לב קפוא

אוקיי עבדתי על  הפאנפיק הזה שנה וחצי אז תכבדו ועוד משהו אולי בהמשך אני אפרסם תיאור דמות!

 אהה ועוד משהו ההורים של הארי מתו בגיל 6 שלו

היי, קוראים לי אליאנה מאלפוי. כן, אני קטנה מדראקו בשנה. כמעט כולם מעליבים אותי אבל אני, אני לא כמו אח שלי וכל החברים שלו. אפילו שיש לי קשר דם עם הלורד האפל אני לא מדברת כמוהם.
אפילו אם אני זהה לדראקו, פרט משיערי שמגיע עד למותניים ופס סגול מעטר את חלקו הימני, אני שונה. ולא רק בגלל שאני מדברת עם חיות, תתפלאו זה כולל גם את אבא שלי. סתם, בצחוק. אני אוהבת את המשפחה שלי.
הרבה יחשבו שהחיים שלי מתוקים ונפלאים, כמו דבש. אבל הם טועים. מאז גיל שלוש אני מתחבאת מאחרוי מסכת לגלוג, פסימיות ואדישות תמידית במקום חיוך, אופטימיות ועידוד.
טוב, אני מרגישה שאפילו אתה, היומן שלי, מתבלבל אז אסביר.
הייתי בת שלוש, קרה כמו כל המשפחה שלי. משהו קרה, ביום אחד, ששינה את חיי ונתן לי הזדמנות לראות את העולם באופטימיות;
חברה שלי ומשפחתי הלכו להזמין מקום בפונדק שלושת המטאטאים. אני נשארתי לבהות במטאטא חדיש שההורים שלי הבטיחו שיקנו לי... פתאום זה קרה.
מישהו הרים אותי וכיסה את עיניי בגסות. בהתחלה, חשבתי שזו ליה, חברה שלי. אחרי כמה שניות נזכרתי שליה לא עד- כדי- כך חזקה. למרות שאני בערך במשקל של ילדה בת שלוש ... זו לא היא. ברגע שהבנתי את זה, התחלתי לצרוח ולבכות.
משהו גרם לי לחשוב שאנחנו כבר לא בסמטת דיאגון.
החוטף שלי הניח אותי והסיר את ידיו מפניי. הוא הוציא את שרביטו. "מספיק אנשים סבלו ממך, מאלפוי." ברגע שהתחיל לדקלם את קללת ה'אבדה קדברה', מישהו הגיע בריצה והפך לאייל.
לפי מה שאני זוכרת, פשוט ישבתי עליו, והוא דהר.
אחרי כמה דקות של רכיבה מהירה הגענו לקיר. ברגע שחשבתי שנתנגש בו, נפתח פתח בקיר והאייל המסתורי הוריד אותי. אני זוכרת את מראו כשהשתנה לאדם; שיער שחור ופרוע, מזדקר לכל כיוון. עיניים חומות. משקפיים עגולים ושחורים מורכבים על אפו. הוא היה די גבוה, נראה היה שעבר הרבה בשל צלקות רבות שעיטרו את גפיו. הוא בערך בגיל של אבא שלי.
"בואי." האדם הוביל אותי לחדר גדול, במרכזו שולחן עגול ומסביבו ארבעה פופים. 
הפתח בקיר נסגר אחרינו, הוא התיישב וסימן לי לשבת לידו.
"אני ג'יימס פוטר." אמר. "הצלתי אותך כי אני חושב שמגיעה לך הזדמנות לראות את החיים מזווית אחרת. אם תתייחסי בכבוד לאנשים שמסביבך, את תהי יותר מאושרת ואנשים לא ירצו להרוג אותך." צחוק קצר וצרוד בקע מפיו השרוט. 
"הייתי בדרכי לבית שלי, כשראיתי את האיש ההוא חוטף אותך." ואז, הוא אמר את המשפט ששינה אותי לעד.
"תבטיחי לי, שלא משנה מה יקרה, את תתנהגי בכבוד." והבטחתי.
"אני מבטיחה שאהיה הילדה הכי טוב שאפשר!" 
"מעכשיו יש לך סנדק חדש." חייך והצביע על עצמו. "אבל אם יקרה לי משהו," פניו הרצינו. "התפקיד יועבר לבני  הארי. רק אל תגידי להוריד שלך מילה." 
כשסיים להגיד את זה, הוציא אותי מהחדר, הוביל אותי למסעדה והלך.
רצתי לעבר הוריי, בוכה בהיסטריה. סיפרתי להם על החטיפה ועל איך שפחדתי, אבל במקום הקטע שג'יימס מציל אותי, סיפרתי שברחתי. 
הוריי קנו לי אוכל, את המטאטא שהבטיחו ועוד כמה מתנות שחשבו שישפרו את מצב רוחי.
עכשיו אתה מבין, יומן? החיים שלי לא מתוקים כמו החיים של כל הסלית'רינים שחושבים כך. 
כנראה שעכשיו, וגם עד סוף חיי, אחיה מאחורי המסכה הזאת.

		הפרק הבא