יותר מדי

היא ידעה ששניהם אהבו אותה.

היא ידעה ששניהם אהבו אותה יותר מדי.

מאז שהייתה בת תשע הוא אהב אותה.

והשני, מאז שהייתה בת אחת-עשרה.

והיא אהבה אותו מאז שראתה אותו בפעם הראשונה, כשיצא ממחבואו בגן-השעשועים הקטן.

ואת השני, מאז שחייך אליה חיוך קטן ושובב, כשנבחר גם הוא לבית גריפינדור.

אבל הוא הפך לחובב אומנויות האופל, תומך באויב.

והשני - שחצן.

אבל עדיין, שניהם אהבו אותה, והיא אהבה את שניהם.

גם כשהטילו אחד על השני קללות.

הרי הם היו אויבים בנפש, אולי בגללה.

והיא המשיכה לאהוב את שניהם, למרות הכל.

וגם כהשני תלה את הראשון באוויר, היא אהבה את שניהם.

אבל לא כשהוא קרא לה בוצדמית.

אז, הכל השתנה.

היא לא סלחה לו על זה.

היא לא סלחה לו על המילה הקטנה והמכוערת שאמר לה.

הראשון, שבור-לב, לא יכל עוד לקבל את אהבתה.

והשני, השתנה.

השני כבר לא היה שחצן.

בשבילה.

השני השתנה בשבילה, והראשון, לא.

היא התחתנה איתו, לאחר כמה שנים של אהבת אמת אחד כלפי השני.

אבל הראשון לא השתנה, למרות שאהב אותה.

והוא למד את לקחו, רק לאחר שהביא למותה.

אבל היה מאוחר מדי, מאוחר מדי להראות לה שהוא המשיך לאהוב אותה כל השנים הללו.

מכיוון שהיא כבר לא הייתה.

לא יכלה להמשיך לספוג את אהבתם כלפיה.

אבל אחרי הכל, שניהם אהבו אותה יותר מדי.

וגם היא אותם.