הגריף, הגרגול ובית עוף החול

       הגריף, הגרגול וביצת עוף החול 

פרק 1 -חלק א'

הדמבלדורים

שיחי פרחי הניצן השתולים באדנית החלון בעל הסורג השחור, זה הפונה מזרחה לכיוון כנסיית המכתש, היו חסרי עלי כותרת. שכן הגשם של חורף זה, היה ארוך ומתיש בדיוק כמו הטיפול באדרגניות שבחצר האחורית. שללא עזרת מעט לחשי קסם וללא עזרת הספר "מאה ואחת עשבים ופטריות",  לא היו פורחים במשך כל השנה כולה, אלא נובלים מיד לאחר פריחתם.

 מסגרת החלון בעל הסורג השחור, נקשה פעם ופעמיים על משקופה ומיד השתתקה. הבזק אור כחול כהה שפגע בה גרם למנעול הבריח לנוע על ציריו ולמנוע ממנה להכות את עצמה שוב. שכן גברת גרבל הייתה מסוג האנשים שלא אוהבים רעש כלשהו שלא היה נחוץ.

 גברת גרבל הייתה קשישה ורווקה, כמעט בת שבעים ושניים. היא התגוררה לבדה בבית אשר לו שלוש קומות וחדר עליית גג, חצר קדמית וחצר אחורית והייתה בעלת חנייה כפולה. לא שהיה לה צורך בזה, שהרי היא העדיפה בעבר הרחוק את כלי התחבורה הנפוץ, מטאטאים. ואלו היו טמונים במזווה המטבח שלה. אך כעת, היא נאלצת להסתפק בכלי התחבורה שמעורר בה בחילה בו בכל שימוש מחדש 'אבקת פלו'. הסחרחורת הארוכה שלא נגמרת עד לאחר הנחיתה הקשה הייתה תמיד קשה לה יותר מכל ומפיה נפלטו קללות ממיתות בכל פעם שהשתמשה באבקה הזו.

 בני משפחתה הקרובים של גברת גרבל היו רחוקים ממנה מרחק רב. הסיבה לכך הייתה ברורה לה ולהם, היא שונה, ולכן צריכה לשמור מהם מרחק.  מאלו הקרויים נורמליים או בלשון אחרת, מוגלגים.

 הכל התחיל כשהייתה כמעט בגיל אחת עשרה. באותו זמן, כך היא זוכרת, היא ובני משפחתה אכלו את עוגת יום ההולדת שלה בחצר הבית בדיוק כשהתעופף לעברם ינשוף ממין זכר ובפיו מכתב בעל חותמת שוועה אדומה עם האות H במרכזה. לאחר שהניח את המכתב בידה פנה לנקר פירורי עוגה מצלחתה ואחר מיהר להסתלק משם. את המשך זיכרון הדברים שמרה גברת גרבל בעליית הגג, שם היא מאחסנת את רוב זיכרונותיה. שכן את המשך קורות חייה לא אהבה. לפחות לא את השנים הבאות שבאו לאחר הגעת המכתב שכונה בפי בני משפחתה המכתב הארור. בכל מקרה זה לא התאים להם וכמובן לא לה, הם לא רצו להכיר בה עוד כביתם, מבחינתם היא הייתה פריקית ממוצעת ואם ברצונה להישאר פריקית ממוצעת עליה לעבור דירה. ולכן את חופשות בית הספר העבירה אליסה בנעימים בבית המחסה למכשפות צעירות "לשם" בראשותה של גברת לש, אישה בעלת גובה של בת ענקים שלבשה בעיקר שמלות ערב שהיו קטנות למידותיה.

 כשסיימה את שבע שנות הלימודים ובידה הייתה תעודת הבגרות, חזרה אליסה גרבל לביתה אותו לא ביקרה במשך כל שבע השנים שבהם למדה. כשהגיעה לביתה גילתה כי הוא ריק ומשפחתה לא השאירה לה אף רמז קל שבקלים כדי שתוכל לאתרם. בחוסר ברירה חזרה אליסה לבית הספר וסיפרה להם כי אינה יכולה לחזור לביתה משום שאין לה כזה, ובבית המחסה למכשפות צעירות לא תוכל להתגורר לנצח משום שכעת היא נחשבת לבוגרת.

 הצעד הבא שעשתה אליסה הייתה לפנות אל הארגון הקרוי "קדרת המכשפה הירוקה", ובעידודו של מנהל בית הספר אשר המליץ עליה בכתב כי עליהם לעזור לה בכל שידם משגת, עברה היא להתגורר באזור ששמו מכתש.

 לגברת גרבל היו זיכרונות רבים ורבים מאוד. את רובם אהבה ומעט מהם לא סבלה. אך גברת גרבל ידעה כי זיכרונות הם דבר מבורך ולכן את כולם השליכה לתוך צנצנות בעלי תו שם בארון השירות שבעליית הגג בסמוך לשולחן עץ עליו ניצבה ההגיגית אותה קיבלה במתנה מידיד ותיק שגר לו בבית האבן ליד היער האסור.

 נקישה רעשנית שנשמעה מכיוון דלת הכניסה גרמה לגברת גרבל לנתק את חוט הזיכרון של השיחה האחרונה אותה ניהלה עם שומר הקרקעות פולטי, ואחר לשוב ולשלוף את השרביט עץ האורן. שלושים ושישה סנטימטרים של קסם. השרביט היה בעל חוד משונן והכיל שלוש שערות מזנבו של חד קרן, שלושה עלי כותרת של הצמח זרגיף וטיפת דם סגולה של דרקון נורווגי.

 אכן,גברת אוליבנדרס ידעה מה נחוץ עבורה, היה זה השרביט הראשון שנופפה בו וכמעט מיד הרגישה את חמימותו בוערת מתוך גופה. כאילו לראשונה בחייה הרגישה את כוח הקסם העצום הזורם בעורקיה עוד מלידה ומשתלב עם פיסת העץ הקטנה והדקה שהזדקרה מתוך כף ידה, גורם לחושיה הנסתרים לעקצץ את שאר אברי גופה ואחר להתפוגג אל תוך כף ידה ומשם לשרביט ומשם אל פניה של הגברת אוליבנדרס שמיד התכסו בעשרות פצעי יבלת ירקרקים.

 "וזה עוד לפני שנה ראשונה", גברת אוליבנדרס התמוגגה מנחת מהשילוב המוצלח ביותר בחייה והחיוך הרחב שנפרס בפניה גרם לשלוש שורות פצעונים שנמתחו לאורך מצחה לפלוט נוזל ירוק דביק ומסריח.

 דפיקה נוספת נשמעה מכיוון הדלת וגברת גרבל הבינה מיד כי זה אשר דופק על דלת ביתה הוא מוגל, שהרי הדפיקה הייתה גמלונית יותר מידי. היא הקימה את עצמה מהכורסה הפרחונית ואחר צעדה מהסלון אל מבואת הכניסה, צועדת אט אט, מתעקשת לקלל קללות אסורות את פיקות ברכיה שהלכו ונשחקו עם התבגרותה.

 דפיקה שלישית נשמעה ובמוחה של גברת גרבל הופיע סוג של לחש מסוכן. ולכן שלושת הדברים שקרו לאחר מכן היו שלא מרצונה של הגברת גרבל. הראשון היה השתטחותה המהירה על הרצפה, "השטיח הארור" היא קראה למחצלת שהייתה מונחת על רצפת העץ בכניסה לסלון.

 השני היה ניפוצה של דלת הכניסה לשבבים דקיקים כמעט בעוביים של מחטים, והשלישי היה צעקת הבהלה הזוועתית של גבר שחום עור שחבש כובה צילינדר על ערימת גל שיער שחור בראשו. שהרי כל מה שגברת גרבל הספיקה לראות היה את אחוריו בשעה שנמלט מסף ביתה אל תוך מפלי הגשם שזרמו מתוך ענני החורף הארוך והמתיש ביותר במשך כל חייה של הגברת גרבל.

 ניפוף מהיר בשרביט שהיה טמון בכף ידה השמאלית גרמה לגבר השחרחר לשוב ולהופיע שוב על סף ביתה. החליפה שלבש הייתה סחוטה ממים שנזלו אף במורד פניו ואחר התמזגו עם שטיח הכניסה.

 לעזאזל, היא חשבה,כמות הקסמים שתצטרך לעשות היום יהיו כמו כמות הקסמים שבהם נאלצה להשתמש בכדי להשתיק את המחפש של נבחרת גריפינדור בשעה שהתחרה מולה בטיסה מהירה תחת יציעי האצטדיון בניסיון לתפוס את הסניץ' הזהוב.

 גברת גרבל קמה ממקומה במהירות ובשרביט שלוף התקרבה אל הגבר שעמד קפוא על סף ביתה.

 "לחש זימון פשוט, זה כל מה שצריך כדי לתעתע בכם". היא חייכה לעצמה והביטה בפניו של הגבר שעל אף היותם שחומות נראו כחיוורות.

 "בבקשה אל תעשי לי כלום", הוא אמר וגברת גרבל הבינה על פי תג השם שלו כי שמו קראנץ'.

 "אל דאגה מוגל עלוב חביב ונחמד, כל מה שאעשה לך הוא זה", ובתנועה מהירה הצמידה את הקצה המשונן של שרביט האורן שלה אל מצחו. הצעקה שנמלטה מפיו נבלעה תחת גלגול רעש רעם. גברת גרבל ניערה קלות את שרביטה מעלה ומטה ואחר כיוונה אותו אל פיו של האיש שנסגר מיד. ריח נורא, היא חשבה, אי אפשר להעלים זיכרון בחוסר ריכוז שכזה.

 "ועכשיו לגרגיר שבקדרה", היא אמרה ובתנועה שלישית שונה מהקודמות הצמידה שוב את קצה השרביט אל מצחו של האיש ואחר שלפה מתוכו סוג של סליל חוט כסוף בהתעבות.

 "אתה משוחרר", היא אמרה לאיש שניער את ראשו הרטוב והפיל בטעות את כובע הצילינדר שלו.

 ”מצטער גברתי על ההפרעה", אמר והתכופף בכדי להרים את הכובע הרטוב. "שיהיה לך יום נעים".

 "גם לך", אמרה הגברת גרבל ופלטה צחוק חלוש ואחר הביטה בגבר שמיהר להתרחק לכיוון שביל הגישה השכונתי. כעת היא שלפה מכיס הכותונת הפרחונית שלה בקבוק זכוכית זעיר ודחסה לתוכו את החוט הכסוף שכבר התעבה מספיק, ואז חתמה אותו בפקק השעם. נפנוף רביעי בשרביט שלה גרם למוגל ליפול אל תוך שלולית מים עכורים ולמספר ראשנים להידחס אל תוך פיו.

 "שכה אחייה",  אמרה. "לא צריך בכלל את תאוריית אבן הפילוסופים של ניקולס בשביל להרגיש צעירים שוב”.

  היא תחבה בחזרה את בקבוק הזכוכית לכיס הכותונת שלה ואז ללא עזרת כל נפנוף שרביט זימנה דלת חדשה ששכנה בקומה השלישית. שכנתה החביבה עליה יעצה לה יותר מפעם אחת להחזיק מלאי של דלתות למקרים שכאלו.

 ”הם באים בכל הרגעים בהם את לא מחכה להם, אך המוגלגים האלו".

 אני צריכה להודיע לה על זה, חשבה הגברת גרבל. וכשסיימה להביט כיצד הדלת מתחברת אל הצירים החדשים בכוחות עצמה, נכנסה בחזרה לסלון ביתה שולחת קללה מוגלגית שלמדה מהדוור אל המחצלת שברצפה.

 בצעד מהיר ניגשה גברת גרבל אל האח שעמד בפינת החדר, כך שתפס את שתי הפינות של הקירות שהתמזגו לקיר אחד, ולאחר דחסה את כף ידה לכד חרס קטן ואפרפר שהיה תחוב בכן ברזל שחור שהיה מחובר לאח האפורה וניסתה לאוחז בכמה חול שרק יכלה. כשסיימה מעשה זה, התכופפה לכיוון האש האדומה שבערה באח ללא עזרת גזעי עץ, השליכה את החול שבידה אליה, ואחר לחשה "בית בגשוט".

 באחת נהפכה האש האדומה לירוקה ואז לכחולה, הלהבות הפסיקו לרצד וגברת גרבל דחסה את ראשה אל תוך האח ואחר אל תוך הלהבות.

 הסלון העמוס בדברים היה מוכר לה מאז ומתמיד על אף שמיעטה לבקר בו. רוב השיחות שלה עם הגברת בגשוט התנהלו דרך האחים שנמצאים בסלון ביתם.

 ולכן,כשעיניים ירוקות וגדולות הביטו בה, צווחה הגברת גרבל בבהלה והחזירה את ראשה בחזרה לסלון ביתה.

 ”מה הדבר הארור", אמרה והביטה בלהבות האש שהלכו ודעכו. אנסה מאוחר יותר, חשבה והתרחקה מן האח. אך לפני שהספיקה הגברת גרבל לצעוד צעד נוסף האש הירוקה כחולה שבה לדלוק באח ואחר אותם עיניים ירוקות וגדולות הביטו בה מבעד ללהבות האש הקסומה.

 "כן אדונילי, אוי מצטערתי גבירתלי, חשבתי אני שקוסם את".

 גמדון בית. גמדון בית, היא קנתה גמדון בית. חשבה הגברת גרבל ומוחה עמד להתפקע מהחדשות הטריות. למה בשמם של הקנטורים, הגברת בגשוט לא אמרה לה שום מילה בנושא, יכול להיות שהיא הייתה מצטרפת אליה אל השוק השחור שנמצא מעברה השני של סימטת דיאגון, יכול להיות שאף היא הייתה רוכשת לעצמה אחד שכזה. שהרי רגליה מתעקשות להתפורר תחתיה עם כל צעד נוסף שהיא עושה.

 "מה שמך", שאלה גברת גרבל את הגמדון בעל העיניים הירוקות.

 "שמימי הוא קיצ'ר", ענה הגמדון ומצמץ בעיניו פעמיים.

 "ומה אתה עושה בבית משפחת בגשוט, האם אתה שייך להם".

 הגמדון מצמץ שוב בעיניו הגדולות ואחר קמץ אותן. ”לא גבירתלי", אמר. "אניני לא שייך לשום בגשוטטים, אניני לא שייך לאף אחד. אניני משרת כי הוא רוצה, כי הוא רוצה. כי אביו עשו עשה כך, וסבו עשו עשה כך, ואבי סביו עשו עשה כך ואבי אבי סבי...”.

 "נצור את לשונך", אמרה הגברת גרבל לגמדון הבית שכבר התחיל לרופף את עצביה.

 "היכן הגברת בגשוט,היכן בתחלודה", שאלה  אליסה בסקרנות שהלכה וגברה.

 "גברתלי, גברתלי בלק הלוך הלכה עם הבגשוטיט. קיצ'ר לא יודע לאן גברתילי הלכה, גבריתילי לא אמור אמרה דבר לקיצ'ר”

		הפרק הבא