מבט חטוף

1) כל הזכויות שמורות לג'יי.קיי.רולינג, אין לי כוונה להרוויח מהפאנפיק הזה ובלה בלה בלה.... :)

2) הפאנפיק מתאר סלאש (מערכת יחסים בין בחור לבחור) אז כל ההומופובים יכולים ללכת מכאן ברצון [:

3) אם יש לכם הערות/הארות אני ממש אשמח שתגיבו בתגובות XD

הכל התחיל בשיעור שיקויים. הכיתה של הארי קיבלה משימה להכין שיקוי הצלחה: לגימה אחת ממנו ותצליח בכל מעשה ידיך בשעה הקרובה. קצת דומה לפליקס פליציס, אך הרבה פחות מסובך והשפעתו לטווח קצר יותר.

הארי החל לעבוד במרץ על השיקוי שלו. הבגרויות הלכו וקרבו, ואסור היה להארי להיכשל בשיקויים. 

באמצע העבודה הרבה, הרים הארי את ראשו כדי לראות כיצד מתקדמים חבריו לכיתה. הרמיוני, כרגיל, נראתה שקועה בעבודתה, ורון הביט בהוראות במבט חסר אונים. צבע השיקוי של גויל קיבל גוון ירוק-רעל, בניגוד להוראות השיקוי, שם היה כתוב שגוון השיוקי הוא וורוד-מסטיק. 

לפתע, תפסה את עיניו של הארי דמות מסתורית. הוא מעולם לא התעניין כך בדראקו מאלפוי, הנער שהיה אוייבו המושבע. הוא שם לב שמצחו מתקמט בריכוז תוך כדי הכנת השיקוי, וחשב לעצמו כמה חמוד הוא נראה כשאינו כועס. 

"פוטר!" סנייפ נעמד מול שולחנו של הארי והסיט את תשומת ליבו. "אתה מוכן להסביר לי מדוע השיקוי של בגוון סגול ולא ורוד?" הארי הביט אל תוך קדרתו. השיקוי שלפני כמה דקות היה בגוון ורדרד נהפך לסגול חיוור.

"כן פוטר?" סנייפ הביט לתוך עיניו של הארי. הארי בלע את רוקו. "השיקוי התבשל יותר מדי..." הוא מלמל. סנייפ לא הרפה.

"ולמה הוא התבשל יותר מדי?"

-"כי לא השגחתי על האש."

"לא שמעתי פוטר."

-"כי לא השגחתי על האש!" הארי אמר בקול חזק.

סנייפ שתק למשך כמה שניות. "תבוא למשרדי בסוף היום," הוא אמר. "לרצות את העונש שלך." 

"הכיתה משוחררת." סנייפ אמר ונעלם במעלה המדרגות אל עבר משרדו.

* * *

"הוא לא יכול לעשות את זה!!" קראה הרמיוני בדרך לארוחת צהריים. "תתעוררי הרמיוני," אמר הארי בכבדות. "זה סנייפ, מותר לו להתעלל בנו, זה כתוב לו בחוזה." הוא חייך במרירות. 

"לא, אני בטוחה שאסור לו לתת לך עונש. השיקוי של גוייל נהרס לגמרי, והוא לא אמר לו כלום!! חייב להיות איזשהו חוק שישחרר אותך." היא המשיכה להתעקש. 

"לא הרמיוני, באמת, זה בסדר. אני יכול להתמודד עם זה." הוא אמר לה והתיישב לאכול. 

במשך שאר הארוחה הוא ישב ושתק. רון היה עסוק בארגון לוח הזמנים שלו, והרמיוני עזרה לו, כך שלהארי היה זמן לחשוב על מה שקרה בשיעור שיקויים.

הוא נזכר בתחושה כשראה את מאלפוי, במחשבה המוזרה הזאת שהוא נראה חמוד. למה לעזאזל להארי יש מחשובת כאלה? 

הוא הרים מעט את מבטו לעבר השולחן של סלית'רין. כמו שחשב, דראקו ישב במרכז השולחן, מוקף בחבריו. הוא צחק. מאלפוי צחק.

הארי הרגיש תחושת דגדוג נעימה עמוק עמוק בבטן שלו. 

'אלוהים, אני חייב להתאפס על עצמי...' הוא חשב והמשיך לאכול.

		הפרק הבא