החלום

זו הייתה שעת בין ערביים. השמיים השתנו מכחולים לכתומים, וכעת הם היו ורדרדים, ממש רגע לפני השקיעה.

אדם ורוז התחילו להעמיס תיקים על הרכבת, כנראה שיצאו לאיזה בילוי. אחיה של רוז כבר חיכה להם ברכבת, ושמר להם שני מקומות לידו.
אדם עלה לרכבת גם הוא, ותפס את המקום המרוחק לאחיה של רוז, כדי שהיא תוכל לשבת ביניהם.
לפתע הבחין אדם כי רוז עוד בחוץ, והיא מסמנת משהו לעברם.

"ג'ק!" קרא אדם. "רוז כנראה איבדה משהו למטה, אנחנו חייבים לעזור לה מהר!"

ג'ק לא ענה. הוא פשוט נעץ מבט בגב הכיסא שמולו.

"אלך לבד!" קרא אדם. בו בזמן החלה הרכבת לנסוע ולתפוס מהירות.

אדם צפה במאמציה הנואשים של רוז להשיג את הרכבת, ולבסוף החליט. הוא הולך לקפוץ מהרכבת אל רוז.

"שלוש... שתיים... אחת... אני בא!"

אדם קפץ מהרכבת הדוהרת אל האדמה ואל העולם שכבר הספיק להחשיך כבר, ונתקל בדבר כלשהו שגרם לו ליפול. אדם איבד את שיווי המשקל בקפיצה ונפל על ראשו בחבטה עמומה.

הוא נשאר שרוע לכמה רגעים על האדמה, וכשקם, העולם הפך מטושטש בעיניו.

הוא ניסה לקום ולרדוף אחרי הרכבת ולנסות להשיג את רוז שגם רצה אחריה. אך כשעמד מיד נפל, וכל שהצליח לעשות היה לזחול על האדמה ולקרוא בשמה של רוז.

הוא ראה את הכל מטושטש, כאב לו הראש ולא בטוח היה אם בכלל מותר לו לזוז, אבל בכל זאת עמד על רגליו איתן למרות שהעולם מסביבו הסתובב במהירות.

הוא החל לרוץ אחר רוז, שקראה לאחיה, "ג'ק! אל תיסע בלעדיי! תחזרו!"

אדם השיג את רוז במאמץ אדיר, וכולו היה מסוחרר. הוא תפס בה במעין חיבוק עם יד אחת כדי למנוע ממנה להמשיך את המרדף אחר הרכבת.

"עזוב אותי!" היא צעקה, והתיישבה על האדמה באיטיות, צופה ברכבת המתרחקת. הרוח פרעה את שערה הפזור, ודמעה גלשה במורד לחיה.

"יהיה בסדר, רוז," אדם אמר לה, ושוב ניסה לחבק אותה, הפעם כדי לנחם.

"עזוב אותי כבר! לך!" היא צעקה והתרחקה ממנו, מפנה אליו את גבה עם ידיים שלובות, הולכת לכיוון החשכה.

אדם הביט בה כלא מאמין.
"קפצתי בשבילך מרכבת דוהרת! קיבלתי מכה בראש וכולי מסוחרר, אני רואה הכל כפול! זו התודה?"

HD