אתה אוהב אותי? המדריך?

"אז זה הוא?!?!?!" שאלה ג'יני. מזועזעת.

"כן..." 

"ואת כל כך סתומה?! הוא מת עלייך! , את לא רואה את זה?! הזעזוע שלה רק גבר.

"אבל אני לא סומכת עליו! במשך השנה הזאת הוא לא יצר קשר בקושי! אני בטוחה שאם לא המחנה הוא לא היה חושב עליי בכלל" הוצאתי את הבגדים מהמזוודה והכנסתי לארון קטן שהיה בקצה החדר. בינתיים היו בחדר רק אני וג'יני, היו עוד 4 מיטות ואני בטוחה שאנחנו לא נהיה לבד.

רעשה של מזוודה הסיח את דעתי מהארון אל סף הדלת "אני מצטערת נורא, אני תמיד ככה מגושמת" ילדה נמוכה וממושקפת נכנסה אל החדר בצעדים מרושלים, שיערה המגיע עד המותניים היה אסוף בקוקו נמוך וגשר נפרס על שינייה הקטנות. הסרבל שלבשה היה נראה גדול עליייה בכמה מידות והחולצה האדומה שלבשה מתחת הייתה בלוייה מכביסות. המזוודה שלה, שהייתה גדולה ממנה פי 2 נפלה והבגדים התפזרו ברחבי החדר. אני וג'יני עזרנו לאסוף ולסדר.

"אני ג'סיקה! אבל אתן יכולות לקרוא לי ג'ס" אמרה במהלך קיפול בגדים נמרץ.

"ג'יני וויזלי"

"הרמיוני גריינג'ר" 

לאחר שסיימנו לאסוף את הבגדים שלה, שלושתינו התפרסנו על מיטותינו. 

"זה היה מעייף!" ג'יני קראה. העצלנית הזאת שכחה שהיא הגיעה הגיעה למחנה קיץ.

ג'ס הוציאה מהתיק מחשב נייד, פתחה אותו והחלה להקליד במרץ. ההקלדות שיגעו אותי, אז ניגשתי לראות במה היא מתעסקת. 

ראיתי תוכנה כזאת מוזרה ודמות בשם רונו מסדרה יפנית שאני מכירה, הפעם זאת לא הייתה ממש אנימה. היא הייתה שונה, נראית אמיתית ולא דמות על צג מחשב.

"זה פוטושופ?" ג'יני גם התקרבה לעבר המחשב. "בכלל לא, זאת תוכנה שנקראת רנדום-מיוזיק: היא משלבת בין דמויות מצויירות, לפי צעדי ריקוד שאני בוחרת, מוזיקה מתנגנת בהתאם לקצב והמראה של הדמות משתנה. צבע שיער, עיניים, מבנה גוף..." היא לא הסירה את עינייה לשנייה מהמסך.

ג'יני הביטה בה בהלם, כאילו נחתה מכוכב אחר. אני דווקא חושבת שהיא ממש מגניבה. 

"תגידו מי עוד איתנו בחדר? נשארו שלושה מקומות" אמרה ג'יני כשהיא מחזיקה את הבייביליס בידיה ומתחילה ללפף סביבו קבוצת שיער.

"לא יודעת, העיקר שזאת לא תהייה איזה בלונדה נפוחה" אמרתי ושלושתינו התחלנו לצחוק. 

הסתובבתי גדי לחפש מה ללבוש הערב, יש מסיבה בחצר של המחנה. החלטתי ללכת על שמלת סטרפלס סגולה ששמרתי לאירוע מיוחד. 

בשנייה אחת הדלת נפתחה וכולנו הבטנו בה: ילדה בלונדינית על שיער שהחלק הקדמי בהגבהה ואסוף בגולגול, עיניים כסופות, גופייה לבנה וחצאית ורודה, היא פוצצה את המסטיק והוציאה אותו לכף ידה של אחת מ"בנות הלווייה" שלה. "כאן זה חדר 214?" שאלה כלא יודעת והתחילה להתהלך בחדר, בוחרת לה מיטה. בינתיים, הילדה שלקחה לה את המסטיק שהתברר ששמה קרוליין פרקה את מזודתה לתוך מדף עם עוד בת. 

הבטנו בשלישייה הזאת בזעזוע.

"אוף אין לי מקום בארון" רטנה "אני בטוחה שלא אכפת לך" בתנועת יד מהירה וזריזה היא דחפה מדף שלם של הבגדים של ג'ס ובנות הלוויה שלה הניחו את בגדייה שלה במקום. למראה הונדליזם ג'ס התחפרה יותר ויותר בתוך עצמה. "דרך אגב, אני מדיסון" חיוך זדוני השתלט על פנייה

"מה את חושבת שאת עושה חתיכת בלונדה נפוחה! את לא תעשי פה מה שבאלך! מי את בכלל?!" ג'יני קמה ממקומה, עזבה את הבייביליס ועמדה מולה, על אף שמדיסון הייתה עם עקבים ג'יני עברה אותה בחצי ראש. וג'יני עוד גמדה. ג'יני הוציאה את הבגדים של מדיסון וזרקה אותם דרך החלון, את בגדייה של ג'ס התחלנו לסדר במרץ בזמן ששלישיית המכשפות מביטות בזעזוע. שתי בנות הלוויה ירדו לאסוף את הבגדים.

"מי אני?! מי את ג'ינג'ית!" היא ניסתה להוציא את בגדייה של ג'ס בחזרה "אין מצב!" עמדתי מולה בשילוב ידיים, ג'ס הצטרפה לעמידה לידי "תחפשי מדף משלך, את לא תזרקי את הבגדים שלי!" "כבר אמרתי שאני קו-" היא לא הייתה מסוגלת לסיים את המשפט וג'ס תפסה בידייה בחוזקה עד שמפרקייה הלביו, השיזוף שהיה על פנייה של מדיסון נעלם ומעדה על עקבייה היישר לרצפה. "בחיים, אל תחשבי שאת מעליי" לחשה לה והמישכה לסדר את בגדייה בחיוך רחב, ג'יני ואני הבטנו בה בהלם. 

"מה קורה פה?! דראקו נכנס לחדר בסערה. "הקטנה הזאת הפילה אותי! והן זרקו לי את הבגדים מהחלון!" מעיניה יצטו דמעות מזוייפות.

"הרמיוני, אנחנו צריכים לדבר על ההתנהגות שלך בזמן האחרון" הוא אמר בקרירות וירדתי למטה מוכת הלם. התנהגות?! 

הגענו למזכירות המחנה, שבשעה זו הייתה ריקה מאנשים "תקשיב אני לא יודעת מה הבנת אבל היא זאת שהתחילה" אמרתי והמשכתי לדבר ולהסביר לו את כל מה שקרה. בסוף הסיפור הוא פשוט נישק אותי. הזזתי אותו מעליי בעדינות "ולמה זה נועד?" שאלתי.

"תשמעי, אני מת עלייך ואני רוצה לשכוח את זה שהייתי מניאק בשנה הזאת. באמת" הוא הסתכל עמוק בעיניי. מביט בהן בהערצה.

" זה לא יכול לקרות! אתה המדריך שלי ואני החניכה שלך! אל תטריד אותי יותר." ראיתי עליו שהוא נעלב והלכתי לעבר החדר להתכונן לערב.

הפרק הקודם		הפרק הבא