דמות ללא קוסם

*כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג ואני לא מתכוונת להפיק כל רווחים כספיים בלה בלה בלה*

זה הפיקצר הראשון שאני כותבת אז אני בטוחה שהוא לא הכי טוב שיש, אבל הוא נסבל. 

אשמח מאוד לדעת מה דעתכם ולכן תגובות יתקבלו בשמחה! תהנו :)

"אנשים אומרים שאנחנו לא צריכים להיות ביחד"

קולו הצרוד של סיריוס שלח צמרמורת במורד גבו של איש הזאב. רמוס רק עמד שם, אישונים רחבים מפחד וכפות ידיים מלוכלות המונחות בכיסי גלימה מלוכלכת עוד יותר. רמוס היה רגיל לצרידות בקולו של סיריוס, אך הפעם היה שם משהו שונה שהוא לא הצליח לזהות. הוא זכר את הפעם הראשונה בה הם הלכו יד ביד. אצבעותיו של סיריוס השזורות בגאווה באצבעותיו, השרו עליו בטחון עצום בכל פעם שמישהו הסתכל עליהם במבט מלא גועל ושנאה. באותה תקופה לסיריוס לא היה אכפת מה אנשים חושבים, הוא היה גאה לחבק את מותניו של רמוס ולהכריז שהוא שייך לו. ורמוס היה שייך לסיריוס, בידיוק כמו שסיריוס היה שייך לו.

'אתם צעירים מידי בכדי לחשוב על נצח' אמר להם פעם ג'יימס, באותו ערב חורפי שבו הם ישבו יחד מול בקבוקי בירה ריקים, צוחקים על עתיד שהם רוצים לבנות יחד. אז הם היו ילדים חסרי דאגות שעשו כל מה שעלה בדעתם, אך כיום משפט זה הפך להיות אבן גדולה שהכבידה על ליבם הדואב משנייה לשנייה. השנים הארוכות פגעו באמון, והכאב היה שם, חד וברור. הם ידעו ששום דבר לא יצליח לרפא את הפצעים, גם לא מגעו הממכר והמשגע של סיריוס. איש הזאב היה מציע פתרונות וסיריוס היה רק נוחר בבוז, מעביר את כפות ידיו בתאווה על זרעותיו של רמוס כיאלו דיבורים הם בזבוז זמן אחד גדול. ורמוס היה נכנע, נותן לתחושת המגע של סיריוס לשים את כל הצלקות והדאגות בצד לכמה דקות של תענוג. כל מה שהוא אי פעם רצה זה רק לשכוח, אך באותו הזמן גם לזכור.

איש הזאב מאוהב בסיריוס מאז שהם היו בני 15, עוד הרבה לפני ששינהם ידעו מה זה להיות מאוהבים ונאהבים. אך מאותו הרגע שרמוס חיבק בפעם הראשונה את סיריוס הוא ידע היטב שהזרעות שלו נועדו להחזיק את הנער שהוא אוהב. הוא רצה שסיריוס יאהב אותו באותה הדרך שהוא אוהב, וסיריוס מעולם לא איכזב. סיריוס היה הסיבה היחידה שלו להיות.

רמוס היה הלב, סיריוס היה הנשמה. כל מילה אוהבת ומגע עדין רק חיזקו עוד יותר את הקשר העמוק שקיים בינהם. רמוס אוהב את סיריוס, וסיריוס עושה את רמוס חזק. החיבור בינהם היה דבר יוצא דופן, קשר שאי אפשר להרוס גם על ידי שקרים ובגידות. גופו של רמוס כיאלו נברא בהתאמה לגופו של סיריוס. השקעים מאחורי הברכיים של רמוס בכל פעם שכיפף אותם התאימו בשלמות לעצמות הבירכיים של סיריוס כאשר הם שוכבים בכל לילה לישון, שחזהו של סיריוס צמוד לגבו של רמוס וזרועו עוטפת את המותן שלו. כפות ידיו הגדולות של סיריוס מצליחות לעטוף את כפות ידיו של הדקות של איש הזאב, והאף של רמוס בידיוק בגודל של שקע צווארו של סיריוס.

ישנם דברים רבים שאנשים לא יודעים עליהם. הם לא יודעים על הנשיקות המתוקות ועל ה 'אני אוהב אותך' שסיריוס ממלמל בין נשיקה לנשיקה. למרות כל הכאב והאמון השבור, סיריוס עדיין ממשיך לומר לרמוס עד כמה הוא אוהב אותו. וזה נכון, כי מי מסוגל לא לאהוב את רמוס לופין? הם לא יודעים על הלילות הלבנים בהם הם שוכבים במיטה, זה בזרועות זה, ומעלים זכרונות מהתקופה בה שינהם היו תלמידים שובבים, אבל בכל זאת תמימים בדרך מסוימת. הם לא יודעים על ההבטחות של סיריוס להגן על רמוס לא משנה מה יקרה והם לא יודעים על הפרפרים שחש רמוס בבטן בכל פעם שסיריוס מביט לתוך שתי עיניו כיאלו הוא הדבר הכי יקר שהוא ראה אי פעם. רמוס היה בטוח שאם הם היו יודעים, הם היו מקנאים בהם. כי הוא חיכה כל חייו לדבר שירגיש לו אמיתי ונכון, ואז הוא פגש את סיריוס בלק.

סיריוס היה זה שתמיד עמד מאחוריו מתי שכולם עזבו, עם האהבה ללא תנאים שלו אל רמוס שום דבר לא מצליח לשבור את איש הזאב. האמת בשקרים של סריוס עטפו את רמוס וגרמו לו להרגיש שהוא במקום שבו אף אחד לא יוכל להגיע אליו. צחקו המתגלגל ומלא החיים יצר חומות של בטון בינו לבין שאר עולם הקוסמים,  כי רק סיריוס בלק היה עולמו של איש הזאב.

"אנשים אומרים שאנחנו לא צריכים להיות ביחד" חזר שוב סיריוס אך הפעם בקול גבוה יותר, מלא תבוסה. רמוס הביט בו עם הבעה של כאב, כי משום מה הפעם כן הפריע לו מה דעתם של אחרים, דבר שמעולם לא קרה לפני.