חצויים קסומים

גילויים- פרסי

טיפסי על קיר הלבה במחנה החצויים וכמעט הגעתי לפסגה שלפתע קולה של אנב'ת הפתיעה אותי וגרם לידי להחרך מהלבה.

"אוח..." רטנתי, משפשף את ידי.

"פרסי! אתה בסדר?" שאלה אנב'ת מבעודה דוחפת אותי מזרם לבה נוסף.

"כן... אני בסדר.. מה קרה?" שאלתי.

"כירון רוצה לדבר איתנו ועם שאר החצויים ממחנה יופיטר." היא ענתה. בקולה ובעיניה שמתי לב לרצינות המפחידה שלה, אותה האחת שהופיעה כאשר דיברנו על העלמותו של ליאו,

או כאשר דיברנו על אכיקטקטורה (או ליתר דיוק, כשאנב'ת דיברה על זה..).

נאנחתי והסתכלתי למטה. הקיר נראה גבוה וטלול במיוחד היום, כאילו מסמן לי שאסור היה לי לטפס עליו.

התחלתי לרדת למטה בזהירות, בעוד אנב'ת צופה בי מבעודה יורדת בעצמה.

"כירון. קראת לנו?" אמרתי.

כירון היה בביניין המרכזי. 

הוא עמד בגופו המלא מעט שפוף, כדי שגבו לא ימעך את המנורה.

מולו היו באיריס-נט ג'ייסון, פייפר, ריינה, הייזל ופרנק, ונראה כאילו הם בדיוק באמצע עוד משחק מלחמה, אך יצאו ממנו כדי לדבר.

הם היו לבושים בשריון קרב רומי מלא.

"היי אמרה הייזל בחיוך עצוב כאשר ראתה אותי. ג'ייסון נראה כאילו עידן עידנים לא חייך. על פניה של ריינה עדיין היתה אותה הבעת ברזל מלחיצה. פרנק נראה לא יציב. ורק פייפר זהרה.

תרתי משמע, היא זהרה. סביבה זרח אור זהוב והיא נראתה יפייפיה מתמיד, כנראה בגלל אמא, אפרודיטה, אך על פניה היה מרוח חיוך עצוב.

"קיבלתי היום הודעה מאוד... יוצאת דופן." אמר כירון לאחר דקת שתיקה מביחה.

גבותיי התכווצו.

כירון נשמע ספק מאושר, ספק דואג.

ריינה הינהנה בהקשבה.

כירון היה בשבילה כמו אב.

"קיבלתי את ההודעה ממקום בשם הוגוורטס. זהו בית ספר מיוחד, לאנשים מיוחדים. אני סבור שאם יאשרו לנו להציב את ההגנות המתאימות, תוכלו לנסוע ללמוד שם בשנת הלימודים הבאה.

אתם תלמדו כתלמידי שנה שביעית, ואחרונה." אמר כירון.

כולנו הבענו בו בהפתעה.

"בית ספר שבו נוכל ללמוד? בלי מפלצות? מה עם שיעורי לחימה בחרב? פגסוסים?" התחלנו לדבר כולנו ביחד והצפנו את כיירון בשאלות, עד שלבסוף כירון הרים את ידו באוויר והשתיק את כולנו.

"אתם אינכם קוסמים, אך אני סבור שפרופסור דמבלדור לא יתנגד לתלמידים חדשים." אמר כירון. "או, וכדרך אגב, זהו בית ספר לקוסמים".

הוא אמר את ההערה הזאתי בצורה כל-כך אגבית שתחילה לא האמנתי.

הדבר הכי שנון ומבריק שהצלחתי להוציא מפי היה: "אעםם... מעה??".

על פני כולם (וכנראה גם על שלי) הייתה הבעה של הפתעה.

"אתם תיפגשו בסוף הקיץ במחנה החצויים שלנו, ואז תיסעו לבית הספר הוגוורטס, מכיבן שמחנה החצויים שלנו יותר קרוב לאנגליה." הוסיף כירון.

תקיעת כונכיה נשמע. 

כירון הסיט את ראשו לכיוון הדלת, ובדרך ראשו התנגש במנורה.

"להתראות, בינתיים." אמר כירון מבעודו מטופף לעבר הדלת, כנראה הולך לטפל במקרה חירום כולשהו.

מה אתם אומרים?! זה הפאנפיק הראשון שלי!! בבקשה תגיבו!!!

		הפרק הבא