Happy new year

אני לא מאמינה שאני חוגגת את ערב ראש השנה החדשה של שנת 2000 במעצר, עם איזה הארי פוטר וג'ינג'י מטומטם. אני פשוט לא מאמינה! ועל מה? זו לא הייתה אשמתי בכלל! הכרתי את פוטר באוניברסיטה, והוא הכיר לי את הג'ינג'י הזה, רון וויזלי. ועוד הייתי צריכה לבלות את ערב השנה החדשה על ג'פרי... אני לא מאמינה...

בעוד שהרמיוני שקעה במחשבות על חברה ג'פרי, שמבריזה לו בעל כורחה כי נמצאת במעצר על החזקת סמים (נכון, זה מגוחך לגמרי!), הזיקוקים ברקע נשמעו. עוד 15 דקות לתחילת השנה החדשה. עוד רבע שעה לחצות.

"אני שונאת את שניכם. שני מטומטמים." הטיחה בהם הרמיוני. כולה הייתה רטובה, מכף רגל ועד ראש. האיפור השחור והמועט נמרח על פניה, בעודה מציינת כל הזמן - כמישהו שואל - שהיא לא בוכה. זה מהגשם.

"היי, את החבאת את הדובים." משך רון בכתפו וחייך חיוך צדדי, שהכעיס את הרמיוני עוד יותר. "את בעצם זו שהחבאת את החומר."

"מאיפה לי לדעת?-" היא זינקה מהספסל שבתא במהירות הבזק, פשוט זועמת, מתאפקת לא להתפוצץ. "מאיפה לי לדעת שהיה קוקאין בתוך הפאקינג דובים?! מאיפה הייתי אמורה לדעת, אלוהים אדירים?! ועוד אתה מאשים אותי! אני שונאת אתכם!"

לאחר מכן הייתה שתיקה. הרמיוני צעדה באיטיות לקצה התא, יושבת ומשחקת עם הסורגים. שני השוטרים הקירחים, השוטר ווטסון והשוטר גרין, הסתכלו עליה בחשד. השוטר הגבוה יותר גרין, שיחק באבלס במחשב הישן. גרוטאה. השוטר ווטסון, הנמוך יותר, עם צבע הגבות הכהה יותר - והגוף השמנמן יותר - סתם ישב לו ושיחק בקוביה הונגרית.

"אתה מכיר את ג'פרי ווטרסון, הארי?" פנתה הרמיוני אל השחרחר בעל עיני השקד הירוקות והמשקפיים העגולות. "סטודנט שנה שנייה למחשבים? בן 23?"

למרות שהרמיוני הייתה בת 20, הבדל של 3 שנים לא הפריע לה, למרות שלכל אחד זה היה מפריע. בתקופה הכיא, אלוהים יודע...

"כן, הוא למד איתי פילוסופיה בכיתה פעם אחת." ציין הארי והזדקף לישיבה נאותה, בעוד שהרמיוני צנחה בישיבה מזרחית על הרצפה. "האיש עם השיער החום כהה והעיניים הירוקות כחולות האלה. כן, הוא אהב לקרוא. הוא אפילו עזר לסופרת אמריקאית מפורסמת. הם יכתבו את הספר בשותפות."

"כן, הוא החבר שלית והיינו אמורים להיפגש היום, אילולא מישהו היה אומר לשוטרים שאתה, ג'ינג'י אידיוט, החזקת קוקאין בדובי פרווה! שדרך אגב קוראים לו מורי!"

"אמרתי לך כבר אלף פעם," חזר רון במיאוס, פניו אדומות כשיערו. "זו לא רק אשמתי! ואל תקראי לי ג'ינג'י!"

"אני אקרא לך איך שאני רוצה, רונלד ביליוס וויזלי, אם אני יושבת פה! בערב השנה החדשה - בלי החבר שלי!"

"רגע, מה?" רון קם באיטיות ובחשד והתקדם לכיוון הרמיוני. "איך לעזאזל את יודעת את השם המלא שלי?"

"מה? אין לי מושג... בטח נארי זרק את השם שלך בזמן שהיינו בקורס פילוסופיה. נכון, הארי?"

"לא, הרמיוני..." השפיל הארי את מבטו לרצפה והרים אותו לאחר כמה שניות של שתיקה מצילה. "בחיים לא זרקתי את השם המלא של רון..."

"היי, חבר'ה," מחייך השוטר גרין. "עוד 2 דקות חצות. רוצים לאחל משהו לאנשים שלא נמצאים פה?"

"בטח, הצחקתם אותי. ג'פרי יבוא לפה עוד שנייה, ישחרר אותי בערבות ואז אתם," היא סובבה את פרצופה לכיוון רון והארי. "אתם תאכלו."

"הדבר היחיד שאני אוכל היום, הרמיוני ג'ין גריינג'ר," אמר רון בבוז. "זה תבשיל פונדו עם החברה שלי לבנדר."

"הו, ועכשיו איך לעזאזל אתה יודע את השם המלא שלי? הא?" התקרבה אליו הרמיוני. רון קם, קצת יותר גבוה מהרמיוני. "אני לא יודע. אבל זה מוזר ואני הולך לברר את זה."

"וכשאני אצא מפה, זוב לא תהיו חלק מחיי, ואחזור לחיי המושלמים עם ג'פרי שיהיה פה עוד דקה, בדירת שני החדרים שלי. ואתכם, שוב, לא אכיר." הכריזה הרמיוני בגאווה. 

"10-" השוטרים החלו לספור יחד.

"9-"

החשמל בין הרמיוני ורון רק גבר כשרבו. וגם האש שבגרונם.

"8-"

היי, לג'ינג'י יש עיניים כחולות...

"6-7-"

תסתכלו על השיער החום והמקורזל הזה של גריינג'ר... 

"5-"

אני נשבע לכם, אני יכול להצמיד אותה לקיר ולנשק אותה אם לא הייתה מוגלגית... 

"4-3-"

רון התקרב אל הרמיוני. היא שלפה את שרביטה באיום, במהירות הבזק. "אל תתקרב!" ורון היה בהלם.

"2-"

רון שלף את שרביטו גם כן. הוא הוצמד לצווארה של הרמיוני, היא נסוגה ככל שהוא מצמיד אותה לקיר. את היא לא נתנה לזה לקרות. הם נשארו ממש מול הארי.

"אילו אידיוטים." אמר הארי, מספיק בקול בשביל ששניהם נשארו. 

"1-" הם כבר הורידו את השרביטים, לאט לאט, והכניסו אותם לכיס. כל אחד לשלו, כמובן.

"Happy New Year!"

הרמיוני קפצה על רון ונישקה אותו באגרסיביות. הוא נענה לנשיקה, מסלק ממחשבותיו את לבנדר או את החבר האידיוט והגדול מדי של הרמיוני, הג'יפה הזה, וכרך את ידו האחת סביב מותנה, והשנייה שיחקה בשיערה. היא כרכה את ידיה סביב צווארו, משחקת בשיערו האדום בעורפו של רונלד ביליוס וויזלי.

הם התנתקו, הזרם החשמלי עדיין זורם בעורקם, וגם האש בגרונם והצמרמורת. באותו הרגע הארי, השוטר גרין והשוטר ווטסון מחאו כפיים. מחיאות כפיים סוערות, אם יורשה לי להגיד. רון, סמוק כולו, אך הרמיוני הרבה יותר, חזר משמאלו של הארי. והרמיוני - מימינו של הארי.

וכך הם נשארו לפחות שעה אחרי שאחותו של רון, ג'יני, באה לשחרר אותם בערבות של 27 פאונד.