הארי פוטר והאבן האבודה

וויתור זכויות לג'יי. קיי. רולינג! אני לא מתכוונת להרוויח כסף מהפאנפיק

הארי, ג'יני ולילי פוטר ישבו סביב שולחן האוכל במטבח שבביתם בכיכר גרימולד מספר 12 בלונדון. הבית הישן והמלוכלך היה כעת נקי ומסודר, לאחר שאדון וגברת פוטר, 14 שנים קודם לכן, הצליחו סוף סוף לנטרל את כישוף הקיבוע שהופעל על רוב חפצי הבית הלא מסבירי-פנים במיוחד. לאחר שהצליחו להוציא אותם טיפוח הבית הפך לחוויה הרבה יותר נעימה וקלה.

ארוחת הבוקר הייתה שקטה מהרגיל, מאחר ושניים מדיירי הבית היו כעת בבית הספר לכישוף ולקוסמות - הוגוורטס.

"מתי אתם חושבים שיגיעו המכתבים?" שאלה ג'יני והפרה את השתיקה תוך כדי כך שהיא מניפה בשרביטה וצלחת מלאה בחביתות ובייקון מופיעה על השולחן.

"אני מניח שבקרוב, הרי הם הבטיחו שהם ישלחו מכתבים היום, ו- ג'יני, זה נפלא!" דבריו נקטעו בשבחים על מאכליה של ג'יני.

"כן," הסכימה לילי, "מזל שקיבלת את הכישרון של סבתא בבישול, כי הדוד רון ממש לא ניחן בכישרון הזה, לפי הפעם שביקרנו אצלם והוא ניסה לבשל." כולם צחקו.

לילי קמה מכיסאה בכדי למזוג לעצמה מים כשלפתע נשמע "קראק" וגמדון בית זקן אך מטופח הופיע מולה.

"קריצ'ר!" צעקה לילי בשמחה ומיהרה לתת לו כמה מהעוגיות האהובות עליו. קריצ'ר קד לה קידה עמוקה ופנה אל הארי.

"קריצ'ר הרגע חזר מהוויזלים החברימים שלכם, אדונילי הארי. הם אמרו שהם רוצימים להזמין אתכם לביקור בבקתת הצדפימים. הם אמרו לקריצ'ר לשאול את האדונילים שלו אם הם רוצימים להצטרף" אמר קריצ'ר והביט בהארי בשאלה.

"ברור שאנחנו רוצים! נכון אמא, אבא?" צהלה לילי.

"תמסור להם שנשמח להצטרף. תודה רבה, קריצ'ר" אמר הארי וחייך אל הגמדון הקטן.

קריצ'ר חייך וקד עוד קידה עמוקה, ונעלם ב"קראק" הרגיל.

"זה נפלא!" אמרה ג'יני. "באמת עבר הרבה זמן מאז שביקרנו אצל ביל ופלר."

הארי הנהן והביט אל החלון. שתי נקודות, לבנה וחומה, הלכו והתקרבו אל עבר החלון.

"המכתבים!" הוא אמר בהתרגשות ופנה לפתוח את החלון. תנשמת לבנה וצחורה כשלג ותנשמת קטנה וחומה נכנסו אל תוך הבית והתעופפו בו רגע, ואז נחתו ברכות על השולחן.

"הדוויג, סליפרת'!" אמרה לילי ופנתה להתיר את המכתבים מרגליהם של הינשופים. הארי ליטף את הדוויג, שאליה הוא חש חיבה בגלל שהזכירה לו כל כך את התנשמת שעל שמה היא נקראה, התנשמת שהייתה לו פעם. גל של כעס עבר בגופו כשנזכר בקרב שבו הדוויג ואלאסטור מודי נרצחו, אך הוא הצטרף לשמחה שבפתיחת המכתבים. הם פתחו ראשון את המכתב של ג'יימס, שעליו נכתבה בכתב מסולסל ומושלם הכתובת שאליה נשלח. המשפחה הצטופפה סביב המכתב ושלושתם החלו לקרוא אותו.

"אמא, אבא ולילי היקרים. הלילה הראשון בהגוורטס היה נפלא! האגריד ונוויל נופפו אלינו בסעודת פתיחת השנה, ואל הכריח אותי לבוא איתו ולמסור לנוויל את אהבתכם. אני חייב להודות שזה לא היה כל כך מביך כמו שציפיתי, לפחות לא כשרק אל דיבר. רציתי להגיד לכם באיזה בית שיבצו את אל, אבל הוא אמר לי שאני חייב לו טובה על זה שרק הוא דיבר עם נוויל ושהוא רוצה לספר לכם בעצמו.

המערכת לא כל כך עמוסה, אבל אני מניח שזה רק בגלל שאני תלמיד שנה שלישית. כולם כאן ממש מתלהבים מזה שאני ואל הבנים של הארי פוטר. אני כבר למדתי להתמודד עם זה, אבל אל כבר התחיל לחפש מעברים שקטים לעבור בהם. אתם יודעים, יש לו ממש כישרון למצוא אותם, כאילו יש לו מפה שלמה של הוגוורטס בתוך הראש -" בשלב זה הארי חייך לעצמו, וידע שה"כישרון" הזה הוא בעצם מפת הקונדסאים.

"- אבל כל פעם שאני שואל אותו איך הוא מוצא את כל המקומות האלה הוא שותק. זה קצת מחשיד, אתם יודעים, אולי כדאי לברר עם אל על העניין הזה בחופשת חג המולד. חוץ מזה, אני ואל הסכמנו (כן, אנחנו הסכמנו על משהו!) שאתם תצטרכו לספר לנו על איך שנלחמתם בוולדמורט ובאוכלי-המוות, זה ממש לא הוגן שכל בית הספר יודע על זה ורק אנחנו לא! -" הארי נזכר שגם הוא לא ידע כלום על עברו בשנותיו הראשונות של בית הספר, למרות ששאר בית הספר ידע, ושהוא כל כך השתוקק לדעת את האמת, ולכן הבטיח לעצמו שבחופשת חג המולד יספר לילדיו את מה שהם משתוקקים לשמוע.

"- אה, איך שכחתי! הצטרפה אל בית הספר רוח רפאים חדשה של נער. הוא ממש נחמד וצנוע, הוא אפילו לא רוצה לספר על עברו או איך הוא מת כי הוא לא רוצה להתפאר בכך. כולנו בטוחים שבטח קרה לו משהו ממש מעניין אם הוא קורה לסיפור של מותו 'מעניין', ואנחנו עוד נגלה מה זה!

זה בעצם כל מה שיש לי לספר בינתיים, הרי עבר רק יום בלעדיכם.

מתגעגע ומצפה לתשובה בקרוב, ג'יימס."

"נשמע שהוא מסתדר" אמרה ג'יני בחיוך, ובני המשפחה פנו לקרוא את המכתב השני, שעליו הייתה כתובה אותה כתובת שנכתבה על המכתב הראשון, אך היא נכתבה בכתב מעט יותר מרושל.

"משפחתי היקרה, יש לי כל כך הרבה דברים לספר לכם!

אני אתחיל בדבר שבוודאי הכי יסקרן אתכם - שובצתי בגריפינדור! אני כל כך שמח שאני בגריפינדור, למרות שאחרי מה שאבא אמר לי אתמול בתחנת הרכבת אני חושב שלא הייתי פחות שמח להיות משובץ בבית אחר.

הכרתי ברכבת את הבת של של נוויל ולונה - הלנה, ואת רוג'ר פיניגן. רוג'ר אמר שההורים שלנו מכירים אתכם, קוראים להם שיימוס ופרוואטי, והוא אמר שהם מוסרים לכם דרישת שלום. רוג'ר והלנה ממש נחמדים ואני חושב שנהיה חברים טובים! גם הם שובצו בגריפינדור, אז נוכל להיות ביחד גם בשיעורים.

ניק-כמעט-בלי-ראש לא הפסיק לדבר איתי כל הארוחה, הוא ממש מצחיק. גם פיבס המפחידן דיבר איתי ואמר ש'לא רק שהארי גם ככה מפורסם בזכות זה שהוא הביס את וולדמורט, הוא גם החליט להיות המחפש של נבחרת אנגליה כדי לוודא שלא יהיה קוסם אחד שלא יכיר אותו!', -" הארי צחקק, מאז ומעולם פיבס חיפש הזדמנויות להשפיל אותו או לעודד אותו. 

"- אבל אל תדאג, אבא, הוא אמר את זה בצחוק, ואחר כך הוא לחש לי שהוא מאוד מעריך אותך.

דרך אגב, אני וג'יימס רוצים לדעת על המלחמה נגד וולדמורט. ג'יימס אמר שאם לא תסכימו לספר לנו הוא יהפוך אתכם לקרפדות, אבל אני לא חושב שהוא באמת מסוגל לעשות את זה. כולם מתפעלים מרוח הרפאים החדשה בבית הספר. זאת רוח רפאים של נער, והוא באמת ראוי להערצה. אני בטוח שנעריץ אותו עוד יותר כשנגלה איך הוא מת, זה נשמע כאילו זה היה משהו ממש מדהים! הוא לא מסכים שנצלם אותו, כי הוא לא רוצה שכולם יתלהבו ממנו כל כך, אבל אני עוד אמצא הזדמנות לצלם אותו ואשלח לכם את התמונה.

מסרנו לנוויל את אהבתכם והוא ביקש למסור אהבה בחזרה. אני לא יודע איך זה לא מצחיק אתכם למסור 'אהבה', אבל אני מניח שאם הוא ביקש ממני, אני חייב למסור לכם.

אני ממש מחכה לארוחה עם האגריד היום! הוא נראה כל כך נחמד ובטח יש לו המון דברים לספר עליכם, הרי הוא הכיר אתכם עוד מאז השנה הראשונה שלכם. 

השיעור הראשון שלי היום הוא התגוננות מפני כוחות האופל, ואני מקווה שיהיה כיף. אני חייב להפסיק לכתוב עכשיו כדי שלא אאחר לשיעור.

מוסר לכם את אהבתי, אל."

שלושתם צחקו מסוף המכתב של אלבוס. לאחר שהצליחו להרגיע את צחוקים הם פינו את הצלחות והחלו לכתוב מכתבי תשובה. כשסיימו, קשרו אותם לרגליהם של שני הינשופים שחיכו על השולחן בסבלנות, נתנו להם מעט אוכל לינשופים ושלחו אותם לדרכם חזרה להוגוורטס.

"אתם חושבים שהם יצליחו ללמוד על רוח הרפאים הזאת?" שאלה לילי בהתרגשות.

"אני בטוח שכן," ענה הארי בשלווה, "אם הם קיבלו את הנחישות של ההורים שלהם." הוא חייך אל ג'יני, והיא החזירה לו חיוך רחב.

"קראק" קולני נשמע כשקריצ'ר הופיע שוב במטבח. הארי נזכר בבת אחת שקריצ'ר חיפש כבר כמה ימים את הקמיע של רגולוס, החליט לתגמל אותו על כך שקיבל בצורה יפה את פינויים של החפצים החשובים שלו וזימן את הקמיע בלחש אילם. הקמיע הגיע בטיסה ממקום כלשהו בקומות העליונות של הבית ונסגר בתוך ידו של הארי, וכל זאת מבלי שאיש ישים לב.

"קריצ'ר מסור-מסר את תשובתכם. קריצ'ר מודה לגבירתילי לילי על העוגיות." הוא קד קידה.

"הי, קריצ'ר, יש לי משהו בשבילך." אמר הארי בחיוך וניגש לקריצ'ר, כרע ברך מולו וענד סביב צווארו את התליון המזוייף של סלית'רין.

"אדונילי מתייחס לקריצ'ר טוב מדי! אדונילי טוב מדי לקריצ'ר!" צהל קריצ'ר בשמחה.

"אדונילי מתייחס לקריצ'ר בדיוק כמו שמגיע לקריצ'ר." אמר הארי וקם מהרצפה. קריצ'ר רץ מהמטבח אל חדרו בקריאות התלהבות.

"זה היה מאוד נחמד מצידך," אמרה ג'יני בחיוך. "למדת משהו מהרמיוני, אה?"

הוא נשק ללילי ולג'יני על לחיהן ויצא מהמטבח.

		הפרק הבא