תזכור אותי

שלום לכם פורטליסטים יקרים! 

אם כבר הגעתם לכאן אז לא תקראו?

אז ככה אני תירגמתי פאנפיק של וואנס שנתקלתי בו :)

מוזמנים לקרוא!

שנתיים חלפו ביער המכושף ולא שנה כמו בסדרה,רג'ינה מתעוררת בבוקר ומגלה הפתעה,

מהי? מה היא עושה איתה? איך היא תרגיש?

כל זאת ועוד תדעו רק אם תקראו :) 

~פרק 1~

סטוריברוק-יום ההווה

עיניים חומות כהות נפתחו, פוגשות את התקרה הלבנה והמטויחת. מזיזה את ראשה לשמאל, רג'ינה הבחינה במשהו מוזר.

היא הייתה.... בחזרה בסטוריברוק. אבל איך? היא תהתה לעצמה, נועצת מבט בשעון המעורר השחור שעל השידה שליד מיטתה,

קוראת את אותה השעה המוכרת, 8:15 בבוקר. הם היו אמורים לחזור ליער המכושף; סטוריברוק נהרסה לתמיד. איך זה יכול להיות אמיתי?

היא בהתה שוב בתקרה כשהברישה את ידיה בשערה, מנסה להבין את כל זה. משהו לא נראה נכון. היא הייתה מאוד זהירה,

מאוד מדוייקת, כשהטילה את הקללה של פן. היא הייתה צריכה לגלות מה הביא אותם חזרה; היא הייתה צריכה לדעת מה או 

איך זה יכול היה להשתבש.

לפתע, הברונטית (אישה בעלת שיער חום כהה) שיחררה אנקה בפתאומיות בתחושה מוזרה. באותה השניה היא שלחה את ידה אל בטנה.

עיניה נפערו בתדהמה, מהרה היא הבינה שמשהו בהחלט לא היה בסדר. ידה הימנית החלה באיטיות לנדוד על בטנה, להרגיש את גודלה,

הדרך שבה הייתה קמורה ובולטת מתחת לשמיכות.

רג'ינה הרגישה את ליבה פועם במהירות בתוך חזה כשהיד עשתה את דרכה על הבטן שלה. היא לא רצתה להסתכל; לא רצתה 

לחשוב שזה אמיתי. אבל היא ידעה באיזו נקודה שהיא חייבת. לוקחת עוד נשימה עמוקה, היא פתחה את עיניה והכריחה את עצמה להסתכל 

לקצה השני של המיטה. באותה הרגע שהיא ראתה את זה היא שיחררה אנקה, נתנה לראשה ליפול אחורה על הכרית שלה, וכיסתה את 

הפה שלה כדי למנוע מצעקות כלשהן לברוח מהשפתיים שלה. איך זה יכול להיות?

מטלטלת לאחר שהרגישה עוד תנועה מוזרה, רג'ינה מצאה את עצמה מוכרחת להסתכל על זה שוב. חוצה את רגליה מתחתיה כדי להשיג איזון יותר יציב,

היא אחר כך בהדרגה הרימה את החולצת פיג'מה האפורה והחלקה שלה מספיק. היא מיקמה את ידה על עורה החשוף שעכשיו בטן עגולה, איכשהו מקווה 

שהיא פשוט תרגיש כלום ופשוט תעורר מהחלום המפחיד הזה. אבל איך שהיד שלה נחה שטוחה על העור החם של הבליטה, היא שוב הרגישה את 

התנועה, את הבעיטה. היא נאנקה לפני שהתחילה לנשום מאוד באי נוחות. זה באמת קורה עכשיו. זה לא היה עוד סתם חלום משוגע.

מנדנדת את רגליה על הצד השני של המיטה, מנסה לאחוז בכמעט כל רגש העולה על הדעת, היא הברישה את אצבעותיה בשערה פעם נוספת.

היא לא יכלה שלא להסתכל על זה שוב. הייתה לה הרגשה חזקה שכולם בהחלט חזרו מהיער המכושף. לכמה זמן היא לא ידעה. איך הם חזרו היא הייתה

חסרת מושג. אבל מה שהיא ידעה היה ש....משהו בהחלט קרה.

0-0-0-0

 היער המכושף- שבעה חודשים מוקדם יותר

"רג'ינה?" סנואו פתחה את הדלת לחדר המיטות של רג'ינה סדק לפני שהציצה לבפנים וחיכתה לרשות כדי להיכנס פנימה.

רג'ינה הסתובבה משידת האיפור שלה מעט, הבחינה בסנואו בזווית עינה. "את יכולה להיכנס," היא ענתה ברכות כשהיא נעמדה לברך את האישה 

האחרת שנכנסה.

הרימה את מצחה, לבשה חזית הגנתית, כמו שהיא תמיד עשתה כשמישהו העיר הערה שהיא לא אהבה, רג'ינה לגלגה, "מה? זה כל כך קשה להאמין

שאני רוצה לדבר איתך?"

סנואו הרימה את הצד הימני של הפה שלה, ועל פניה היה מבט מהורהר כשהיא הגיבה, "קצת..."

היא הבחינה בדרך שבה רג'ינה גילגלה את עיניה ונאנחה ברוגז. היא צפתה באישה האחרת, התרחקת בשמלת המשי השחורה שלה, היא התהלכה בחדר ונעמדה מול החלון הגדול.

עדייין מבחינה בהתנהגות המהוססת של רג'ינה, סנואו שאלה אותה, "רג'ינה, למה דווקא מכל האנשים את רוצה לדבר איתי?".

"טוב," היא שיחררה נשימה בזמן שהסתובבה בחזרה לנסיכה שחורת השיער, "את הבנאדם היחיד שאני באמת יכולה לדבר איתו."

"רובין?" זה היה כל מה שסנואו שאלה, בידיעה שהוא תמיד הבנאדם הראשון שרג'ינה תלך לדבר איתו על כל בעיה שהייתה לה.

המלכה פשוט פלטה עוד ליגלוג מעצבן והגיבה, "זה נראה כאילו שהוא כאן עכשיו כדי לדבר איתי?" היא צפתה בסנואו ממקמת את הידיים שלה על המותניים שלה,נותנת 

לה מבט. "בכל אופן," רג'ינה המשיכה, "הוא באמת הבנאדם האחרון שאני רוצה לדבר איתו עכשיו."

"ולמה זה?" סנואו שאלה, מבולבלת ללמה המצב הזה היה כל כך מיוחד או שונה שהיא לא יכלה לדבר עם רובין על זה.

מטה את הראש שלה, לוקחת עוד רגע להרהר בזה, אחר כך מרכינה את ראשה ופלטה אנחה של תשישות. ממקמת את ידה על מצחה ומסתכלת על סנואו, היא הגיבה

"כי אני לא יודעת איך הוא יגיב לזה."

"למה את מתכוונת רג'ינה? מה קורה?" סנואו נהייתה יותר מודאגת מרגע לרגע.

עם היסוס גדול, רג'ינה הרכינה את ראשה, עצמה את עיניה, ושמה את ראשה בין ירכייה. היא ידעה שהיא רק הייתה צריכה להגיד את זה, פשוט לשחרר.

אבל אז זה הוכיח שהכל אמיתי. היא נאנחה, "אני בהריון."

לפתע, חיוך גדול התרחב על פניה של סנואו כשהיא הסתכלה על האישה השנייה. מניחה את ידיה על זרועותיה של האישה, היא הגיבה, "רג'ינה אלה חדשות נהדרות.

אני כל כך נרגשת בשבילך ובשביל רובין, הוא הולך להיות נלהב." אבל סנואו הבחינה במבט המפוחד בעיניה של רג'ינה כשהיא הרימה את ראשה.

חיוכה של הנסיכה התמוגג כשראתה את ההבעה של האישה. "רג'ינה, זה דבר טוב. למה את נראית כל כך מודאגת לגבי זה?"

"לא סנואו," רג'ינה הנידה בראשה, "זה לא דבר טוב."

"למה שתאמרי את זה?" סנואו החליקה את ידיה על זרועות האישה השנייה, אוחזת בידיה. "תינוק הוא תמיד טוב.זה אחד מהדברים הנפלאים שיכולים להביא למישהו אושר."

מחזיקה בדמעותיה, רג'ינה הסתכלה בדיוק לעיניים הירוקות של סנואו והשיבה, "זה לא יכול להביא לי אושר כשאני יודעת שהילד הזה הוא רק תחליף לאחד שאיבדתי."

"את ואני יודעות ששום דבר יכול להחליף את הילדים שלנו רק בגלל שהם הלכו/נעלמו. אני יודעת בוודאות שהילד שלי לעולם לא יחליף את אמה בלב שלי בדיוק כמו

שאת יודעת שרולנד או התינוק הזה לעולם לא יחליף את הנרי."

"אני פשוט..." רג'ינה יצאה מאחיתה של סנואו והחלה ללכת לכיוון המיטה שלה. כשהתיישבה היא נאנחה פעם נוספת, "מפחדת לתת לעצמי להאמין לזה.

חלק ממני לא רוצה שזה יהיה אמיתי בגלל-" 

"את ממשיכה הלאה בלעדיו." סנואו השלימה את המשפט של האישה השנייה והתיישבה לצידה. "רג'ינה, עברה כבר שנה," הסבירה סנואו. "אני יודעת איך זה מרגיש 

ואני יודעת שזה לא קל לשחרר ממנו, אבל את לא יכולה לתת לעצמך לשקוע בזה."

"טוב, אני לא יכולה פשוט לשכוח ממנו," רג'ינה הסתכלה על סנואו עם עוגמת נפש.

"ואת לא," סנואו נשארה חזקה בדעותיה. "הנרי תמיד יהיה בליבך ואת יודעת את זה."

אחרי הפסקה ארוכה, רג'ינה הסתכלה על הרצפה והעלתה נושא חדש. היא שאלה, "איך אני אמורה לספר את זה לרובין? לא בדיוק....תיכננו את זה."

סנואו הנידה בראשה וחייכה, "פשוט תגידי לו, הוא יהיה נרגש אני יודעת את זה."

0-0-0-0

סטוריברוק-יום ההווה

רג'ינה נעמדה באיטיות, מביאה את ידה לשידה שליד מיטתה. סוף סוף מביאה את עצמה לעמוד ישר לגמרי, היא יכלה לראות כמה גדולה היא הייתה. 

היא ניסתה את ההכי טוב שלה כדי להישאר רגועה ומיקמה את ידיה על הגב שלה כדי לתמוך במשקל החדש שלה מקדימה. הולכת מסביב למיטה, היא הסתכלה על

עצמה בגוף שלה במראה שבארון הבגדים.

מסתכלת על הצד של עצמה, היא המשיכה להניד בראשה. עיניה הפעורות לא זזו מבטנה. לא היה לה שום מילים כדי לבטא איך היא הרגישה כרגע, או על השאלות שהיא

הייתה צריכה לענות עליהם. אבל זה היה נראה כאילו המוח שלה עומד להתפוצץ.... אבל זה היה נראה כאילו היא הייתה בכלל אמורה להתפוצץ.

איך לעזאזל זה קרה? היא תהתה לעצמה. עוד מחשבות הדהדו במוחה גם כן. למה היא לא יכולה להיזכר? כמה זמן עבר? בטח עבר זמן בשביל שזה יקרה. 

אבל מחשבה אחת מסתורית שבהחלט הייתה תלויה במוחה היא : מי האבא?

0-0-0-0

היער המכושף-שבעה חודשים מוקדם יותר

"רובין," רג'ינה פלטה עם אנחה רכה וחיוך כשהיא צפתה בגבר נכנס דרך הדלתות. 

הוא מהר מאוד הגיע לברונטית היפיפייה, ממקם את ידו על לחיה ומנשק אותה נשיקה רכה ומתוקה על השפתיים. "בוקר טוב, אהובה." הוא צפה בדרך שעוד חיוך הופיע על פניה.

"בוקר טוב," היא לחשה בחזרה אליו. "הכל היה בסדר אתמול בלילה?" 

הגבר הנהנן. "כל אזור שיש לו מיל אחד בממלכה הזאת הוא נקי מהמכשפה הרעה," הוא צחק. אחרי שהקבוצה התארגנה כדי לעצור את זלינה מלקחת את התינוק של צ'ארמינג וסנואו 

ולגרש אותה ליער האפל, רובין נשבע שפעם בשבוע, הוא והגברים שלו יובילו את הממלכה לביטחון בכך שיוודאו שהמכשפה נשארת במקומה לאן שנשלחה. למרות שרג'ינה אמרה שזה לא

יהיה נחוץ בהתחשב בכל הזמן שעבר.

"למה אתה ממשיך לצאת ככה?" שאלה רג'ינה, מנידה בראשה ונותנת לו מבט מודאג. "אין צורך. אחותי מוחזקת היטב."

"זה לא אומר שהיא לא תמצא דרך לצאת," השיב רובין.

"לא משנה עד כמה חזק היא מנסה היא לא תוכל."

"איך את יודעת רג'ינה?" הוא הפריך. "אני מעדיף שנהיה בטוחים מאשר שנצטער במקרה היא יכולה לברוח מהמחסומים שלך"

נותנת לו מבט מבולבל היא שאלה, "אתה מפקפק בקסם שלי?"

"את יודעת שאני לא," הוא קימט את מיצחו לידיעתה שהיא ניסתה לריב איתו קצת. "אבל יש לי זכות שיהיה לי את החששות שלי. לא? אני רוצה לשמור על המשפחה שלי מוגנת. אני נשבעתי לך

אהובה." הוא אמר מצביע על הטבעת שנחה לה על ידה השמאלית.

"מי ידע שלגנב יש כבוד?" רג'ינה צחקה.

הבחור צחק, מלטף את ידו על לחיה הרך. "מי ידע שהמלכה הרעה יכולה להתאהב באותו אה, הגנב המדובר" הוא צפה בדרך שבה חייכה אליו, פולטת צחוק רך. אחר כך מסתכלת 

על הלבוש הרך בצבע קרם שהיה עליה. "אהובה, יש איזשהי סיבה ללמה את עדיין בפיג'מה שלך?"

"אני.....לא הרגשתי טוב," היא משיבה מרכינה את ראשה, כשהיא יודעת בדיוק לאן השיחה הזאת הולכת...היא הולכת להיות חייבת לספר לו.

"לא הרגשת טוב? הכל בסדר? פיתחת מחלה או משהו?" רובין שאל בדאגה כשבדק לה חום עם צידו האחורי של היד.

"לא בדיוק חולה" היא החזירה לו עם מבט לחוץ כשהורידה לו את היד ממצחה והחזיקה אותה חזק.

"לא בדיוק? מה זה אמור להביע רג'ינה?" רובין הניד בראשו, עדיין מודאג. עינוי נפגשו בעיניה כשבהה בה מחכה לתגובה.

אחרי שלקחה נשימה עמוקה, היא סוף סוף נתנה למילים לברוח מפיה עם שיחרור נשימתה ומבט של פחד והתרגשות. "רובין, אני בהריון."

"את מה?"

"שמעת מה שאמרתי," הגיבה רג'ינה.

"את...." הוא שיחרר מידה לרגע,  הסתכל למטה והרשה לאצבעותיו לנוח על בטנה השטוחה. "את עם ילד?" 

היא לא יכלה לדבר, עדיין לא בטוחה איך הוא מגיב לעניין. רג'ינה רק הנהנה וחיכתה עד שעינהם יפגשו שוב.

כדורי האור שלו ,עיניו נראו מלאות בכל כך הרבה תקווה, כל כך הרבה שמחה ואושר. הוא היה שמח לגבי זה ; באמת נרגש, כמו שסנואו אמרה ביום ההוא.

הוא הביא את ידיו למעלה חופן את פניה בידיו ונישק אותה ארוכות. הנשיקה המשיכה כשרג'ינה הביאה את ידה למותניו.

"ואתה שמח לגבי זה?" רג'ינה שאלה אותו כששפתותיהם נפרדו והיה לה קשר עין איתו. המבט שלה הראה לו כמה לחוצה היא עדיין הרגישה לגבי זה.

רובין חייך. "האישה הכי יפה בארץ הזאת, האישה שאני אוהב בכל ליבי, בדיוק אמרה לי שהיא נושאת את הילד שלי. איך אני יכול שלא להיות?"

היא פלטה צחוק עדין כשידיו התמהמהו על לחייה. "לפעמים אני תוהה למה הייתי נבזית אלייך בפעם הראשונה שנפגשנו."

הוא קימט את מצחו בכתפיו, הוא השיב "את היית אישה עקשנית, רג'ינה. עדיין מזמן לזמן."

"טוב,אתה נטית להיות אידיוט." היא צחקה.

"אני רק סמכתי על הגישה שלך, אהובה. היית צריך להדביק את הקצב איכשהו." הוא חייך כשהתקדם לנשק אותה שוב.

הוא החליק את ידו למותנה ואחר כך לבטנה עוד פעם. מקשיב לדרך שבה רג'ינה צוחקת, הוא אחר כך כרע ברך כדי שיהיה פנים אל פנים עם הבטן.

מרגיש את הדרך שבה האצבעות שלה התרוצצו בשערו, הוא התחיל לדבר לבטן, "שלום לך, קטנצ'יק." רג'ינה ציחקקה כשהוא המשיך, "זה אבא שלך."

הוא השעין את מצחו על הבטן שלה. הוא לחש אפילו יותר ברכות כדי שרג'ינה תוכל לשמוע "אני יודע שאת ילדה קטנה. את תיהי בעלת כל תכונה יפה שלאמא שלך 

יש," הוא הסתכל על רג'ינה מהרצפה וחייך, "אפילו הטבע העקשני שלה." הוא המשיך, מחזיר את תשומת ליבו לילד שטרם נולד, "ואני יאהב כל פיסה שבך.

אתה תמיד תהיה מוגן ואהוב, קטנצ'יק, תמיד"

		הפרק הבא