משחקי הרעב ה76

מאדג':

אני לא מאמינה שהם עושים לנו את זה.

הילדה המפונקת שגרה בארמון הגדול בקפיטול הולכת לסבב משחקי הרעב הסמליים. למה?

כי ככה קומץ של אנשים שנשארו ושארו בחיים החליטו!

אפשר לחשוב בת כמה אני. אני רק בת 12.

השם שלי יכנס ארבע פעמים לאסיף. כדי שיהיה יותר עצוב.

אם זה לא מספיק- מוציאים רק מהמחוז שלנו, הקפיטול, שתיים עשרה פתקים של בנות.

בטוח שהם יסלפו את ההצבעה הזאת. מי לא ירצה לראות את הנכדה של הנשיא סנואו, זה ששלט שביעים וחמש שנה והתחיל במסורת משחקי הרעב, הולכת להתמודד במשחקי הרעב.

מי באמת לא ירצה?

אבל הם לא טובים ממנו. הם עושים הכל בשביל רייטינג.

לבשתי את הבגדים הכי יפים שלי. ויש לי הרבה כאלה.

קלעתי את השער שלי בצמה, כמו שעשתה העורבני החקיין כשנבחרה באסיף. רציתי שיראו בי משהו כמוה. שישברו את חוקי המשחק גם בשבילי.

שגם אני יוכל להמשיך בחיים אחרי המשחק הארור הזה, אם אבחר.

אחזתי ביד של אחי הקטן. הוא בן 11, אבל נכנס להגרלה. ככה החליטו שם, אלה שלא ימותו.

הוא נכנס שלוש פעמים. אבל עדיין הוא יכול להיבחר. אני לא רוצה שהוא ימות.

אני ישמור עליו.

הוא הדבר היקר ביותר שאי פעם היה לי.

יד שנייה החזקתי עם אמא שלי. היא לבשה את הבגדים הכי יפים שלה ששרדו את ההפצצות.

היא אחזה בי חזק, מנסה להעביר לי קצת מהביטחון שלה.

אבל לא היה לי ביטחון בכלל.

"אמא," לחשתי לה, בשקט, "מה יקרה אם כנקמה שלושתינו ניבחר? אני לא יוכל להרוג אתכם או לחיות בלעדכים!"

"אל תדאגי, מאדג'," היא ליטפה את שערי. "הכל יהיה טוב."

הכל יהיה טוב.

זה היה המשפט של סבא, לפני שנהרג, לפני שכל המחוזות התקוממו.

עדיין, בקבר, הוא חושב שהכל יהיה טוב?

אני בספק.

על הבמה עמדה אישה לבושה ומאופרת מאד מצחיק.

השפתיים שלה היו ורודות ודקות, הלחיים שלה היו צנומות, העיניים שלה היו ירוקות, והשער שלה בצבע ערמוני, פשוט חלק וארוך. בלי שום נפיחות שהיא.

היא הייתה האדם המוזר ביותר שראיתי בחיי, או יותר נכון הטבעי ביותר.

היא עמדה לצד שני קופסאות עגולות מלאות בפתקים. האסיף מתחיל.

הקרינו סרט וכולנו הסתכלנו בדממה- איך הקפיטול ובראשו הנשיא סנואו שיעבדו את כל המחוזות, איך פרץ המרד לפני 76 שנה ואיך פרץ המרד הזה, הראו איך אימללו את המחוזות ואיך הם חיו חיים לא חיים.

התאפקתי שלא לבכות, כדי שאם אבחר לא יחשבו שאני רכרוכית.

"אני מפחד," אחי רורי אמר לי.

"אל תדאג. אני לא יתן ששום דבר רע יקרה לך," אמרתי לו.

"מבטיחה?"

לחצתי את ידו חזק.

"אני יעשה את כל מה שאני יכולה כדי להציל אותך. בסדר?"

הוא נשם בהקלה, והגברת הקריאה את השםהראשון בבנות.

קפאתי.

אוי, לא.

		הפרק הבא