כשטדי היה בן שש, הארי החליט לספר לו למה אביו לא רצתה להתחתן אם אמו.
"טדי, בוא רגע." קרא הארי לטדי הקטן, שרץ אם צעצוע מטוס והעמיד פנים שהוא עף.
"זה בשמים! זה בשמים הכחולים כחולים בלי אף עננים!" טדי הנחית את המטוס ורץ להארי.
"אתה רוצה לשתות טדי? חם היום." אמר, ומייד קילל את עצמו בליבו. איך הוא אמור להתחיל בכלל לספר לו שאביו היה איש זאב?
"כן! איפשר מיץ, דוד הארי? ושתזמוג לי בכוס שהיא שלי ורק שלי?"
הארי חייך. "אומרים למזוג, טדי. וכן, אין בעיה."
הוא קם ומזג לטדי מיץ, מסר לו וביקש שיתישב לידו.
"טדי, אני חושב שאתה מספיק גדול כדי שאוכל לענות על השאלה ששאלת אותי כשהאגריד סיפר לך שאמא ואבא שלך התחתנו מאוחר."
כעת כול צומת ליבו של טדי הייתה נתונה להארי.
"אבא שלך, ובכן, אבא שלך היה מיוחד. הוא לימד אותי, אתה יודע, כשהייתי בהוגוורטס בשנה השלישית שלי-"
"גם אני אהיה בהוגטס?" שאל טדי, וטעה שוב באמירת המילה המסובכת בשבילו.
"הוגוורטס, כן טדי. אתה תלמד שם כשתיהיה בן אחת-עשרה. אבל, חמוד, מה שרציתי להגיד הוא," הארי עצר בעצמו.
"אתה יודע מה זה איש זאב?"
טדי הינהן. "זה איש שבירח מלא הוא הופך לזאב. דודה הרמיוני ומוחה דמעות כול פעם שאני מספר להם מה ששמעתי באגדות של הגן של הלמוגליגם."
"מוגלגים, טדי. אל תתבלבל. ולא כול אנשי הזאב רעים כמו בסיפורים טדי. חלקם אפילו היו טובי לב. כמו אבא שלך."
"אבא היה איש זאב?" עייניו של טדי נצצו בהתרגשות. בתור ילד בן שש, הוא לא ממש הבין מה המשמעות של זה.
הארי חייך בהקלה. כן טדי, אבא שלך היה איש זאב. אבל הוא היה איש זאב טוב, שלא תחשוב לא נכון."
טדי הנהן, עיניו נצצות בהתרגשות.
"ואמא שלך, אהבה מאוד את אבא שלך, והוא גם אהב אותה. אבל הוא פחד. הוא פחד שאם יוולד להם ילד, אז הוא יהיה כמהו."
"הם התחתנו בסוף, נכון?"
הארי צחק ופרע את שערותיו של טדי. בשבילו היה זה סיפור לפני השינה, ולא יותר.
"כן טדי. הם התחתנו, ונולד להם בן. -"
"אנייייי!!!!" צעק טדי, ורץ במעגלים.
"נכון, אתה."
"הם משגיחים עלי מהשמים נכון?" הרצין לפתע טדי.
"כן טדי. נכון. הם משגיחים עליך מלמעלה. אל תדאג."
טדי רץ בחזרה למטוס שלו, ואילו הארי נאנח בהקלה.
מאוחר יותר, כשהארי השכיב את טדי לישון אצל סבתו, שאל: "טדי, איזה סיפור אתה רוצה לפני השינה?"
טדי חייך. "ספר לי שוב איך אמא ואבא התחתנו בסוף!"
והארי חייך וסיפר, בידיעה שזהו הסיפור האהוב על טדי. והוא שמח על כך.
|