המוות של אודייר

אני מנסה להיאחז בסולם אבל השלבים חלקלקים לידיים מלאות הזיעה שלי. אני נושם עמוק.

אנני.

אני נלחם מול שלוש טציות, מתאמץ יותר משהתאמצתי בכל חיי.

אני חייב להילחם ולחזור בחיים.

אנני.

היא בראש שלי, במחשבות שלי, בכל מקום. קולה מנחה אותי להתכופף ולהכות ולא ליפול.

אני נאבק בטציה שמצליחה להכניע אותי ומטה את ראשי לנשיכת המוות.

אנני.

הפנים שלה צצות מכל דמות טציה מעוותת. אני יודע מה סנואו מנסה להגיד לי. שהיא פגומה, בדיוק כמו כל הטציות האלה. שהיא לא בת אדם.

אנני.

תורן ספינה.

מצנח כסוף.

מאגס צוחקת.

שמים ורודים.

הקילשון של ביטי.

אנני בשמלת חתונה.

גלים נשברים על סלעים.

אני נושם את הנשימה האחרונה, הפצועה.

אנני.

אנני אנני אנני אנני.

אנני אנני.

היא בכל מקום; מקיפה אותי וקוראת לי להיכנע לשכחה שמאיימת לבלוע אותי. להפסיק לנסות.

אני מריח את ריח הוורדים שמעלה בי בחילה.

זה הריח המתועב של אנני, שדבק בה בחודשי העינויים בקפיטול.

אנני.

אני שומע את המילים האחרונות שאשמע.

"רוש לילה, רוש לילה, רוש לילה."

ואז אני רואה את הדבר האחרון שאראה.

פיצוץ אדיר שמוחק הכל.

ואני צולל לחושך אין סופי.

אבל אני לא מפחד. זה רק החיבוק של אנני.