מותו של סדריק-
הוא הולך במבוך, כל פינה ופניה נראים דומים, אך ככל שהלילה מתקרב, איתו גדל החושך וגם האימה. סדריק הביט סביבו, הוא שומע צעדים, צעדים אנושיים, הוא מאיץ אך הקולות איתו. "מי שם?" הוא לחש, לא יודע אם עשה את הדבר הנכון, ונעצר. קרום הופיע מולו, משהו בו נראה לא ממוקד, סדריק לא זכר אותו כך. קרום הרים את שרביטו והסדריק הבין שמשהו לא כשורה.
"היי, אתה לא יכול לתקוף אותי!" צעק סדריק, זאת הייתה טעות.
"קרושיו!" קרום אמר ויחד עם הקול הגיע כאב נוראי, מייסר, כאילו כל עצביו עולים באש. צרחות הדהדו, נשמעו צעדים,
"שתק!" מישהו צעק, קרום התמוטט, זה היה הארי פוטר.
"מה קרה?" הארי אמר.
"הוא תקף אותי" השיב סדריק מתנשף. "זה היה נורא! תודה הארי." וסיים בחיוך.
הארי פנה שמאלה, סדריק ימינה וכך הלך סדריק בחושך, מתאמץ למצוא את הגביע.
ואז הוא ראה אותו. הוא רץ אליו, אבל אז גם הארי פוטר הגיע. "תיגע בו אתה, הגעת ראשון" אמר הארי.
"לא, אתה הגעת ראשון" השיב סדריק. "
אז נגע בגביע ביחד טוב?" אמר הארי. סדריק הסכים.
"בספירה שלי..." אמר סדריק.
"3..."
"2..." הם התכוננו.
"1..." אמר בנימה דרמטית,
"עכשיו!" שניהם נגעו בגביע, היתה נערבולת צבעים והם נחתו בבית קברות, היה שם מפחיד כאילו משהו רע עומד לקרות.
"הרוג את המיותר..." נשמע קול קר וגבוה.
"אבדה קדברה!"
היה אור ירוק וסדריק נפל ארצה, חסר חיים.
|