היה זה יום ראשון בערב. אדון וגברת מאלפוי ישבו בסלון עם אחיינתם בלה רידל וסיפרו לה סיפור על זה-שאין-לנקוב-בשמו, או באדון האופל בשבילם. "אני הולדת ללדת!" צעקה פתאום נרקיסה, גברת מאלפוי. "לוציוס, מהר! תיקח את בלה ובוא." ברגע שסיימה את דבריה התעתקה משם במהירות. לוציוס קפא לכמה דקות, מנסה להבין מה קורה. ברגע שהבין, תפס בידיה של אחייניתו והתעתק לבית החולים. הם ישבו בחדר ההמתנה, מחכים בקוצר רוח. כעבור חצי שעה של המתנה מרובה, נכנסו השניים לחדר הלידה. אכזבתה של בלה הייתה גלויה; דראקו כלל לא נראה כמו שדמיינה, הוא היה יפה מדי. נרקיסה הבחינה באכזבתה של האחיינית הקטנה, לכן נתנה לבלה להחזיקו ראשונה.
עברו כמה ימים, ומודעה מסתורית הופיעה. הארי פוטר, הילד שנשאר בחיים. הארי צריך אימוץ. נא לשלוח ינשוף לאלבוס דמבלדור. לאחר שלוציוס סיים לקורא את המודעה, קפצה בלה בהתלהבות. "אולי תאמצו אותו? אולי תאמצו אותו? אולי תאמצו אותו?..." לאחר עשר דקות של נדנודים בלתי פוסקים, נכנע לוציוס ושלח מכתב לדמבלדור.
אלבוס היקר הם כתבו במכתב. אנו מבקשים לאמץ את הארי פוטר, הילד שנשאר בחיים. משפחת מאלפוי.
דמבלדור קרא את המכתב. לאחר כמה הרהורים על משפחת מאלפוי, החליט שהם מתאימים. למחרת בצהריים, נשלח האגריד עם הארי הקטן לבית מאלפוי. משפחת מאלפוי, בייחוד בלה, התרגשה נורא.
10 שנים אחר כך:
"דראקו, הארי, בלה!" קראה נרקיסה. "הדואר הגיע." היא הקריאה להם את הדואר בהתלהבות. "בלה, רשימת הציוד שלך הגיעה! נלך מחר לסמטת דיאגון." התלהבה. "הארי, גם אתה התקבלת ללימודים בהווגורטס. וגם אתה, דראקו! שניכם תתחילו ללמוד בהווגורטס."
|