אם הייתי בהוגוורטס...

ויתור זכויות לרולינג והמפית שלה :)

היה לי חשוב לציין שכל הפרק נכתב מנקודת המבט של זואי, אולי זה ישתנה בהמשך.

30 באוגוסט. לפני יומיים היה לקייט יום הולדת.ושוב היא עשתה את זה. מה היא עשתה? את מה שהיא תמיד עושה. דברים מוזרים.

אני ואמא הפתענו אותה והכנו לה עוגה.העוגה שהיא הכי אוהבת. הערנו אותה עם שירי יום הולדת, והעוגה מונחת על השידה שניצבת לידה מיטתה.דאגתי להביא נרות, אבל שכחתי להביא גפרורים.

התכוונתי ללכת להביא גפרורים, ופתאום העוגה עלתה באש. וזה קרה בדיוק כשקייט הסתכלה עליה. לזה התכוונתי כשאמרתי דברים מוזרים.

לפני כמה שנים, שיקנו שתינו בגינה הציבורית.אני גלשתי במגלשות,והיא שיחקה בחול. פתאום התחילה סופת חול ענקית.בארגז החול.

מאז ידעתי שמשהו לא בסדר. ממש לא בסדר.

31 באוגוסט.

אני מתעוררת מדפיקה בדלת. כולם עדיין ישנים. אני ניגשת לפתוח את הדלת, ומולי עומר איש ענק ממדים, עם זקן שעיר ומטרייה ורודה מקולקלת.מוזר,חשבתי לעצמי. חם בחוץ.

הבטתי באיש בתדהמה. "שלום לך! אני באתי פה לקייט.את קייט?"

"לא...מי אתה בכלל?"שאלתי,עדיין בתדהמה. "אני קוראים לי האגריד.אני שומר הקרקעות בהוגוורטס."

הוגוורטס? מה זה בכלל? בית משוגעים? תמיד ידעתי שקייט קצת מטורללת, אבל לא ברמה כזו!

קייט התעוררה מהרעש, וניגשה למטבח. היא לא ציפתה לראות את האגריד. ככה אני חושבת שקוראים לו.

היא הוציאה לעצמה צלחת וכוס, בלי לשים לב למה שקורה סביבה. היא הסתובבה לאחל לי בוקר טוב, אבל במקום זה, היא הביטה בהגריד בתדהמה,מלמלה משהו והתעלפה.

 האגריד נכנס במהירות לתוך הבית והרים את קייט כאילו שהייתה קלה כמו נוצה. הוא הניח אותה בעדינות על הספה.

קייט התעוררה באיטיות,וניסתה להבין מה קורה סביבה.

"צא החוצה!" צעקתי להאגריד. ידעתי שהמראה והנוכחות שלו לא יתרמו להרגשה של קייט. האגריד יצא החוצה, בפרצוף קצת נעלב.לא כל כך חיבבתי את האגריד, אבל גם לא הרגשתי נעים עם מה שאמרתי. "אקרא לך כשהיא תתאושש קצת. מצטערת".

הוא הנהן בהבנה ויצא החוצה. 

 קייט הייתה כבר ערה, אבל מטושטשת. "זואי, מה קורה פה? מי זה הענק הזה?"היא שאלה בבלבול. "זה בדיוק מה שהתכוונתי לברר לפני שבאת ונפלת לנו פה על הראש. תרתי משמע."

היא חייכה חיוך מהוסס. אני מבינה אותה. לא כולם רגילים לקום בבוקר ולראות ענקים בפתח הבית שלהם.

"את רוצה שנקרא לו? נברר מה הוא רוצה מאיתנו?" שאלתי אותה, קצת מהססת. "כן". היא,בניגוד אלי,ענתה בביטחון ובנחישות.

"האגריד! אתה יכול להכנס. תיזהר מהמשקוף." צעקתי לו. אם להגיד את האמת,לא היה לי כזה אכפת אם הוא יתקע במשקוף. אבל אני מנומסת, אז התאפקתי.

"שלום לכן פה!" הוא אמר. כמעט צעק. "ששש! אמא ישנה!" לחשתי לו. היה לו קול של מגפון.

"בסדר בסדר! אני באתי לספר לכם פה על הוגוורטס!" הוא אמר בביטחון.

"מה זה הוגוורטס? ומי אתה?" קייט שאלה בסקרנות.

" אני רובאוס האגריד, ואני שומר הקרקעות בהוגוורטס. הוגוורטס זה בית ספר לכישוף ולקוסמות, והמנהל זה אלבוס דמבלדור."

עוד פרסומת,חשבתי לעצמי. כבר שנים שאנשי הפרסום האלה מציקים לנו.

"טוב, תודה לך האגריד, אנחנו כבר רשומות לבית הספר העירוני." ואז נזכרתי שוב במה שהוא אמר.

" רגע אחד, בית ספר לכישוף ולקוסמות?" שאלתי, מבולבלת. ידעתי שגם קייט מאוד מבולבלת. אבל ראיתי בפנים שלה שהיא הייתה גם מאוד סקרנית.

"כן יקירתי.זה בית ספר שבו לומדים רק קוסמים ומכשפות. והם לא לומדים שם מקצועות רגילים, כמו מתלטיקה או פימיקה..."

"מתמטיקה ופיזיקה..." מיהרתי לתקן אותו.

"תודה לך. איפה הייתי...אה! התחלתי להגיד שבהוגוורטס לומדים מקצועות מיוחדים,כמו שיקויים, התגוננות מפני כוחות האופל, ועוד כל מיני דברים. המקורות של הוגוורטס מסרו שפה גרה מכשפה. קייט אני חושב. אתם פה מבינות משהו ממה שאני מסביר?"

ברגע הזה הבנתי הכל.בדרך כלל אני לא מאמינה לאנשים כל כך בקלות, אבל המידע הזה, אפילו שהוא כל כך לא הגיוני, פתר לי את המשוואה.

זאת הסיבה שהתחילה סופת חול אז בגינה. זאת הסיבה שחיות תמיד הסתכלו עליה מוזר בגן החיות. זאת הסיבה שהעוגה נשרפה.

קייט מכשפה. ואני? אני גם??

מצטערת שהפרק דיי משעמם, הפרקים הבאים יהיו יותר מעניינים.

תכתבו לי מה אתם חושבים בתגובות!