זעם-לילי

היי.

עלה לי (דרדר) רעיון לכתוב על שום-שן, דמות דיסני האהובה עלי. אז גררתי את אלבטראוז מעיסוקיה, והכרחתי אותה לעזור לי. (מוהאהאהאהאה)

אז הינה לכם. ואם תרצו המשך, תגיבו. אם לא, עדיין תגיבו. אבל חשוב לנו לדעת אם להמשיך או לא.

אוהבות: דרדר ואלבטראוז

-----------------------------אלבטראוז:

סדק קל הופיע על הביצה.

היצור הקטן שבפנים המשיך לדחוף ולדחוף את הקליפה, עד שהסדק גדל וחלק קטן מהביצה התפרק ונפל.

עין ירוקה הציצה החוצה.

הוא המשיך לשבור את הביצה עד שעמד שם, בחוץ, באוויר הפתוח.

הגור הקטן, הזעם-לילי הזעיר, הביט סביבו על העולם בפעם הראשונה בעיניים גדולות וסקרניות.

הוא מעד על שאריות הקליפה ודידה קדימה.

גופו הרגיש נוקשה, כאילו הוא עדיין מכווץ בביצה הקטנה. הוא התמתח, קודם רגליו, אז צווארו, ואז גבו.

לפתע שמע קול פקיקה, וחלק מגבו נפרד מגופו ונפרש אט-אט מעליו.

כנפיים.

כנפיים דקות, עדינות, שחורות משחור, כמו שאר גופו. כנפיים שלפתע הרגישו כאילו הן כל יעודו.

הוא התנער, ממצמץ בעיניו כמה פעמים, ואז פרץ בריצה נלהבת במעגל.

סביבתו הייתה חשוכה, כהה. לו זה לא הפריע, ראייתו הייתה מסוגלת לחושך.

למעשה, הוא הרגיש שייך לחושך. זעם-לילי. לילי.

הוא פלט גירגור של שמחה.

קצת אור הגיע לשדה ראייתו. הוא הביט הצידה, וגילה מה שחיפש. היציאה אל העולם. האור בקצה המנהרה. הוא מעדיף חושך, אבל כדי לצאת החוצה הוא חייב ללכת בעקבות האור.

וזה מה שעשה.

---------------------------- דרדר:

זעם לילי נפל.

זה מעולם לא קרה לו. נכון, לפעמים היה לו קשה לטוס. בהתחלה, כשלא היה מנוסה. או כשהיו רוחות חזקות במיוחד, כמו סופה. אבל ליפול? ליפול לקרקע מהשמיים הגבוהים, שהיו הממלכה הפרטית שלו? זה עוד לא קרה לו.

כאב חם צרב בזנבו. תחושה של נוזל חם הזולג במורד גופו משם דיגדגה אותו.

האדמה התקרבה, במהירות עצומה. אבל זעם-לילי לא הצליח לפרוש את כנפיו שוב, לא משנה כמה ניסה. הן לא נענו לו.

הוא נחת. העצים שיפשפו אותו, נתקעו בזנבו וקרעו אותו.

הכאב. זה כל מה שהצליח להרגיש. כאב כל כך חזק, מעולם לא כאב לו כל כך. הוא יילל.

הוא נותר על האדמה. בהתחלה לא רצה לזוז, כאב לו מידי. אבל ככל שהלילה התקדם כך נאבק זעם לילי יותר ויותר עם השיתוק המוזר בכנפיו.

כשהפציע הבוקר וזעם לילי עדיין נשאר בלי יכולת לזוז, הופיע לידו המפלצת שממנה למד להזהר: בן אדם.

והוא היה עם טופר חד כתער.

זעם לילי נהם. הוא לא יתן לבן האנוש העלוב הזה את הזכות להרוג אותו. שיניו נשלפו בתוך פיו.

בן האדם התקרב אליו, וכיוון את הטופר אל זעם לילי.

זעם לילי עצם את עיניו.

למרבה הפתעתו, הוא נשאר בחיים, ואף בן האנוש התיר ממנו את השיתוק בכנפיו.

זעם לילי התרוממם, נהם על בן האנוש, והצמיד אותו לקרקע.

מה שראה על פניו של גור האנוש היה סבל ופחד.

זעם לילי עזב את בן האנוש, פרס את כנפיו ועף משם מהר ככול כשיוכל.

מרחוק, ראה את בן האנוש קורס על הקרקע, שניה לפני שזעם לילי נפל מהשמים.

--------------------------- אלבטראוז:

הוא לא הצליח לעוף.

הוא לא הצליח, והוא היה מתוסכל. ראו עליו שהוא מתוסכל.

גור האנוש הופיע שוב. המפלצת הקטנה הזאת חששה ממנו ויראה ממנו, ובכל זאת הופיעה.

היצור חסר הקשקשים הזה היה פגיע, פגיע יותר מכל יצור חסר קשקשים אחר שזעם-לילי פגש אי פעם. לא היו לא הכלים הכסופים המבריקים האלה, שהרסו והרגו כל כך הרבה דרקונים אחרים. בלעדיהם היצור היה חסר אונים כגור בן יומו, אך הוא המשיך לבוא.

הוא היה בא וצופה בו מהצד, בנסיונותיו הכושלים לצאת מהמקום הזה. כבר כמה פעמים שזעם לילי שקל להרוג אותו, אבל לא ראה את הטעם. היצור לא הציק לו, רק צפה. זה יהיה בזבוז אנרגיה וטרחה להרוג את הגור האומלל הזה.

כך חשב, עד שפעם אחת גור התקרב. יותר מידי.

זעם-לילי נהם. נהמתו התחזקה כשהגור החושש לא נרתע אלא המשיך להתקרב, לעמוד קרוב ולהביט בעיניים המפוחדות האלה.

זעם-לילי התקרב אליו בצעדים שקטים כמו נמר. הגור-אנוש הביט בו ברעד ושלף את הטופר ההוא שוב, הטופר שבעזרתו שיחרר אותו. הטופר המחודד כמעט כמו טופריו שלו.

אבל לפני שזעם לילי הספיק להתנפל עליו בשיניים שלופות, היצור שמט את הטופר. ואז בעט אותו רחוק, עד שנבלע באגם.

זעם לילי רכן, ואז התיישב על רגליו האחוריות והטה את ראשו כלפי היצור. היצור עשה את אותו הדבר. 

הגור שלף משהו מהבדים שכיסו אותו. לפי הריח... אוכל.

הגור הושיט לו את הדג, רועד כולו. זעם-לילי הצליח להריח את פחדו המשתולל.

זעם לילי רכן אליו כבודק את הדג, ואז פער את פיו חסר השיניים.

"הממ," מילמל הגור. "חשבתי שראיתי שם -"

זעם לילי שלף את שיניו במהירות וחטף את הדג מידיו של הגור. זה הביט בו בעיניים קרועות לרווחה.

"- שן." השלים, המום.

זעם לילי חתך את הדג בשיניו האחוריות וירק את החצי השני לרגלי הגור. כתודה על הצייד.

הגור בהה בו ובחתיכת הדג, כאילו אינו מבין מה עליו לעשות.

זעם לילי החווה בראש ועל הדג ואז על הגור, ובחזרה.

היצור החוויר ובלע את רוקו, הוא ניגש לאט אל הדג, והכניס אותו אל פיו בעווית.

זעם לילי בלע. גם היצור, ואז הוציא את לשונו הצורה מוזרה.

זעם-לילי חיקה אותו, מנסה להבין למה שהיצור יעשה אותה. היא לא הייתה נוחה יותר.

היצור חשף את שיניו בתנועה שנראתה איכשהו ידידותית יותר ממאיימת.

זעם לילי חיקה אותו שוב, בלי להבין למה.

---------------------------- דרדר:

זעם לילי, שכעת נקרא שום שן, על ידי גור האנוש- היקאפ.

הוא הרגיש את הרוח, האוויר שזורם מתחת לכנפיו סוף סוף, גלי החום מהקרקע, ובנוסף, את משקלו של ידידו על גבו. שום שן היה מאושר.

הם הצליחו, ביחד, לתקן את זנבו של שום שן, ולעוף, ביחד.

אבל כשהיקאפ התנגש עם שום שן בפעם החמישית בקיר, שום שן חבט בו בחוזקה.

היקאפ ליטף את צוורו של שום שן בחיבה. "בסדר,בסדר, חבר. אני לא אעשה זאת שוב."

הייתה להם תקלה קטנה כשהם החלו ליפול, אבל הם הצליחו בסופו של דבר.

כשנחתו על אי קטן, ושום שן צד מספיק 'דגי ארוחת ערב' הצתרפו אורחים לא רצויים לטעמו של שום שן.

דרקונים ננסיים, שניסו לגנוב לו את ארוחת הערב.

כשדרקון אחד ניסה לנשוף עליו אש, שום שן ירק אש לתוך פיו של הננס, וגרם לדרקון להבין מי החזק פה.

"לא חסינים כול כך מאש מבפנים, אה?" צחק היקאפ. הוא ליטף דרקון ננסי קטן שזחל לתוך כף ידו. אולי בגלל שהיה לה ריח שרוף מטבעת-אש-הניצחון ששום שן נשף כשהצליחו לעוף.

"כול מה שמלמדים אותנו, לא נכון." הבין לפתע היקאפ.

שום שן הסכים איתו. מי ידע שבני אדם יוכלו לרכב על דרקונים, במקום להרוג אותם?

--------------------------- אלבטראוז:

ואז, באותו יום, זה קרה. היקאפ הביא איתו נקבה אנושית.

שום-שן לא הצליח להבין איך היקאפ לא הבחין שעקבו אחריו, או לכל הפחות הריח אותה מאחוריו.

אבל שום שן הריח אותה. הוא ראה אותה זורקת את הטופר המשונה שלה על בטנו של היקאפ, ומיד נהם.

היא קפצה ומשכה אחריה את היקאפ, והוא ניסה להרגיע אותה. 

שום שן התעלם ממנו ותקף אותה, אבל היקאפ נעמד מולו וחסם אותו, והתחיל להרגיע אותו במקום את הגורה האנושית. זה היה טיפשי, הרי היא תקפה. היקאפ היה רכרוכי ופגיע (יצור משונה. אף יצור אחר לא נהג כך.) ולא רצתה שהיא תיפגע אפילו שהיא פגעה בו.

וגם קרה לו משהו. שום שן ראה את לחייו, שהיו צבועות באדום, ולא הבין. הנקבה הזאת עוללה לו משהו? אם כך הוא הרגיש רצון עז אף יותר לפגוע בה, אבל היקאפ לא נתן לו.

בסוף הוא שיכנע אותו, ושום שן נתן להיקאפ להושיב אותה עליו. היצורה, שהיקאפ כינה "אסטריד", ישבה בנוקשות עליו והייתה מאוד לא נוחה.

אז שום שן התחיל לטוס טיסה משוגעת, בניסיון לנער אותה. שתשב נכון או שתיפול, לא אכפת לו מה מהם. הנקבה המכונה אסטריד צרחה בפחד והיקאפ ניסה לגרום לו להתייצב בהיערות ורטינות ומשיכות ברצועות. 

"באמת תודה, חרק טיפש אחד!" הוא מילמל כששום שן התחיל להסתחרר באוויר.

היצורה העקשנית המשיכה לשבת ולהכאיב לגבו עד שלבסוף הצליח לנענע אותה עד שהתמקמה בנוחות.

ואז הטיסה הפכה נהדרת.

שום שן השתדל לטוס לאט, לתת להיקאפ לשכנע את הנערה שהוא ידידותי. ובסוף היא השתכנעה.

ואז הם ראו את כל הדרקונים האחרים, ועקבו אחריהם.

וגילו את הדרקונית הגדולה.