סוד הקסם היהודי

בס"ד

"מצרים העתיקה. הפירמידות נבנות. סיבוב קטן באיזור גורם לך לחוש בקסם העומד באוויר. הקוסם העברי המפורסם ביותר פוסע בצעד בטוח לעבר ארמון פרעה. לאחר שיחה קצרצרה הוא מתרכז בשינוי הצורה שלמד והופך את מטהו לנחש. לאחר מכן הוא מטיל על מצרים מכות איומות עד שישיג את מבוקשו-להוציא את עמו - עמנו - ממצרים לעבוד את אלוהינו," אמר שמעון.

"המשך בבקשה," אמר לו ראש הממשלה.

שמעון הנהן והמשיך: "הקרב על יריחו. קוסמינו הגדולים ביותר ממוטטים את חומות העיר ועם ישראל נכנס לתוכה ובוזז אותה. וזה לא נגמר כאן. שמשון הגיבור ניצח אריות ונמרים בעזרת קללה ממיתה ומפיל על עצמו ועל כל הפלישתים את ביתם עם לחש מרסק, דוד מנצח את גליית עם לחש קונפונדוס-"

"מה?" שאל ראש הממשלה בבלבול.

"לחש מבלבל," הסביר שמעון במהירות והמשיך, "בעלת האוב ששאול המלך העסיק הייתה מכשפה גם היא, אליהו הנביא בהר הכרמל שורף את קרבנו עם לחש אינסנדיו - לחש שמצית אש -" שמעון מיהר להסביר, "אסתר המלכה שולטת במלך אחשוורוש עם לחש אימפריו שזה לחש שמסב שליטה למי שמטיל אותו, המכבים המעטים ניצחו את היוונים הרבים בעזרת קסם כמובן, את כל הפוגרומים והרדיפות שרדנו, בשואה האיומה שנסתיימה לפני שנים ספורות נלחמנו בעוז בנאצים יחד עם האנגלים בטירת הקוסמים הוגוורטס שנהפכה לחדר מלחמה ואת המדינה הקמנו במו ידינו וקסמינו. ללא קסם הערבים היו מחסלים אותנו במהירות. ללא קסם היינו נשארים לעבוד במצרים עד היום הזה."

"אז מה אתה מנסה לומר?" שאל אותו ראש הממשלה.

"טירת הוגוורטס שבה נלחמנו," אמר שמעון, "היא לא סתם טירה. היא למעשה בית ספר לילדים עם כח קסם."

"אבל איך אתה קשור לכל העניין?" שאל אותו ראש הממשלה.

"העניין הוא שאני גם קוסם," ענה לו שמעון.

ראש הממשלה נדהם.

"אני חשבתי שתורת ישראל אסרה על שימוש בכישופים!" הוא אמר, "ומדינת ישראל התחייבה לשמור על צביון יהודי! זאת הפרת סטטוס קוו!"

"הרגע, מר בן-גוריון," אמר לו שמעון, "הרי במדינה היהודית שלך מותר לנסוע בשבת ולאכול ביום כיפור. הסטטוס קוו לא יופר כי אנו נשמור על סודיות מוחלטת, לטובתינו ולטובת כולם."

"אז מה אתה מציע?" שאל אותו ראש הממשלה.

"שנקים בית ספר ישראלי לכישוף ולקוסמות, למען כל הקוסמים והמכשםות הישראלים. אין לך מושג איזו מציאות קשצ יום הם עוברים במסגרות הרגילות. חשוב מאוד גם לדאוג להם לאחר שיסיימו את לימודיהם בבית הספר. ניתן יהיה להקים להם חיל משלהם בצה"ל, ובקשר למקומות העבודה-"

"מר פרסקי," קטע אותו ראש הממשלה, אולי נקים לזה משרד ממשלתי וזהו?"

שמעון השתתק.

"א-אתה יודע מה, מר בן גוריון, זה רעיון מצויןו! רעיון כלבבי!" שמעון אמר.

"ואתה תהיה השר כמובן, מר פרסקי," אמר לו ראש הממשלה.

"רק, מר בן-גוריון, ברשותך, אני עברתתי את שם משפחתי. אני לא שמעון םרסקי אלא שמעון פרס."

"נפלא, הבה ניגש למלאכה וניישב את הנגב!" קרא ראש הממשלה.

שמעון הרים גבה.

ראש הממשלה צחק. "נוכן להקים שם את בית הספר שלך, איך אמרת שקוקאים לו? הוגוורטס?"

"הוגוורטס זה בית הספר האנדלי, ניתן לבית הספר שלנו שם ישראלי. נקרא לו: 'עולם פתוח לילדים ישראלים מכושפים', ובראשי תיבות: עפלי"ם."

"עפלים, נשמע מצוין!" ראש הממשלה התלהב, "ונקים אותו בנגב!"

"איפה בנגב?" שאל אותו שמעון.

"ליד העיר החדשה שנבנית עכשיו, דימונה שמה, בית הספר יוקם שם!"

"אבל מר בן גוריון," אמר שמעון, "המוגלגים יראו את בית הסםר! הוא חייב להישאר סודי!"

"מוגלגים?" שאל ראש הממשלה.

"אנשים חסרי קסם, כמוך למשל," שמעון ענה.

ראש הממשלה נראה מהורהר.

"נוכל לתת למקום הזה סיפור כיסוי!" קרא שמעון לפתע.

נשמעו דפיקות בדלת לשכתו של ראש הממשלה.

"הכל בסדר שם בפנים?" נשמע מבעד לדלת קולה של פולה, אשת ראש הממשלה.
"הכל כשורה, יקירתי! אני ושמעון פרס במהלכה של פגישה חשובה!" ראש הממשלה ענה.

"מה שאמרתי," אמר שמעון בלחישה, "זה שנוכל לומר שאנו מקימים שם מפעל טקסטיל."

"רעיון נפלא!" התלהב ראש הממשלה.

"אבל," שמעון נראה מוטרד לפתע, "מה אם אומות העולם יתחילו לחשוד?"

ראש הממשלה צחק. "או"ם שמום," הוא אמר, "השאלה היא לא מה יאמרו הגויים אלא מה יעשו היהודים. שמע, מר פרסקי,"

"פרס," תיקן אותו שמעון.

"פרס, פרס," המשיך ראש הממשלה, "אני מאשר לך למנות קבוצת אנשים שתעזור לך בהקמת בית הספר ואני אמנה אותך לשר הקסמים. לגבי שטח מתאים לא תהיה בעיה, השאר זאת לי. את מיקום המשרד שלך אני אודיע לך בהמשך. אתה רשאי לצאת."

"אני מציע להקים ארבעה בתים, ממש כמו בהוגוורטס, כך יהיה גם בעפלים!" התלהב שמעון בישיבת הצוות הראשונה של הקוסמים שכינס להקמת בית הספר.

"ואיזה בתים נקים?" שאלה הגברת מרים חילא, שהייתה אחת מהצוות.

"בתים על שמותינו," אמר שמעון, "ביתי לדוגמה יקרא בית פרס. בית של אמונה ותקווה, בית של ראייה רחבית ממש כמו הציפור פרס. אני מדמיין את הפרס עף על רקע תכלת עדין עם נגיעות לבנות... זה יכול להיות צבע נפלא לבית..." הוא הפליג על כנפי הדמיון.

"אז הבית שיוקם על שמי יהיה בית חילא, הבית שיאמין בעוז ובכח, צבעיו יהיו אדום וזהב כמו אש והחיה שלו תהיה אריה! יהיה זה הבית שממנו יצאו כולם ישר לשירות צבאי!" אמרה מרים.

"כולם יצאו לשירות צבאי, ליחידה מיוחדת שנפתח, זו אחת ממטרות בית הספר ומשרד הקסמים," אמרה ביובש גברת רוחל'ה קלוגשפט במבטא פולני כבד. גם היא הייתה חלק מהצוות.

"הבית שלך, גברת קלוגשפט, בוודאי יאמין בראציונל, בהיגיון, בנכון," אמר שמעון בעיניים נוצצות.

"זה יהיה בית של שכל. הצבעים שלו יהיו חומים-צהובים והחיה שלו תהיה למינג, כי הלמינגים יודעים מה טוב בשבילם."

"להתאבד?" שאלה מרים חילא והתאפקה שלא לצחוק.

"לפנות שטח מחיה," אמרה רוחל'ה קלוגשפט ביובש, "והבית שלך מזכיר את בית גריפינדור."

"את צודקת," אמרה לה מרים, "אני אבחר בחליה האצילית ביותר בטבע! הסמל של בית חילא יהיה ראם!"

"בחירה יפה, ועכשיו נשאר רק הבית של ישראל רהב," שמעון אמר.

ישראל רהב היה החבר הצעיר ביותר בצוות והוא לא פצה פה בכל הדיון.

"נו, מר רהב? איך יראה הבית שלך?" שאל שמעון.

"דבר אחד בטוח," ישראל ענה בקול נמוך, "הוא לא יהיה כל כך פולחן-אישיות כמו הבתים שלכם. בית רהב יהיה צנוע יותר, כל כך צנוע שהוא יהיה מתחת למים."

"מתחת למים?!" הזדעקה מרים חילא.

"תני לו לדבר!" זעפה רוחל'ה.

ישראל נשם בכבדות והמשיך לדבר: "צבעיו יהיו כחול כהה וסגול עמוק כמו במעמקי הים והחיה שלו תהיה תמנון."

"תמנון... בחירה מעניינת..." אמר שמעון בהרהור.

"איך נמיין אותם?" מרים צעקה פתאום, "איך יגיעו תלמידים לבית שלי? למישהו יש מצנפת?"

"כל עוד אנחנו בסביבה אנחנו לא צריכים לדאוג," אמר לה שמעון.

"אתה באמת מתכוון למיין אותם בעצמך?" רוחל'ה אמרה, "ייקח לך זמן רב לדון על כל אחד ממאות התלמידים שיבואו, ואני לא מתכוונת לנהל את בית הספר הזה. רק לסייע להקמתו. יש לי עבודה טובה וחיים טובים ואני אשמח לשלוח לשם את בני הצעיר. הוא היחיד שעדיין לומד בבית ספר. למעשה, אשמח לשלוח לשם גם את נכדיי. אך לא אנהל את עפלים!"

"בן כמה בנך?" שאלה אותה מרים.

"הוא עולה לכיתה י"ב והוא קוסם כמוני, כמו בעלי וכמו כל ילדיי וכנראה גם נכדיי."

"הוא מבוגר מדי," שמעון אמר, "בבית הספר עפלים ילמדו שש שנים, מכיתה ז ועד י"ב. נקבל תלמידים מכיתה ז בלבד."

"אני מקווה שבית הספר הזה הוא החלטה נכונה, אני לא מתכוון לנהל אותו בין כה וכה," מלמל ישראל רהב.

"ואני כנראה אמשיך בקריירה הפוליטית שלי," אמר שמעון.

"מה? אני לא אנהל את בית הספר הזה בגפי!" מרים התלוננה.

רוחל'ה נאנחה. "נאלץ למצוא מנהל אחר, מנהל חיצוני. נקווה גם שבית הספר עפלים לכישוף ולקוסמות יחזיק מעמד לפחות כמו הוגוורטס."

"יש רק דרך אחת לברר," שמעון פרס חייך, "שנקים את בית הספר? שנמצא לו מנהל?"

"אני בפנים!" מרים חילא אמרה.

"טוב, אני חייב להודות שהמעמד מרגש אותי," ישראל רהב אמר בחיוך.

"אעשה הכל למען חינוך טוב יותר," רוחל'ה קלוגשפט אמרה.

וכך, בדירה קטנה בתל אביב, בשנת 1955, הוקם בית הספר עפלים לכישוף ולקוסמות. ומי יודע, אולי אתם תקבלו את המכתב המזמין לשם...

עריכה מאוחרת: אני שמח לראות את כל התגובות האוהדות שלכם, באמת תודה לכולם. אבל אני מרגיש שאני חייב להודיע לכם שהפאנפיק עצמו שונה כמעט לחלוטין מההקדמה... אז קחו את זה בחשבון...

ושוב תודה לכולם על התגובות :)

		הפרק הבא