גאליס

ז'אנר: רומנטיקה, הרפתקאות, מחנה קיץ. 
פאנדום: גאליס
דירוג: PG 
הסבר: לחובבי גאליס, מהרגע בעונה החמישית שבו חטפו את דני, מנקודת המבט של:
דני, דורי, יונתן,
אולי יהיה בהמשך גם טיראן וטולה. 
אני אכניס גם קטעים שלא משודרים, כמו מחשבות, או חלק משיחה. 
ויתור זכויות: לסדרה גאליס, לתסריטאים שלה, לצוות ההפקה ולכל האנשים שמעורבים בתעשייה שלה ;)
אני מתכוונת רק שהיה כיף לכולם ולי :) 
אזהרת ספויילר: ראו הוזהרתם

נקודת מבט: דני
אני יושבת קרוב לקבר אנוביס, כשאני מחליטה להתקשר לליעם. 

"מה דני?" קולו נשמע

"ליעם, אפשר לשאול אותך משהו?" אני שואלת. 

"זה מה שאת עושה עכשיו... סתם, ברור שכן" הוא עונה. הוא מעצבן אותי. 

"יונתן במחנה?"
"לא"
"טוב, תודה ליעם" זה כל מה שרציתי לדעת. 
"מה את רוצה ממנו? למסור לו משהו?" הוא שואל בסקרנות. 
"לא ליעם, תודה"
"תגידי, דני, איפה את?"
"אני... אהה..." אני מהססת "ביער". זה היה שקר, כמובן. אני בקבר אנוביס. 
"מה את עושה שם?" 
"חושבת" אני עונה בטון הכי משכנע שלי. 
"על מה יש לך לחשוב?" ליעם מחטט. 
"תגיד, ליעם, אתה בשב"כ?"
"לא, מה הקשר?"
"אז למה כל החקירות האלה?"
הוא משמיע צחוק מזוייף לרגע. 
"מאיפה זה?" שואל. 
"אתה ממש חופר אתה יודע?"
"מי שמדברת..."
"אז יונתן בטוח לא במחנה?"
"לא נודניקית, מה הלחץ?" הוא שואל, לא סבלני במיוחד. 
"רק רציתי להיות בטוחה שהוא איפה שאני חושבת שהוא" בקבר אנוביס, עם דורי ואנה מן הסתם...
"יש לי משהו חשוב לספר לו" אני ממשיכה. 
"רוצה לספר גם לי?"
"אל תדאג," אני מתרוממת לעמידה, "בקרוב גם אתה תדע" 
אני מנתקת את השיחה, מכניסה את הפלאפון לכיס האחורי של המכנסיים שלי ומרימה את התיק. 
כמו משום מקום, טיראן מופיע ישר מולי.

		הפרק הבא