הארי פוטר וזיכרונות העבר

השעה הייתה שעת צהריים מוקדמת, הארי עצם את עיניו,בקבוק הבירה עמד להיגמר וטיפות קטנות של המשקה החריף זלגו מתוך חור פצפון וכמעט בלתי מורגש שהיה בתחתית בקבוק הזכוכית.
"גאד,צריך לקנות עוד כמה בקבוקים כאלו,המשקה המטומטם הזה עומד להיגמר כבר"אמר הארי בן השלושים ושמונה בכעס והטיח את הבקבוק הכמעט ריק על שולחן העץ המלוכלך והישן.
הוא קם מהספה הישנה והתקדם לעבר המטבח,על מנת לזרוק את הבירה ועל מנת לקום קצת,אולי אפילו לצאת החוצה סוף סוף,לראות כיצד השתנה העולם בשנים הללו,בהם כמעט ולא יצא מביתו.

כעבור כמה צעדים הוא נעצר מול מראה ישנה ומלאת אבק והביט בפניו.הנער הרזה והשמח,בעל השער הפרוע והעיינים המאושרות השתנה כל-כך,נראה כעת כל-כך זקן ועצוב.
זקן שחור ופרוע הופיע על פניו,שערו השחור התארך די הרבה ועיניו הירוקות הפכו עצובות ומיוסרות.גבו התמיר נהיה מכופף בשנים אלו והוא השמין,לא מאכילה רבה אלא משתיה וחוסר ספורט.
פצעי מלחמה רבים היו על גופו ופניו ושמחה כלל לא נראתה על פניו יותא,כי הרי מי היה לו?מי עודד את ה"הילד שנשאר בחיים"?מי שימח אותו?מי יהיה זה שיניח את הזר על קברו כאשר ימות?

הארי,כבר מזמן לא היה גיבור מלחמה אמיץ ומסוקס,הארי כבר מזמן איבד כל טיפת קסם בגופו.כי הרי וולדמורט עדיין חי,והם לא.אז מה כל זה היה שווה?

ברגע שבו הגיע למטבח הוא נעצר והביט אל עבר הקיר הרוחק ביותר,הקיר היה ריק לגמרי חוץ מתמונה אחת יחידה במסגרת זהב עדינה אך מלאת טחב ואבק.
בתמונה הופיעו חמישה דמויות מחויכות שניפפו לשלום.דמויות בשנתם החמישית והשישית
הראשונה,יפה עד מאוד עמד  וחייכה חיוך קטן.היה לה שער בלונדיני ארוך,עיניים כחולות וחולמניות ויד קטנטנה שנופפה בהיתלהבות לעברו.
הנערה שתמיד הצחיקה אותו,גם כשהייתה רצינית.
הבאה עמד מצדה השני של והביהט במבט מלא אהבה לעבר נער אחר שעמד בקצה המרוחק של התמונה.שער המתולתל והחום היה אסוף בצמה והיה שלחה נשיקה להארי.
הנערה הכי חכמה שהכיר,וגם הכי רגישה.
הנער שהביט במבט חזרה לנערה חומת השער עמד באצילות טיפשית ליד הבלונדינית.שערו הג"ינג"י הבוער ועינים הכחולות מלאות אש השובבות חייכו מהתמונה במוחישיות.
הנער שהיה הכי קרוב,אבל גם כל-כך רחוק.
הנער הבא חייך בבישנות מתוך התמונה,כאילו חושב שמקומו לא בין יפים ואמיצים אלו.שער החום היה דבוק לראשו ועיניו הביטו בבישנות משהו על הבלונדינית החמודה.
הנער שהיה עדיין ילד ביישן ומפוחד,שתמיד איבד את צפרדעו.
והאחרונה,שעמדה באמצע הייתה ג"ינגית עדינה ומלאת פאר והדר,היא הוציאה לשון בשובבות וקרצה מדי פעם,ידה הקטנה והעדינה נופפה לשלום לעברו ועיניה היו מלאות תשוקה ואהבה.
הנערה שהארי אהב.
ג"יני,לונה,הרמיוני,נוויל ורון.עומדים בשורה,מחייכים ומאושרים לא יודעים מה עתידם לא יודעים ששנה בלבד אחרי צילום התמונה.

הוא ניסה להסתיר את הדמעות,ניסה לעצור אותן,אך כל פעם מחדש הן היו יוצאות,יחד עם התמונה שתמיד כוסתה במגבת שאיכשהו נפלה.
הוא זרק את הבקבוק וניפץ אותו ואז העביר את ידו מלאת הקמטים על התמונה ועל דמותה של ה"ינג"ית בעיקר,כאילו מנסה להחיות אותה בעזרת ליטופו החמים.
דמבלדור מת,ג"יני מתה,רון מת,לונה מתה,הרמיוני מתה,פרד וג"ורג" מתים,ביל מת,גברת וויזלי מתה,אדון וויזלי מתה,פלר מתה,טונקס מתה,לופין מת,המורים מתים,עין הזעם מת,סיריוס מת כולם מתים ורק הוא עוד חי ונושם,וכל-כך לא מגיע לו.
הוא נפל על רצפת המטבח והחל להכות באגרופיו את הרצפה ולבכות,כמו שלא בכה מעולם.
הדמעות לא נעצרו,לא שעה ולא שעתיים אחר כך,כל דמעה גרמה לו לחשוב עוד על שנותיו בהוגוורטס,לרצות לחזור לשם.
הוא רצה לנשום שוב את ריחה של ג"יני,לשמוע את רון והרמיוני רבים,לראות את לונה צוחקת ומדברת על חיות שלא קיימות,לשמוע את דמבלדור,את רון פשוט לחיות שוב,עם האנשים שהוא אוהב.

הוא לא פחד מהמוות,הוא חשב הרבה פעמים למות רק כדי לראות את חבריו אך ידע שאין זה בסדר,שאין זה טוב.
הוא ידע שהוא היחיד שיצליח לעצור את וולדמרט עם רק ישתדל,אבל עם רק היה יכול לחזור על שנותיו בהוגוורטס ולשנות מספר,אך אין זה אפשרי.
רגע,הוא בטוח שאין זה אפשרי?הארי נשען על הקיר ונזכר כי יש רק אחד שאינו מת עדיין,ועם רק יצליח איכשהו לבקר אותו,אולי הוא יוכל לענות על כמה שאלות שיבהירו בשביל הארי הכל.
הוא נזכר במשפט שדמבלדור אמר לו ליד הוגוורטס פעם,שעה בלבד לפני שמת והמשפט תמיד הופיע בראשו בלי שוב סיבה,עכשיו הארי הבין את פירושו.
"קסם יכול לעשות הכל,אפילו את העבר לשנות עם תרצה.רק צריך לדעתם כיצד להשתמש בו בדרך הטובה ביותר,כי יש הזדמנויות שאינם חוזרות.
העם אפשר לחזור לאחור,שאל את עצמו הארי וקם מהרצפה,מנקה את האבק מברכיו  ואת הדמעות מפניו.
הוא נעצר ואז חשב היטב על ביתו של האיש עליו הוא רוצה ללכת,ההרגשה המוכרת,אך עם זאת הישנה כל כך של התעתקות הופיעה והוא כמעט הקיא מרוב הסיחרור העז של הקסם.
הוא נעצר בדרך פלא בדיוק במקום שאליו רצה להגיע שלם ובריאואז הוא שמע קול מופתע קורא מאחוריו.
"הארי,העם זה אתה?"הוא שמע קול נדהם ואז הסתובב.
"כן סלגהורן זה אני,ויש לי כמה שאלות."

______________________________________________________________________________________________________________

"אז אתה אומר שזה אפשרי?"אמר הארי בתמייה והביט בפניו של המורה המוכר.
"ברור שזה אפשרי הארי,אבל רק עם יש לך כוונות טובות."
"ברור שיש לי כוונות טובות,כיצד אני עושה את קסם זה?"
"זאת השאלה חביבי,זאת השאלה.דרוש שיקוי מאוד מורכב אך למזלך,יודע אני כיצד אותו להכין."
"תודה לך,תודה"
"אין בעד מה חביבי,אין זה יקח הרבה זמן,עם תיתן לי יד."
"אעזור לך"אמר הארי בהחלטיות.
"אז הבא לי את שני הספרים מהספרייה.אני כמעט בטוח שאלו 'שיקוייםל מאוד מתקדמים בלבד'של רואנה ריקנטיק,ו'מוות,זיכרון,חיים ושיקויים' של אלפרדו דפוט.הבא לי אותם"
הארי הוציא שני ספרים ישנים עבי כרס והושיט אותם לסלגוהרן,שהחל לדפדף בהם ולחפש את השקוי.
"מצאתי"אמר לסלגהורן בשמחה "הארי ידידי,שיקוי מסובך זה הוא שילוב בין שיקוי העבר לשיקוי השינוי.כך והבא לי את המצרכים של שני השיקוים ואז החל לעזור לי והכן את שיקוי השינוי.הוא יותר פשוט משיקוי העבר."
"והיכן המצרכים אדוני?"שאל הארי,שהחל בשמחה להרגיש שוב בשנתו השישית.
"אל נא תקרא לי אדוני אלא סלגהורן או הוראס."אמר סלגהורן בחיוך מתוק מדי."והמצרכים הנחוצים נמצאים בארון בקומה שנייה ליד חדר השירותים.על כל מצרך יש מדבקה כתומה עם שמו."
הארי קד קידה קטנה והחל לעלות למעלה במדרגות שהיו כמעט מושלמות.הוא מצא את החדר במהירות ונכנס לחדר ענקי שנראה כמו מפעל.
אלפי ארונות זכוכית גבוהים במיוחד עמדו שם,מסודרים לפי האלף-בית,ליד כל ארון עמד סולם מכושף שזז והארי הבחין בפרץ ריגוש בתמונה גדולה שלו ושל חבריו בפגש במסיבת חג המולד אצל סלגהורן.הוא חייך למראה התמונה ולמראה ג"יני ולונה שעמדו מחובקות באמצע.
הוא החל מחפש במהירות אחר המצרכים וזיהה את רובם.כאשר הוא ירד למטה הוא הבחין כי סלגהורן כבר סידר את הקדרות ואת שאר הדברים,חוץ מהמצרכים.
במהירות וביד מיומנת סלגהורן החל בשיקוי העבר והארי שהתחיל בקריאה והבנת המילים הקשות החל גם הוא,מרגיש שוב את ההרגשה הנחמדה כל-כך בלהיות תלמיד חסר בעיות משמעותיות.

______________________________________________________________________________________________________________

"השיקוי כמעט מוכן"אמר סלגהורן.אור הבוקר הראשון כמעט עלה אחרי לילה ארוך ומלא בעבודה.
הוא שילב בזהירות את שני שיקויים שהפריחו יחד אור סגול ונוצץ.השיקוי עצמו היה בצבע כחול מלכותי,וריחו היה כשל סוכר שרוף.
"מרכיב אחרון"אמר סלגהורן כמעט לעצמו,והתקרב אל הארי שנראה מפוחד אך מרוגש.
"מהההה?"שאל הארי בבלבול כשראה את סלגהורן מתקרב אליו במהירות ומושיט יד לעברו.
"אני רק צריך..את זה"הוא אמר ותלש מראשו שערה שחורה וארוכה במיוחד.
הוא הפיל את השערה לתוך השיקוי שהפך ברגע אחד לירוק בהיר ויפייפה,כמו צבע עיניו של הארי.ריח של בושם גברים עלה הפעם מתוך הסיר והארי חייך,נזכר בג"יני שתעקשה ממש שהוא ישתמש בבושם זה.
"שתה את זה,ואז..."אמר סלגוהרן וחייך חיוך מסתורי.
"את כל זה?זה לא מסוכן?"שאל הארי בחשש.
"אתה אינך סומך עליי?כן אתה צריך לשתות את כל השיקוי עם תרצה לחזור לתקופה מוקדמת."אמר סלגהורן בקול נעלב מעט.הוא הושיט לעבר הארי בקבוק גדול וריק לגמרי.
הארי לבש על פניו מבט של כלב נטוש ולקח מידו של המורה הישן והחביב את הבקבוק.הוא מילא בו את השיקוי וראה שבסוף הקדרה הייתה ריקה לגמרי.
הוא החל לשתות את השיקוי ונוכח לדעת שיש לו טעם של מים בטעם מנטה או נענע.כעבור מספר דקות הוא גילה שהבקבוק ריק לגמרי והוא הרגיש מסוחרר מעט.
"מה עכ..עכש..עכשיו?"הוא שאל לגהורן בקול מפוהק.
סלגהורן הביט בו בחיוך מסתורי ואמר "ועכשיו הגיע הזמן לכישוף עצמו"הוא אמר.מיד אחר כך הוא החל לומר בקול מסתורי ומלא באימתיות.

"אני קורא לכל כוחות היקום,אני קורא לכל כוחות האהבה.
עזרו לחברי לשנות את העבר.
לגיל אחד-עשרה יחזור
יגדל עד שיגיע היום
וכך יעברו השנים הבאות
יחזור לגיל צעיר בלי שום בעיות
יזכור את כל שיקרה בשנים הבאות
ואז בסופו של דבר יצליח לשנות
אקספקטלרפסדה"

הארי נפל לאחור בקול חבטה,עיניו היו עצומות לגמרי והוא לא זז.כעבור רגע הוא נעלם מהחדר במין צליל פקיעה עדין,שכמעט ולא נשמע.

_______________________________________________________________________________________________________________

ברגע שבו הארי פקח את עיניו הוא הרגיש נורא.הוא לא היה בן שלושים ושמונה אבל גם לא בן אחד-עשרה.הוא לא היה בטוח שהוא בכלל קיים.
הוא מצא את עצמו מסתחרר בתוך מערבולת סגולה ענקית ואז הוא נעצר אל מול מסך גדול.

ברגע שבו הסך נדלק הארי מצא את עצמו עומד מול עוד הארי,וראה אירועים שרצים לאחור במהירות מסחררת.
הארי אצל סלגוהרן,שנים של בדידות,המוות,התיקו,הקרב הראשון והגדול מול וולדמורט,המסע של הארי הרמיוני ורון,(17)
סיום שנה שישית,דמבלדור מת,הארי ודמבלדור במערה,הנשיקה עם ג"יני,המשחק,הפגישות עם דמבלדור,תחילת שנה שישית,הארי ודראקו ברכבת,המפגש עם סלגהורן,(16)
סיום שנה חמישית,סיריוס מת,מחלקת המיסתורין,מבחני הסיום,הפגישה עם ריטה,חג המולד,הנחש ומר וויזלי,הנשיקה של הארי וצ'ו,צבא דמבלדור,תחילת שנה חמישית,השימוע,סוהרסנים(15)
,סיום שנה רביעית,סדריק מת,המפגש עם וולדמורט,המבוך,המים,הנשף,הדרקונים,השם של הארי והגביע,תחילת שנה רביעית,אוכלי המוות,קווידיץ'.(14)
סיום שנה שלישית,סיריוס בורח,אדם זאב רמוס לופין,סיריוס בלק,הוגסמיד,מפת הקונדסאים,תחילת שנה שלישית,ניפוח הדודה,(13)
סיום שנה שנייה,שחרור דובי,הקרב,חדר הסודות,ג'יני נחטפת,הרמיוני,גילוי היומן,מירטל המייללת,פולמיצי,לחששנית,הדם,שמיעת קולות,תחילת שנה שנייה,גילדרוי לוקהרט,דובי(12)
סיום שנה ראשונה,אבן החכמים,דרקון,העונש,הטרול,ארוחה ראשונה,גריפינדור,תחילת שנה ראשונה,מכירים את הרמיוני,מכירים את רון,הבנק,סימטת דיאגון,האגריד,המגדלור,מכתבים,הנחש(11)
הארי הביט בסרט האינסופי שנעצר לפתע על תמונתו של דודו הצועק.בשנייה אחת הוא הרגיש לפתע רצפה עדינה רועדת מתחתיו והוא החל ליפול למטה.הוא הרגיש שוב קליל כבן אחד-עשרה אבל עדיין זכר הכל במדויק.הוא הרגיש כמבוגר הכלוא בגופו של ילד אך ידע כי יש לו הזדמנות לשנות המון.

_____________________________________________________________________________________________________________

הכל היה שחור בשביל הארי לרגע,הוא הביט למעלה והבחין בתקרה הנמוכה,מיד אחר כך הוא העביר יד על ברכו הדואבת ועצם עיניים.
מילה אחת יצאה מפיו לפני שראה לפתע אור בוהק וגדול מגיע
"אאוץ'"