המלך הקטן

[הערת מחברת] היי~ אמ, יש כאן OC בשם איימי, נתחיל מכך. בכל מקרה, סליחה שהכתיבה שלי היא לא הטובה ביותר, אבל היא סבירה [לדעתי, לפחות] אז אני מקווה שתאהבו ואני אשמח לתגובות, אם תואילו?

זה לא היה יום רגיל בבית משפחת בלק. רגולוס בן החמש עקב אחרי אחיו הגדול, סיריוס, בחשש קל. הם עמדו להתגנב החוצה ולשחק עם המוגלגים כדורגל ברחוב.
סיריוס היה עושה את זה הרבה, והיום הוא החליט לקחת את רגולוס איתו.
"תמהר, אמא תשים לב אם נהיה איטיים כל כך..."
רגולוס הנהן, אבל האיטיות לא הייתה באשמתו. הוא היה נמוך בהרבה מאחיו למרות שההפרש בינהם הוא רק שנה, ומכאן שרגליו היו קצרות בהרבה.
סיריוס כבר הושיט את ידו אל הדלת כשזו נפתחה בהפתעה. שני הבנים קפצו אחורה בפחד כשאמם עמדה מעליהם בסבר פנים חמור. "ולאן אתם חושבים שאתם הולכים בדיוק?"
רגולוס קם במהירות והתחיל להתנצל, כמו גם להבטיח שלא יעשה את זה שוב. סיריוס קם אחריו, מתנצל פעם אחת ויחידה בקול מאוכזב.
"לחדרים שלכם. עכשיו!"

"אבל אמא-" החל סיריוס לומר, אבל לפני שיכל לסיים את המשפט אמו תפסה באוזנו והחלה לגרור אותו לחדרו.
"עכשיו זה עכשיו! חתיכת תירוץ עלוב לבן, ועכשיו אתה גם מנסה להשפיע על אחיך!" היא המשיכה לברבר, מותירה בדלת נערה שנראית נמוכה לגילה. היא הביטה בגברת מתרחקת יחד עם בנה במבט מוטרד.
"שלום," אמר רגולוס בקול חלוש, והיא התנערה מהצעקות המתרחקות של האם ובנה. היא הישירה את עיני הדשא הירוקות שלה אל רגולוס וחייכה אליו בחביבות.
"היי לך," היא השיבה. "אני איימי, ואתה?" היא הושיטה את ידה אליו, מוכנה ללחיצה.
רגולוס הביט בידה ואז באיימי, ולבסוף הוא חייך חיוך קטן. "רגולוס," הוא אמר ולחץ את ידה.
"בן כמה אתה?" היא שאלה.
"חמש. ואת?"
"עשרים ואחת."
עיניו של רגולוס נפערו בהפתעה. "את נראית קטנה יותר."
"זה עובר במשפחה. תגיד, אמא שלך לקחה את סיריוס מכאן עכשיו?"
רגולוס הנהן אליה, לא שמח במיוחד לחשוב על סיריוס שוב.
"לאן עמדתם ללכת?"
"אסור לספר, זה סוד."
"אתה יכול לספר לי הכל," היא הבטיחה בחיוך. "מבטיחה."
"לא תספרי לאף אחד?" הוא שאל. "כי סיריוס אמר לי לא לספר."
"אני לא אספר."
הוא לקח נשימה עמוקה ונעמד על קצות אצבעותיו, היא התכופפה עוד קצת כך שפיו יהיה ליד אוזנה. "רצינו ללכת לשחק כדורגל עם המוגלגים ברחוב."
"אסור לכם לעשות את זה?"
"אסור לנו לדבר עם המוגלגים."
איימי התיישרה תוך כדי שלקחה נשימה עמוקה. "אני רואה," היא אמרה לבסוף. "חבל."
גברת בלק חזרה לאחר מכן ושאלה את רגולוס למה הוא עדיין כאן, וזה ברח לחדרו במהירות. הוא לא הבין שברגע הזה, כל חייו השתנו.
קשה לקבוע אם זה לטובה או לא.

הרבה אנטרים וקצת תיאורים, אבל בכל זאת. סורי שזה קצר אבל... נו, פרק פתיחה.

		הפרק הבא