לזכרו של הארי פוטר <גמור>

הקללות נפגשו גופו המת נפל אורנית.

קול צחוק קר וגבוה נשמע כאשר הארי פוטר נופל ,באכזריות, מת, לרצפה.

רון הרמיוני וג'יני ממש נופלים אחד על השני בבכי.

נרקיסה ודראקו מאלפוי בוכים בעוד לוציוס צוחק ומריע עם שאר אוכלי המות.

צבע דמבלדור ומסדר עוף החול בורחים ובוכים.

מישהוא תופס את רון הרמיוני וג'יני ומרחיק אותם מגופתו של הארי.

אור ירוק פוגע בגופו של נוויל לוגנבוטום.

האגריד מוטל על הריצפה לאחר שחייו נשדדו.

כמה שעות לאחר מכן הוויזלים לונה הרמיוני דראקו ונרקיסה מאלפוי דין תומאס פרוואטי פטיל ושיימוס פנינגן נדחקים במערה הקטנה שהייתה פעם מחבואם של סיריוס בקביק והאגריד.

מולי ארתור נרקיסה והרמיוני התחילו תוך כדי בכי להרחיב את המערה ככה שלמשפחת וויזלי יהיה חדר אחד גדול,למלפויים יהיה חדר קטן יותר,חדר נוסף להרמיוני לונה ופרוואטי ועוד חדר קטן לשיימוס ודין.

הטילו כשפי מגננה ולונה הסתתרה מתחת לגלימה כשהיא יוצאת החוצה לחפש עוד ניצולים.

היא חזרה כשאיתה רק אנג'לינה ג'ונסון וקייטי בל.

בשקט כל אחד סידר את החדר שלו.

בלילה כשארתור וויזלי שמר בחוץ ג'יני ודראקו היו היחידים שנשארו בחלל הקודם של המערה,לפניה שהרחיבו אותה בקסם,ג'יני בכתה ודראקו חשב רק על מה שקרה באותו ערב "הארי פוטר הציל אותו ואחר כך מת.הוא הציל את חייו ודראקו רק עמד ובהה בזמן שלקחו את חייו של הארי." כאילו לפי סימן ג'יני שאלה "מה אתה עושה כן מאלפוי?".

דראקו אמר בשקט "אני חב להארי את חיי."ולא הוסיף עוד.

"הוא גם עינה אותך. אתה-יודע-מי. הארי סיפר לינ על מה שהוא עשה לך.עמדת בזה בגבורה יחסית. לפי מה ששמעתי זה היה נורא."

"זה באמת היה נוראי. הוא הכריך אותי לענות ולהרוג אנשים באיומים על חיי וחיי משפחתי.אבל גם מה שאת עברת היה גהינום לפי מה שאני שמעתי החזרה להוגוורטס היא לא הייתה כלכך קלה."

"נכון."

"נכון."

"הארי בטח מאושר" מלמלה ג'יני."איך?" "עכשיו הוא סוף סוף ייפגוש את המשפחה שאף פעם לא הייתה לו הוא יהיה שמח איתם." אבל הוא יסבול מגעגועים.זה בטוח!"בזה לצערו אתה צודק."

כאשר שניהם נפרדו והלכו למיתותיהם הם עדיין חשבו על השיחה והתעוררה אצל שניהם התחושה שזאת הייתה יותר מסתם שיחת אבלים...

		הפרק הבא