בירצפת- שיקוי האהבה של המחר

מוקדש לאלבטראוז המדהימה שממש עזרה לי למצוא שם וממש דחפה אותי לפרסם. תודה! :)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"איזה כיף לנו. עוד שנה בהוגוורטס." אמר סיריוס בעגמומיות.

"מה, הכי כיף! לימודים, שיעורי בית, מבחנים.. אין על הבצפר!" ג'יימס נאנח בדרמטיות.

"טוב, נו, מה הדיכאון הזה פתאום?" אמר רמוס בחיוך.

"תחשבו על הצד הכיף: אנחנו שוב ביחד שנה שלמה, אתה, סיריוס, מתרחק מהמשפחה הזוועתית שלך- בלי להעליב, כן?, ואתה, ג'יימס, מקבל עוד הזדמנות להתחיל עם אוונס-"

"שקט! היא באה!," קטע אותו ג'יימס בקול נמוך.

לילי התקרבה אל דלת התא שלהם.

"סיריוס, פיטר, רמוס - תשכנעו אותה לשבת איתנו! לי היא לא תקשיב!" אמר ג'יימס בדחיפות.

"או-קיי, אם זה נורא דחוף לך.." אמר סיריוס בפיהוק מעושה.

"סיריוס!"

"אוקיי, אוקיי..."

לילי פתחה את דלת התא. 

"יש פה מקו-" היא נעצרה באמצע המשפט. "בעצם לא חשוב. עזבו." היא הביטה בג'יימס.

"לא, זה בסדר. בואי, שבי." חייך סיריוס. למרות שהוא אהב לעצבן את ג'יימס, בסופו של דבר הוא היה חבר נאמן.

"הנה, יש פה מקום, לידי," אמר רמוס.

היא העיפה מבט אל ג'יימס, ואז אל המקום שרמוס הציע לה, שהיה ממש במקרה ליד ג'יימס.

"לא, תודה, אני מעדיפה לשבת כאן." היא הצביעה על המקום שליד פיטר במושב המרוחק ביותר מג'יימס שהיה שם.

 "ב- בטח, שבי," מילמל פיטר והשפיל את מבטו. היא חייכה אליו והתיישבה.

"אז מה איתכם?" היא הביטה במכוון אל רמוס תוך התעלמות ממבטו של ג'יימס.

"הכל טוב. את יודעת, שנה חדשה וזה.." ענה רמוס.

"כן.." רמוס היה הקונדסאי שהיא חיבבה יותר מכולם שם. הוא היה נחמד, שקט ורציני.

"אגב, למה את יושבת איתנו ולא עם החברות שלך?" שאל לפתע סיריוס.

 "אממ.. בוא נגיד שהן די עיצבנו אותי הבוקר.." לילי הסמיקה קלות.

כל הבוקר ג'סיקה ומריאן נדנדו לה שתצא עם ג'יימס. בשנה שעברה הוא ביקש ממנה שתצא איתו שלוש פעמים והיא סירבה בכולן.

כשהגיע השלב שבו ג'סיקה תיארה בחולמנות איזה חתיך הורס הוא ואמרה לה שהיא ממש מטומטמת שהיא לא מסכימה לצאת איתו, נמאס לה והיא עזבה את התא.

מה שהיא לא תכננה היה למצוא את עצמה יושבת עם אותו 'חתיך הורס' בתא.

פתאום היא שמה לב שג'יימס לא אמר מילה מאז שהגיעה. היא העיפה לעברו מבט וראתה שעיניו מושפלות ומבריקות מ.. דמעות?

 היא הייתה בהלם. היא הבינה שכנראה זה בגללה ובפעם הראשונה היא הרגישה משהו מעבר לכעס כשחשבה על ג'יימס.

היא התחילה להצטער על שסירבה לשבת לידו.

"באמת? קדימה, תשפכי את הלב." אמר סיריוס.

היא קפצה בבהלה. לרגע היא חשבה שהוא קרא את מחשבותיה.

ואז היא נזכרה שהיא סיפרה על כך שג'סיקה ומריאן עצבנו אותה. 

"זה ממש לא עניינך." אמרה לו בחדות.

"אוקיי, רק שאלתי.." אמר סיריוס וחייך חיוך קטן וידעני אל ג'יימס. 

הבזק הרגש הקצר שהיה לה לפני כן נעלם והיא חשה שוב את הכעס המוכר. באיזו זכות הם מחליפים חיוכים כאילו הם יודעים בדיוק מה קרה שם? זוג סנובים.

היא פנתה אל פיטר. אין מצב שהיא תסתבך גם איתו. הוא סתם ילד קטן ומופנם.

"אז מה שלומך, פטיגרו? איך עבר החופש?" שאלה בחביבות.

"בסדר, נראה לי.. מה איתך?" שאל פיטר המופתע בביישנות. בדרך כלל הוא היה גלגל חמישי- יושב בצד ושותק. הוא לא היה רגיל לכך שפונים אליו.

 "היה די משעמם. ממש חיכיתי לחזור להוגוורטס.."

"ב-ר-צינות, אוונס, לא יכול להיות," אמר סיריוס בטון מופתע כביכול. איזה נודניק.

"מתערבת איתך שגם אתה שמח לחזור." אמרה לילי בטון מתגרה.

"אני? שמח? לחזור? באותו משפט? לא נראה לי." הוא לא הסתכל לה בעיניים.

 היא חייכה חיוך ניצחון קטן.

"הי, ג'יימס, איך הולך עם אמילי?" פנה פתאום סיריוס אל ג'יימס.

לילי הרגישה כאילו מישהו החטיף לה אגרוף לבטן.

ג'יימס יוצא עם אמילי? ממתי? והשאלה הכי חשובה: למה זה אכפת לה?

ג'יימס הביט בסיריוס כאילו הוא הצמיח עין שלישית על המצח.

"ממתי אני יוצא עם אמילי?"

למה היא מרגישה כזאת הקלה? מה אכפת לה עם מי ג'יימס יוצא? שיצא עם כל הבנות בהוגוורטס מבחינתה. זה בכלל לא משנה לה.

אם כבר, עדיף. ככה הוא יפסיק להציק לה.

סיריוס צחק. "סתם, ניסיתי לעורר אותך קצת. אתה יושב פה ושותק כמו איזה זומבי כבר כמעט שעה."
ג'יימס חייך חיוך ענק ומזויף.

"למה שותק? מי שותק? אני מקשקש כמו פרופסור ג'ראלד!"

כולם צחקו. פרופסור ג'ראלד היה מורה טוב, אבל הוא לא סגר לרגע את הפה ולפעמים זה היה ממש מביך.

"אני הולכת רגע לשאול את הנהג עוד כמה זמן מגיעים," אמרה לילי.

"אין בעיה," רמוס חייך אליה. היא יצאה מהתא.

ברגע שהדלת נסגרה מאחוריה סיריוס פנה אל ג'יימס.

"די, תפסיק כבר להיות מדוכא בגללה. למה אתה ממשיך לנסות בכלל?"

"אני פשוט לא מסוגל להפסיק. מבין?" ג'יימס הביט בסיריוס כמעט בתחינה.

"לא. היא כל הזמן מסרבת, אתה סתם משפיל את עצמך!"

ג'יימס לא ענה. הוא ידע שהוא אוהב אותה וששום דבר לא ישנה את זה. הוא נזכר בפעם האחרונה ששאל אותה.

"אוונס, בבקשה תצאי איתי!"

"בשום פנים ואופן לא!"

"אבל למה? את יכולה להסביר לי פעם אחת? אני לא מבין!"

"כי אתה שחצן נפוח ולא אכפת לך בכלל מאף אחד אחר! אתה בכלל לא מתחשב ברגשות של אחרים! אתה דואג רק לעצמך!"

הוא נפגע קשות ובמשך יומיים הסתובב מדוכא. ואז, כשהבין שאין טעם סתם לשבת ולהתמרמר, הוא החליט להשתנות.

נותרו אז עוד חודשיים עד לסוף הלימודים, ובזמן הזה הוא הפך לאדם אחר לגמרי.

הוא עדיין היה אותו ג'יימס שעושה צרות למורים ושכל הבנות רודפות אחריו, אבל במובן אחד הוא השתנה.

הוא הפסיק לצחוק על אחרים, הפסיק להציק לסנייפ והפסיק ללעוג לבנות שרדפו אחריו. הוא התחיל להתחשב ברגשות של אחרים.

אז הוא השתנה, אבל הוא עדיין לא העז לשאול את לילי שוב. הוא פחד מסירוב.

כי הוא ידע שאם היא תסרב גם הפעם הוא לא יעמוד בזה.

צליל הדלת הנפתחת קטע את הרהוריו. לילי חזרה.

"עוד עשר דקות מגיעים, כדאי להחליף בגדים." היא יצאה כדי לאפשר להם להתלבש בפרטיות. 

הם החליפו בגדים למדי הוגוורטס והתחלפו עם לילי במהירות כדי שתוכל גם היא להחליף.

כעבור כמה דקות נשמע הצופר והרכבת התחילה להאט. 

"טוב, חברים, זה מאורע חשוב ומרגש מאוד- אנחנו מתחילים היום את שנת הלימודים בפעם האחרונה. אני מציע דקה דומיה כדי לכבד את המאורע." אמר ג'יימס בתיאטרליות.

"אוך, תסתום." אמר לו רמוס.

הרכבת נעצרה סופית וכל הדלתות נפתחו.

"נשים ראשונות," אמר סיריוס בחיוך זחוח.

"מצחיק מאוד." ענתה לילי.

הם ירדו מהרכבת ונפרדו מלילי. ג'יימס צפה בה עד שהיא נעלמה בנפנוף של שיערה האדמוני.

הם עלו לאחת הכרכרות וזו התחילה לנסוע כרגיל בלי שום סוס שמושך אותה.

כשהגיעו לאולם הגדול הם הבחינו בחטף בלילי מדברת עם שתי חברותיה. לילי נראתה מפויסת ודיברה עם חברותיה כרגיל.

רמוס הבחין לאן פונה מבטו של ג'יימס.

"אתה באמת לא מסוגל להתגבר עליה?" שאל את ג'יימס בעדינות.

ג'יימס הנהן.

"וכל זה שהשתנית, זה היה בשבילה?"

"כן."

"אם ככה, יום אחד היא עוד תסכים." אמר רמוס בחיוך.

"נראה לך?"

"כן, אני כמעט בטוח." הוא הסתובב והלך לכיוונם של פיטר וסריוס.

אם ככה, יום אחד היא עוד תסכים.

הוא באמת חושב ככה?

ג'יימס הרגיש שהוא מוכרח לשאול אותה שוב. הוא צפה בה מתיישבת ופנה להתיישב עם חבריו.

 הוא שם לב שרמוס וסיריוס מחליפים חיוכים. 

לילי שמה לב שג'יימס מסתכל עליה אבל העמידה פנים שהיא לא רואה.

 אבל מתברר שלא רק היא שמה לב.

"הי, תראי פוטר מסתכל עליך!" מריאן מירפקה אותה.

"אני יודעת. בבקשה אל תסתכלי לשם, אני לא רוצה שהוא יראה ששמנו לב."

"אני הולכת רגע לבדוק מה עם אחותי. היא הייתה נורא לחוצה ברכבת ואני מפחדת שהיא תתעלף. תשמרו לי מקום!" אמרה ג'סיקה והלכה.

"לילי, אני לא רוצה ללחוץ כמו ג'סי, אבל ג'יימס באמת השתנה בזמן האחרון. אולי תתני לו צ'אנס?" שאלה מריאן את לילי בקול מהוסה.

"אני לא יודעת. הוא באמת השתנה, אבל.. נו, מה אם הוא לא באמת השתנה וזה סתם נראה לנו?"

"לדעתי תנסי לשים לב היום בסעודה. אם הוא מתנהג כמו פעם אז אני אבין אם לא תרצי, אבל אם לא... תני לו צ'אנס."

"יודעת מה? אני אסתכל. נראה."

לילי כבר לא ידעה מה היא מרגישה. ג'יימס באמת הרבה יותר נחמד ומתחשב משהוא היה. אבל.. אוף. היא לא ידעה מה לחשוב.

במהלך הסעודה היא שמה לב שהוא לא מקניט אף אחד ולא מתנהג ביהירות. הוא סתם עשה שטויות כמו תמיד עם הקונדסאים האחרים.

לילי צפתה בו ובסיריוס מתחרים מי דוחף יותר מרשמלו לפה לקול תרועות הבנים מסביבם ופתאום היא שמה לב שהיא מחייכת.

היא מיהרה למחוק את החיוך מפניה. מה קורה לה?

 היא הכריחה את עצמה להתרכז בעוגת הקדירה שלה והתעלמה ממבטיהן השואלים של מריאן וג'סיקה.

 "אוי, אני הרוג," אמר סיריוס ומירפק את רמוס מתחת לשולחן.

"כן, גם אני," אמר רמוס והוסיף פיהוק גדול. 

שניהם הביטו בציפיה בפיטר, שלא הבין מה הם רוצים ממנו.

רמוס בעט בו בעדינות, וסוף סוף הוא הבין.

"אני מת לישון. בואו נעלה."

"אה? מה?" ג'יימס סוף סוף שם לב שהם אמרו משהו.

"אנחנו נורא עייפים. אולי נעלה למעלה לישון?" הסביר סיריוס באדיבות.

רמוס פיהק פעם נוספת, פיהוק גדול יותר מהקודם. פיטר הוסיף מבט ישנוני.

"בסדר," אמר ג'יימס מופתע מעט. בדרך כלל הם נשארו עד שכולם עזבו את השולחן.

הם קמו ועזבו את השולחן. סיריוס העיף מבט לעבר לילי וחברותיה וראה שמריאן מביטה בו.

הוא החווה בראשו בתנועה קלה לעבר לילי ואז לעבר ג'יימס. הוא קיווה שהיא הבינה.

 היא הרימה גבה. לא, היא לא הבינה.

כשהם נכנסו לחדר המועדון, שעדיין היה ריק, הציע סיריוס לפתע הצעה מדהימה:

יש לו כמה בקבוקי בירצפת במזוודה, למה שלא יחגגו כל תלמידי השנה השביעית של גריפינדור את פתיחת שנת הלימודים?

הם יכולים לחכות קצת במועדון עד שכולם יגיעו, כי פתאום הוא כבר לא עייף כל כך, והוא בטוח שגם פיטר ורמוס מרגישים אותו דבר.

רמוס ופיטר הסכימו בהתלהבות.

 בכל ערב אחר ג'יימס היה חושד, אבל הלילה ראשו היה עסוק מדי במחשבות על לילי.

סיריוס עלה להביא את בקבוקי הבירצפת, ובנוסף החליק בקבוקון קטן אל שרוול גלימתו.

קצת שיקוי דוחה שינה לא יהרוג את ג'יימס ואת לילי, נכון?

הוא ירד אל חדר המועדון שהתמלא בינתיים. בפינת החדר הוא ראה התקהלות קטנה של תלמידי שנה שביעית ואת פיטר,רמוס, וג'יימס אוספים כל תלמיד שביעית שנכנס למועדון.

שאר התלמידים עלו לחדרי השינה.

כשהתלמיד האחרון נכנס למועדון, פנה סיריוס אל התלמידים שהתקהלו. 

"אוקיי, אז ככה: אנחנו מתחילים שנה חדשה בהוגוורטס. חשבנו שזאת סיבה למסיבה. אז הבאנו בירצפת. בואו נחגוג!"

התלמידים הריעו. הוא פתח את בקבוקי הבירצפת וחילק כוסות לכולם.

הוא הגניב לתוך הכוס של ג'יימס חצי מתכולת הבקבוקון ואל הכוס של לילי את המחצית השניה. 

הוא צפה בסיפוק בשניהם מרוקנים את הכוסות.

כעבור כשעה החלו התלמידים המנומנמים להתפזר לחדרים.

"טוב, עלינו?" שאל לאחר שווידא שכולם נראים עייפים חוץ מג'יימס ולילי, שנראו ערניים מתמיד.

"כן," ענה ג'יימס.

סיריוס נכנס למיטתו וחייך בסיפוק. הוא ידע שכשג'יימס נשאר ער אחרי כולם הוא בדרך כלל יורד למועדון. בסופו של דבר גם לילי בטח תרד.

וכמו שאומרים, השאר הסטוריה.

הוא נרדם כעבור בערך עשר דקות, כשחיוך מטופש מרוח לו על הפנים.

ג'יימס התהפך במיטתו. כולם כבר נרדמו מזמן, והוא לא הצליח להירדם.

לבסוף הוא התייאש וקם ממיטתו.

הוא ירד לחדר המועדון. האש עדיין בערה באח, והחדר היה מוצף באור חמים. הוא התיישב על הכורסא שמול האח ובהה בלהבות.

לילי ישבה על אדן החלון והביטה אל המדשאות. היא לא הצליחה להירדם.

לפתע ג'סיקה התהפכה ומלמלה משהו תוך כדי שינה. לילי קפצה.

היא הביטה עוד זמן מה במדשאות, אך היא השתעממה. היא החליטה לרדת לחדר המועדון.

היא ירדה בצעד חרישי ולפתע הבחינה בג'יימס.

הוא ישב על הכורסא ובהה בלהבות. 

לילי תכננה לעלות בשקט לפני שהוא ישים לב אליה, אך מאוחר מדי.

"לילי? כלומר, אוונס. מה.. גם את לא הצלחת להירדם?" שאל במבוכה.

"כן," אמרה והתיישבה על הכורסא מולו.

היא חשה מין חמימות נעימה בבטנה. הוא חייך אליה, אבל לא את החיוך היהיר הרגיל שלו אלא חיוך אמיתי, חיוך שהחיש את פעימות ליבה.

ואז נפל לה האסימון.

היא מאוהבת בג'יימס פוטר.

היא השפילה את מבטה כדי שלא יבחין בסומק בפניה.

"לילי?" הוא שאל בקול שקט. היא הרימה את מבטה.

"אני יודע שהייתי שחצן ונפוח, בדיוק כמו שאמרת. אבל השתניתי. ואני אוהב אותך. את מסכימה לצאת איתי?"

לילי הביטה בעיניו. לראשונה היא שמה לב שהעיניים שלו יפות, חומות ועמוקות.

"כן."