קריצר

"קריצר ישמח לשרת את אדונילי הארי פוטר בהגוורטס," מילמל קריצר.

"תודה, דו-" אמר הארי, ומייד נזכר שהוא לא מדבר אל דובי, למרות הנימה החביבה והידידותית של קריצר. דובי מת. "קריצר."

קריצר הסתפק בהינהון ראש של כבוד והלך למטבח לבשל סעודת ערב. הרמיוני, רון וג'יני אמורים לבוא, לחגוג יום אחד לפני חזרתם להגוורטס.

הארי, רון והרמיוני הולכים להצטרף לאמצע השנה השביעית. העובדה הזאת לא הטרידה את הרמיוני שכבר ידעה את כל חומר הלימוד, אבל הארי ורון מצאו את עצמם יושבים ומשלימים את החומר בתחומים שונים. למזלם, רוב המורים היו אוכלי מוות ובכללי הלימודים התקדמו לאט באותה שנה.

קריצר סיים להכין פשטידת בשר טריה וטעימה בדיוק כשהפעמון צילצל ולפני שהארי הספיק לענות הדלת נפתחה בצליל צורמני.

"איזה נחמד להיות פה שוב," חייכה הרמיוני ונכנסה בצעד יציב לבית של סריוס. כלומר, של הארי. "בלי סכנות, הפעם."

הארי התרומם לקראת רון וטפח על כתפיו. 

"ממש יפה פה. סידרת לכבודינו?" שאלה ג'יני בהקנטה. הארי הסמיק. החדר היה נראה כמו מזבלה, אבל קריצר התנדב לסדר ולנקות את הכל.

"מאד יפה, אבל תגידי לקריצר, לא לי."

"אגב קריצר, מתי אתה הולך לשחרר אותו?" תהתה הרמיוני ברוגז. היה לה כישרון מולד להסב את השיחה לנושאים שהארי פחות אוהב.

"הוא לא רוצה," תירץ הארי.

"הרמיוני, די עם האלרגיה שלך!"

"אלרג"ה!" הרמיוני אמרה בנימה מאיימת.

"אלרג"ה, אלרג"ה, מצטער," פלט רון בגילגול עיניים לעבר הארי, כאילו אומר- קולט את הקטע שלה?

"תשאלי אותו אם הוא רוצה," אמר הארי מהר ומנע ויכוח שמין הסתם היה פורץ סביב הנושא. הרמיוני מיהרה למטבח לדבר עם קריצר, והארי נשם עמוק ברוגע.

"אז איך היה במחילה?" שאל הארי.

"נחמד," השיב רון. "צארלי הביא הביתה את חברה שלו."

"ואיך היא?" שאל הארי בחשש.

"נחמדה קצת יותר מאיך שפלכעס הייתה בהתחלה," השיבה ג'יני בנחת והתיישבה על הספה הזוגית שעליה הארי ישב. רון בלע את ההערה הלא חביבה שרצה לפלוט, והסתפק בלהסב את המבט מהם.

"חשבתי שאת ופלר מסתדרות-" חקר הארי.

"עכשיו קצת יותר, אבל לא ממש."

הארי חייך אליה, וג'יני חייכה חזרה בחיוך מסנוור. הם כבר היו ממש קרובים.

רון התלבט אם לכחכך בגרונו ולהזכיר שהוא שם, או להעלם למטבח ולתת להם לדבר. לבסוף הוא בחר בהתחשבות רבה באופציה השנייה.

"אני הולך להציל את קריצר," הכריז, והסתלק משם. הוא לא היה בטוח שהם שמעו אותו.

"אודנילי הארי סידר לי משרה בהגוורטס," סיפר קריצר בגאווה להרמיוני.

"ואתה לא רוצה להשתחרר?" שאלה הרמיוני בדאגה. רון רצה להזכיר לה שגמדוני הבית- למעט את דובי- אוהבים לעבוד בשביל האדונים שלהם.

"לא, גבירתילי. קריצר רוצה להיות בהגוורטס," השיב קריצר.

"הרמיוני, תעזבי אותו, מסכן!"

"רון! מה אתה עושה פה?" שאלה הרמיוני המופתעת.

"באתי לתת לאחותי ולהארי קצת זמן איכות לבד," חייך אליה חיוך עקום.

"מגיע להם, לא?" היא חייכה חזרה.

"גם לנו, לא?" ענה רון בחיכוי נימת קולה של הרמיוני. שניהם היו קרובים.

קריצר מילמל משהו בקול רם, ושניהם נבהלו והתרחקו אוטומטית.

"מה?" שאל רון באינסטינקט.

"תרצו מהפשטידת בשר?" שאל קריצר, ולפני שענו חתך להם חתיכות ענקיות והגיש להם. רון דחף את כל החתיכה שלו לפה.

"תודה," אמר רון בפה מלא.

"איכס, רונלד! תבלע קודם את מה שיש לך בפה!"

"אז חזרתם?" שאל רון בחוסר טאקט אופיני ברגע שהתחילה הסעודה.

"רון!" נזפה ג'יני, אבל החיוך שלה אישר הכל.

הארי וג'יני הסמיקו בדיוק באותה שניה.

הרמיוני רצה לחבק אותם."באמת הגיע הזמן. עכשיו תוכלו להיות ביחד בלי לפחד מוולדרמוט!" הכריזה בחגיגיות.

רון קצת נרתע כששמע את השם, אבל שלט בעצמו. הארי גילגל עיניים.

"מתי תספרו לכולם?" שאלה הרמיוני הנרגשת.

"בחתונה שלך ושל רון-" אמרה ג'יני, קצת בקינטור.

עכשיו היה תורם של הרמוני ורון להסמיק בבת אחת ולשתוק.

"שלום לך גמדון-ון חדש," אמרה אחת הגמדות במטבח של הגוורטס. היא הלכה לעברו בצעד לא יציב וחשפה את השיניים שלה במשהו שהיה אמור להיות חיוך לבבי.

"תודה על קבלת הפנים. שלום לך גמדונת," קריצר חייך בחזרה.

"נעים להכיר אותך," היא אמרה ולחצה את ידו. כשהידים שלהם נפגשו, הם הרגישו כאילו זרם חשמלי עובר בניהם.

"גם אותך," מילמל קריצר, כשפניו עוטות צבע ארגמן.

הם נכנסו לשיחה ארוכה בחסות הלילה הארוך שעוד היה לפניהם.

בסוף השיחה, קריצר נישק את גמדונת הבית על הלחי.

"איך קוראים לך?" שאלה הגמדונת בית, ממש רגע לפני שהלך.

"קריצר," הוא השיב, והשתהה. "את?"

"ווינקי."

********************
תגובות?