תולדות הכישוף

וויתור זכויות לג´יי. קיי. רולינג ולאנה דייל.

--------------------------------

הייתי בספרייה בשעת ערב מאוחרת כדי להתכונן לבחינת הבגרות בהיסטוריית הקסם. הלכתי בשקט בין המדפים המאובקים והתרחקתי יותר ויותר לעומק הספרייה, ריח האבק והספרים הישנים היכה באפי. כשלפתע צנח על ראשי מאחד המדפים הגבוהים ספר כבד וישן. מאוד ישן.

הסתכלתי עליו. היתה לו כריכה שנראתה אפורה אבל כשנשפתי עליה והעפתי את האבק ראיתי שהיא בצבע זהב וכתוב עליה באותיות בורקות- תולדות הכישוף*. לא היה כתוב את שם הסופר.

פתחתי את הספר.

תעלומת כוחות הקסם היתה תמיד תעלומה עבור כל המוחות, גדולים וקטנים. אבל רק אדם אחד יודע את הסוד- הנרי וויליאם תומאס ארצ׳יבלד הגדול שנעלם ללא זכר בשנת 1232. ככה חשבו כולם אבל הוא נמצא חיי וקיים בשנת 1258, על ידי שני קוסמים אמיצים ומכשפה אחת מאוד חכמה באי פורמידולוסוס, שבאמצע האוקיינוס השקט, והוא גילה להם את הסוד. והם החליטו שכדי להעביר את הסוד לדורות הבאים- הם צריכים לכתוב אותו בספר.

לכן אם אתה- קוסם או מכשפה בר מזל רוצה לגלות את הסוד, תמשיך לקרוא. אבל אתה רוצה שהמידע ימחק מראשך לנצח כדי שלא יטריד את מחשבתך- עליך ללחוש רדיטום, ולהצביע על הספר והוא יחזור למקומו ואז ללחוש ממורג´ה ולהצביע על ראשך, והזכרונות מהספר יעלמו.

בחר בחכמה, לא תוכל לחזור אם תחליט לברוח מהסוד.

בנקודה הזאת סגרתי את הספר בטריקה, מה לעשות? לא התכוונתי שדבר כזה יקרה לי- רק רציתי להתכונן למבחן בהיסטוריית הקסם בשקט, בלי הפרעות. ועכשיו כשכואב לי הראש מההחלטה שאני צריכה להחליט, (וגם מהספר שנפל עליי ונתן לי מכה חזקה בראש) לא ידעתי מה לעשות.

בסוף, אחרי התלבטות קשה- החלטתי, אני אקרא אותו, מה כבר הרי יכול לקרות?

אז פתחתי אותו, חיפשתי את העמוד הנכון והמשכתי לקרוא.

עולם הקסם חושב שהוא מכיר את כל היצורים החיים בעולם אבל הוא טועה. קיימים עוד סוג אחד של יצורים שנקראים שדוני אור. שדוני האור הם יצורים קצת יותר קטנים מתינוק עשויים לגמרי מאור (כך שהם שקופים לגמרי) והם מסוגלים לומר רק מילה אחת שאותה רק תינוקות בני יומם מסוגלים לשמוע, והמילה הזאת היא שהופכת אותם לקוסמים ומכשפות.

 אף אחד לא יודע איך הם בוחרים מי מתאים להיות קוסם או מי מתאימה להיות מכשפה, אבל צריך לסמוך עליהם שהם עושים את הבחירה הנכונה.

ברגע שסיימתי לקרוא הבנתי שהרגע נחשף לפני מידע מדהים. ברגע שהבנתי את זה הרגשתי כאילו אור זהוב שוטף אתי מכל עבר, ובזמן שטבעתי באוקיינוס של אור זהוב- שמעתי קול. הוא נשמע לא אנושי- מנגן כמו מיליון פעמונים ורועם כמו מיליון רעמים.

הוא אמר לי: "עכשיו את שומרת הסוד, הסוד הגדול היותר בכל העולם. זכרי זאת תמיד". הוא רעם וצילצל פעם אחרונה ואז השתתק. לאט לאט גם אוקיינוס האור התחיל לשקוע עד שנותרתי בספרייה- בלי שום קול או אור מוזר, אבל הרגשתי כאילו הם לא נעלמו, אלא שהם עכשיו בתוכי. הרגשתי פתאום מיוחדת. אני הילדה הרגילה לגמרי, ממוצעת בלימודים- פתאום הרגישה מיוחדת.

טעיתי, בהחלט קרה משהו.

--------------------------------

*לא, הכוונה היא לא לספר תולדות הכישוף מאת בתחולדה בגשוט אלא ספר אחר. הרבה יותר ישן, שאני המצאתי.

קורא יקר, קורא חביב, עשה טובה, פשוט תגיב :)

		הפרק הבא