להישאר?

אוקיי... אז ויתור זכויות-כל הדמיות שיכות לג'יי קיי רולינג המדהימה ולא לי.. ואני לא מתכוונת להרוויח אגורה מזה(::

המלחמה שינתה אותם, הם כבר לא היו אותה חבורה קטנה ומלאת חיים שהם היו, זה כבר לא כמו פעם. המלחמה הייתה לפני שנתיים וזה הרגיש כאילו הזמן לא עבר כלל. הם עדיין היו חברים טובים, זה לא השתנה וגם לא ישתנה אבל הם כן.                                                                                               
 רון שהיה הפעם הצלע המצחיקה והמטופשת של הארי והרמיוני הפך לגבר רציני ונחוש, כאילו משהו ממנו נשאר בשדה הקרב. הדבר היחידי שלא השתנה בו זה אהבתו לקווידיץ', הוא התחיל לעבוד במשרד הקסמים במחלקה לספורט ומשחקי קוסמים והוא עשה שם חייל.
רק שם רון של פעם יצא החוצה, שם וכל פעם שהיה עם לונה.                                                                                                                                                          

הארי, שאיבד כל כך הרבה במלחמה ובתקופה שקדמה לה ניסה להשאר עצמו, אבל היא ראתה את השינוי שנוצר בו אחרי המוות של דובי. זה נראה שבאותו רגע שהוא ראה ייצור תמים כמו דובי מת, חלק מהתקווה של הארי מתה יחד איתו. הוא וג'ני בילו כמה שיותר עם טדי, הבן של טונקס ולופין. זה נראה שהארי חיפש שוב את התמימות שאבדה אצלו בעינייו הקטנות והתמימות של בן הסנדקאות שלו, המבט התמים של התינוק בן הכמעט שלוש תמיד שיפר את הרגשתו.                     
והיא, היא חיפשה את עצמה בכל מקום בעולם חוץ מבאנגליה, מנסה לברוח מהסיוטים שנשארו לה מאותה תקופה. היא יצאה לטיולים ארוכים בכל העולם, צוברת חוויות מדהימות ופוגשת אנשים מעניינים, אבל אף אחד מאותם אנשים לא מצליח למלא אצלה את החלל בצורת חבריה הטובים ביותר. אותה המחשבה גרמה לה להבין שהיא חייבת לחזור ולהתמודד עם מה שנשאר מהעולם שהיא קראה בית.                                                                                                    
היא ידעה שהיא גם חייבת להתמודד עם רון. אחרי הקרב על הוגוורטס היא ורון הבינו שהנשיקה ביניהם הייתה הפגת מתח ולא רגשות אהבה אמיתיים. זה לא שהם לא אהבו אחד את השניה, הם כן אבל לא בצורה כזאת. ולמרות זאת היא עדיין הרגישה לא בנוח עם הידיעה שהיא נישקה מישהו שהיא מחשיבה לאח.

היא ישבה על הבר בפאב חדש וקטן בסימטת דיאגון, מזמינה לעצמה עוד וויסקי אש אחד לפני שתחזור לאותו חדר קטן בדירה הקטנה שהיא שכרה בסוף דיאגון. היא הרימה את המשקה לשפתיה כשהיא ראתה בזווית עינה שני ראשים ג'ינג'ים גבוהים ורעשנים ביותר, והיא ידעה, אלו פרד וג'ורג'. היא כל כך קיוותה שכמות האנשים שהיו בבר הקטן הסתירו אותה. למרות שהיא כל כך השתנתה היא ידעה שהם תמיד יזהו אותה ויבואו אליה, וכרגע היא רק רצתה להיות לבד.
השיער שלה כבר לא היה פזור עם תלתלים מבולגנים שהתרוצצו לכל מקום כמו בזמן הלימודים, הוא היה גלי מעט וכמעט תמיד היה אסוף בקוקו גבוה כשזנב שערה הארוך היה מונח על כתפיה. היא תמיד הייתה רזה, אבל מאז שעזבה לשנה היא הספיקה להרזות עוד, היא כמעט תמיד בלבוש מוגלגי ובלי איפור. 'טוב אז אולי לא ממש השתנתי', היא חשבה לעצמה. זה לא שהיא לא שמרה על קשר, היא כן, במיוחד עם ג'ני ולונה. אבל היא לא רצתה חברה עכשיו, עכשיו היא רצתה להטביע את עצמה בתוך וויסקי אש בניסיון לברוח מהחלומות שבטוח ירדפו אותה הלילה.

התאומים זיהו אותה, אבל כשהם ראו אותה הם הבינו שהיא רוצה שקט ולהיות לבד, אז הם פשוט ישבו עם עצמם ומידי פעם הגניבו מבט כדי לראות שהיא בסדר ושאף אחד לא מטריד אותה.
'אולי כדאי שאני אגש אליהם?' היא חשבה לעצמה בזמן שהיא הסתכלה עליהם מדברים ביניהם ברצינות ותשוקה על משהו שהיא לא הצליחה להבין מהניסיון שלה לקרוא את שפתותיהם, 'אני בטח רק אפריע להם',
"אוי נו באמת הרמיוני איפה האומץ הגריפינדורי שלך?" היא אמרה לעצמה בקול וקמה לכיוונם.
החיוך הקורן של התאומים בזמן שהיא התקדמה לעברם הרגיע אותה ונתן לה ביטחון.
"הרמיוני!", הם אמרו בשמחה בתיאום מושלם שהיה כל כך מזוהה איתם
"היי פרד, ג'ורג'", היא חייכה לעברם, "מה שלומכם?".
"מעולה", הם אמרו שוב בתיאום
" מה איתך?, המון זמן לא יצא לנו לראות את הגריפינדורית החכמה ביותר בתולדות הוגוורטס", אמר ג'ורג' כשחיוך ממזרי מרוח על פניו.
"כן, התגעגענו", המשיך פרד עם אותו טון כמו של ג'ורג' כשעל פניו מבט חצי נעלב חצי משועשע, דבר שהצחיק אותה.
הם תמיד ידעו איך להצחיק אותה.
"גם אני התגעגעתי", אמרה משתפת איתם פעולה, "ואם כל כך התגעגעתם אלי אני בטוחה שתשמחו לשמוע שאני רשמית חזרתי לאנגליה", היא אמרה עם חיוך גדול על פניה, לא יודעת אם זה בגלל  התאומים או בכלל הוויסקי אש.
"גריינג'ר זה מעולה!", אמר ג'ורג' עם שמחה בקולו
"אמא מארגנת ארוחה מחר לכולם", המשיך אותו פרד
"את חייבת לבוא!", אומרו שניהם באותו הזמן
" אני לא יודעת בנים", היא התחילה להגיד "אנ-"
"אנחנו לא שואלים הרמיוני", אמר פרד משועשע
"את באה וזה סופי", ג'ורג' המשיך אותו עם חיוך
"אוקיי, אוקיי", היא אמרה כשחיוך גדול מרוח על פניה הסמוקים מאלכוהול, "זה נראה שאין לי כל כך בררה"
"לא", אמרו הבנים בהסכמה.

"עכשיו", ג'ורג' אמר בעודו מניח את זרועו על כתפה בעודה מתיישבת בין הבחורים החסונים, "ספרי לנו איפה היית"
"ומה עשית כל השנה הזאת שנעלמת לנו", המשיך אותו פרד בזמ שהוא הוסיף את זרועו על הצד השני של הרמיוני. הרמיוני שיתפה אותם בהכל, היא סיפרה להם איך בטיול הראשון שהיא עשתה לברלין, ואיך היא כבר עמדה עם הכרטיס חזרה ביד כשהיא הבינה שהיא לא יכולה לחזור.
היא סיפרה להם על כל המקומות המדהימים שהיא הייתה בהם ועל כל האנשים שפגשה, היא סיפרה על הגעגוע שלה אל כולם ולבסוף היא סיפרה להם על הדירה הקטנה שהיא שוכרת בסוף דיאגון.
"פאק, הרמיוני זה מקום זוועתי ", אמר פרד לאחר שהם הורידו את שוט הטקילה שהם הזמינו קודם.
"אני יודעת פרד", היא אמרה עם מעט ייאוש בקולה, "אבל אין לי כסף ליותר מזה כרגע", היא המשיכה אחרי שסיימה את השלוק מכוס הוויסקי אש השלישי שלה, או שאולי זה היה הרביעי?.
"רק התחלתי לעבוד במחלקה לרישוי ופיקוח חיות פלא, אני חייבת לחסוך קצת לפני שאני אוכל לשדרג", היא סיימה לדבר ושררה שתיקה קטנה בין היושבים.
"טוב אבל הלילה את נשארת לישון אצלינו", הודיע פרד.
היא באה למחות על החלטתו של פרד כאשר נופף ג'ורג' בידו בביטול, "אנחנו בחיים לא ניתן לך ללכת באיזור ההוא בשעה כזאת של הלילה כשאת שיכורה ככה"
"שוב, זה נראה שאין לי בררה", היא גיחכה
"לא", הם אמרו ושלושתם צחקו בקול.
לאחר כמה סיבובים נוספים של משקאות ושוטים התאומים שילמו את החשבון במלואו למורת רוחה של הרמיוני, ויצאו מהפאב לכיוון חנות התעלולים של התאומים.

		הפרק הבא