה אחרי חמש שנים?" שאל ג'יימס. "לא!" אמרתי. "ואמרתי לך להפסיק לקרוא לי ככה!" צעקת עליו. "את לא תגידי לי מה לעשות." הוא אמר בקול מלגלג. "פשוט תפסיק כבר! אני לא יכולתי לסבול אותך כל החופש הזה! ועכשיו אני צריכה לסבול אותך שנה שלמה!" צעקתי עליו והברז איתו הוא שטף ידיים השפריץ עליו זרם מים חזק מאוד שהפיל אותו על הרצפה! "איך עשית את זה לילי?!" קרא אלבוס. "אני לא יודעת." אמרתי וג'יימס קם מהרצפה והוציא את השרביט שלו. "קדימה, נראה אותך, אותך יסלקו מהבית-ספר וכולנו יודעים כמה אתה אוהב להשוויץ בזה שאתה הבן של הארי פוטר." אמרתי. "היא צודקת." קרא אלבוס וג'יימס הסתכל עליו במבט רותח מזעם. "זאת אומרת שיסלקו אותך." הוא נבהל. "עוד לא גמרתי איתך קוקולילי." הוא אמר בארסיות והלך משם. הלכנו אחריו והתיישבנו, אחרי שאכלנו ארוחה ממש טעימה הגיעה המלצרית עם עוגת שוקולד גדולה ועם זילוף בצבע ורוד שרשם "מזל טוב לילי!" אני לא מאמינה! איזה כיף! :) אכלנו את העוגה ושילמנו ויצאנו לבחוץ.

התחנת רכבת הייתה מול המסעדה אז הלכנו ברגל. לקחנו את הארגזים והכלובים מהמכונית ונכנסנו לבפנים, לקחנו עגלות ושמתי את הכלוב של ריי הינשוף שלי ואת הארגזים שלי. הלכנו לעמוד שנמצא בין 9 ל-10 ונכסנו אל תוכו. ראינו מרחוק את דודה הרמיוני ודוד רונלד והלכנו אליהם, חיבקנו אותם והם אמרו לי מזל טוב ודודה הרמיוני הביאה לי ספר "קווידיץ' בראי הדורות-המהדורה החדשה" ודוד רונלד הביא לי ערכה לטיפוח המטאטא. "הארי, ג'יני אולי הגיע הזמן שהיא תקבל את המתנה שלכם?" שאל דוד רונלד את הורי. "או! כמובן!" אמר אבא שלי ולקח מהעגלה של אלבוס חבילה מוארכת עם מעטפה מודבקת עליה. "מה זה?" שאלתי. "תפתחי את זה כשתגיעי לתא ברכבת." אמרה אמי. "אוקיי" אמרתי. הרכבת צפרה, זה סימן שצריך להיכנס כבר. "ואל תקנו יותר מדי ממתקים!" קראה אמי. ואבא שלי התקרב אלינו ואמר "תקנו כמה שאתם רוצים. עליי." והוא הביא לכל אחד מאיתנו עשרים אוניות! "הארי!" קראה אמי וצחקנו. "טוב. קדימה. תעלו." אמרה אמי והרכבת מפרה עוד פעם. "נתראה בחג המולד!" אמר אבא שלי. "ותשלחו לנו ינשוף על כל דבר חדש!" קראה אמי ועלינו לרכבת. "ביי!" אמרנו והם אמרו לנו.

היה צפירה אחרונה וכל הילדים והנערים שהיו על הרציף עלו לרכבת ונשארו רק ההורים והילדים הקטנים. נפנפנו מהחלון אל ההורים שלנו והם לנו והרכבת התחילה לנסוע. היינו צריכים למצוא תא, כלומר לרוז, הוגו, אלבוס, ג'יימס ולי. "אני לא יכול להיות איתכם בתא, אני צריך להיות בתא המדריכים אבל אני יבוא לבקר." אמר ג'יימס. "מי מינה אותך למדריך?" שאלתי בלגלוג. "מקגונגל, ואם יש לך בעיה עם זה כדי שתשמרי אותה לעצמך." אמר ג'ימס בארסיות.

מצאנו תא אחד שלא היה מלא עד הסוף, היה בו שני ילדים שנראו ממש אותו הדבר בן ובת, זה היה התא היחיד שהיה פנוי לארבעה. (בכל תא יש שישה מושבים), התיישבנו שם ודיברתי עם הילדה שהייתה שם ואהוגו עם הילד.

"היי, אני לילי." אמרתי לילדה והושטתי יד לכיוונה. "אני אמה." אמרה הילדה. "אני מכירה אותך, את הבת של הארי פוטר וג'יני וויזלי, נכון?" אמרה אמה. "כן." חייכתי אליה. "אמא שלי חברה ממש טובה של ההורים שלך, את בטח מכירה אותה, לונה סלמנדרה?" שאלה הילדה. "או, כן! אני קרויה על שמה. השם המלא שלי זה לילי לונה פוטר. די מפתיע שאף פעם לא פגשתי אותך ואת אחיך." אמרתי. "כן, אני מניחה שזאת השנה הראשונה שלך בהוגוורטס?" "כן, גם שלך?" שאלתי. "כן." היא חייכה. טוב, זה ממש מגניב שעל ההתחלה הכרתי לי חברה טובה. כעבור כמה זמן בא אלינו לתא ג'יימס. :( "הכל טוב כאן?" שאל ג'יימס. "הכל היה טוב עד שהגעת לכאן..." לחשתי ואמה צחקה. "מה אמרת?" שאל ג'יימס בחומרה. "כלום." עניתי. "כשמגיעים להוגוורטס את עושה עונש של העתקת קלף באורך מטר של 'אני אספר למדריכים הכל' ואת תביאי לי אותו, ברור?" אמר לי ג'יימס. "סליחה?" שאלתי. "סולח, אבל את עדיין תעשי אותו." אמר. "ואתה." הוא דיבר אל הוגו. "קום, תקנה לי מיץ דלעת, יש לך חמש דקות מעכשיו." אמר ג'יימס. "מה?" שאל הוגו. "אמרתי לך ללכת לקנות לי מיץ דלעת, מהר!" אמר ג'יימס. בדיוק עברה מאחוריו איזה נערה והיא אמרה לו "ג'יימס! תעזוב אותם! הם לא עשו כלום!" אמרה הנערה. "ואני מניח שזה מפריע לך?" אמר לה. "כן, זה די מפריע לי וכדאי לך לעזוב אותם עכשיו או שאני יגיד למקונגל שתמנה מישהו אחר בתור מדריך." אמרה והוא עמד מולה. "אני יעזוב אותם בתנאי אחד..." הוא אמר לאותה נערה. "מה?" היא זרקה לעברו. "שתצאי איתי." הוא אמר ואני מיהרתי לסגור את הדלת ואת הווילון, חזרתי לשבת ושמעתי את אותה נערה צועקת: "אני לא אצא איתך גם אם תהיה הבן האחרון בכל העולם הזה!" והיא הלכה בצעדים מהירים. זה הזכיר לי איזה משהו שאבא שלי סיפר לנו, כשהוא היה בשנה החמישית הוא הסתכל בזיכרון של המורה שלו והוא ראה שזה מה שאבא שלו עשה בשנה החמישית שלו בהוגוורטס אל סבתא שלי... (סיבוך...), אז כנראה משם ג'יימס למד את זה...

הגענו בסביבות שבע בערב, וכמובן שבאמצא הנסיע בא הגברה השמנה עם עגלת הממתקים וקנינו מלא דברים משם. ירדנו מהרכבכת וראינו מישהו ענק! מחזיק עששית ואומר "כל התלמידים החדשים לבוא לכאן." הלכתי לשם עם אמה, ג'ונתן (אח של אמה) והוגו, ראינו את האיש הענק והוא אמר שקוראים לו האגריד. "שמעתי עליו!" אמרתי לאמה. "הוא היה חבר ממש טוב של אבא ואמא שלי!" בינתיים הלכנו אחריו ושטנו בסירות והגענו לטירה וזה היה הדבר הכי מגניב בעולם! אחרי זה אישה בשם חנה לונגבוטום, אותה אישה ששלחה לנו את המכתבים הובילה אותנו אל תוך האולם הגדול ועמדנו בתור והיא עלתה אל הבמה והחזיקה קלף והיא עמדה ליד שרפרף בעל שלוש רגליים ועליו מצנפת.

המצנפת זעה על מקומה ופתחה כפל והתחילה לשיר שיר שאחריו צחקנו. הפרופסור לונגבוטופ שהיא גם סגנית המנהלת קראה לכל ילד והוא הלך אליה. אחד בשם נתן גולדשטיין התמיין לרייבנקלו, דנה לונגבוטום שאני די בטוחה שהיא הבת של פרופסור לונגבוטום, התמיינה לבית הפלפאף, אחרי זה היה הוגו והוא כמובן לגריפינדור, אחריו הייתה אמה והיא לרייבנקלו, אחריה אחיה וגם הוא לרייבנקלו ואחריו היה איזה ילד אחד בשם סקרופיו מאלפוי התמיין לבית סלית'רין ואחרי זה אני הייתי ולמרבה "ההפתעה" התקבלתי לבית גריפינדור. ישבתי ליד הוגו ואחרי שטקס המיון נגמר הפרופסור מקגונגל המנהלת קמה ודיברה "שלום לכולם, אני ממש שמחה שאתם כאן, טוב אז השנה המדריכים שלנו לבית גריפינדור הם ג'יימס פוטר ובלה אדאמס" עלו מחיאות כפיים מהשולחן שלי. "לבית הפלפאף הם דן סמית' וג'יין מקמילן" עלו מחיאות כפיים מהשולחן של בית הפלפאף. "לבית רייבנקלו מגי צ'אנג וקמרון פאטיל" מחיאות כפיים מבית רייבנקלו. "ולבית סלית'רין הם הנרי פרקינסון ומלי גויל" כפיים עלו משולחן סלית'רין. "טוב, אז מערכת השעות של השנה תקבלו בחדרים שלכם ועדכונים יהיו תלויים בחדרי המועדון שלכם. אני לא יאריך במילים יותר מדי אז בתיאבון!" אמרה הפרופסור מקגונגל והתחלנו לאכול, היה אוכל כל כך טעים היה רביולי ופסטות ועוף בתנור ושניצלים ותירס ואחרי זה אכלנו סופלה והיה מדהים כל כך! אחרי שאכלנו הלכנו בעקבות ג'יימס ובלה לכיוון מגדל גריפינדור ונכנסנו לבפנים, הסיסמא הייתה "פיה ורודה" כנראה שהבנים היו נבוכים להגיד את הסיסמא הזאת בקול. נכנסנו לבפנים וחדר המועדון היה כל כך יפה! האח דלקה וריצדה והיו כמה כורסאות והיה ליד האח לוח מודעות והיה כל כך יפה! עליתי לכיוון חדרי הבנות וראיתי ליד מיטה אחת את הכלוב של ריי ואת הארגזים שלי, כתבתי מכתב להורים שלי ואמרתי לריי ללכת להביא להם אותו, קשרתי לרגל שלו והוא עף. חזרתי למיטה שלי וראיתי את החבילה המוארכת מההורים שלי. שכחתי לפתוח אותה ברכבת אז אני אפתח עכשיו, לקחתי את המכתב וקראתי, זה היה ברכה מההורים שלי וגם מג'יימס ומאלבוס שמתי את זה במגירה שהייתה ליד המיטה שלי ופתחתי את החבילה זה היה מטאטא! אני לא מאמינה! אני רוצה להתקבל לקבוצת הקווידיץ' שנה הבאה להיות כמו אמא שלי. שמתי את כל הדברים מתחת למיטה שלי ונשכבתי על המיטה שלי, הרגשתי מן חספוס וראיתי פתק מקומט:

"לילי לונה פוטר, אם את קוראת את זה, אז המשימה הצליחה, שלושת מפתחות רוגוזין אצלי והכל יחזור להיות כמו פעם..."

---

היי לכל הקוראים! אני לילי2002 אני חשבתי על הרעיון הזה לספר כבר מינואר או מדצמבר ולא ידעתי איפה לכתוב את זה אז תגידו לי מה אתם חושבים על הסיפור ותהנו! :)