ג'יימס פוטר: סוד האגם

תודה רבה ל- הנהדרת, שביטאה לי את הפיק בחמש דקות (זה בסדר שאני משוויצה בך, נכון?)

הפאנפיק מתרחש בזמן שנת הלימודים של ג׳יימס סיריוס פוטר - בנו של הארי פוטר, כל הזכויות שמורות לג׳יי. קיי רולינג, ואין בכוונתי להרוויך שום כסף או רווח כלכלי מפאנפיק זה.

מקווה שתהנ!

פרק 1

פטרישה, רוז, ועורב די מטורף


ג'יימס סיריוס פוטר עמד באמצע המסדרון של רכבת הוגוורטס אקספרס, עליה עלה לפני דקות אחדות.
ג'יימס ניסה למצוא את בני דודיו, או כל תא ריק שהוא.
אמו, אביו ושני אחיו עמדו על הרציף, אבל ג'יימס לא יכול היה לנופף להם לפני שמצא תא.
הוא זקף את גבו וגרר אחריו את מזוודתו. התנשמת החומה לבנה שלו, פטרישה, נחה על קטפו.
היא הייתה בבעלותו רק שבועות ספורים, אבל ג'יימס כבר הספיק להכיר אותה טוב יותר משהכיר כל אדם אחר מעולם. במהלך השבועות הללו, הוא גילה שההדבר שהיא שונאת יותר מכל זה להיות כלואה בכלוב.
פטרישה הביטה סביבה בחשדנות בעודם מתקדמים לאורך המסדרון ונקשה במקורה בעצבנות. היא הייתה מאד בררנית בחברת אנשים זרים.
הוא עבר תא אחר תא ברכבת, אך לא הצליח למצוא אפילו תא אחד ריק.
הוא פתח את דלת אחד התאים וגילה שם את טדי, ויקטואר ועוד כמה ילדים שג'יימס ניחש שהם חבריהם מהשנה הרביעית.
"היי, ג'יימס!" קראה טדי כשראתה אותו.
"שלום טד- אאוץ'! פטרישה!" יילל כאשר פטרישה נשכה לו את האוזן ברוגז ופלטה צווחה.
ג׳יימס הוריד את פטרישה מכתפו והניח אותה על זרועו, אותה הרחיק ככל האפשר מגופו.
"אה… היא נעשית קצת עצבנית בחברת זרים" התנצל ג'יימס, מכוון את דבריו לשלושת הילדים אותם לא הכיר. את ויקטואר וטדי כבר הספיקה לפגוש, אבל עדיין נהגה בהם בחשדנות.
ויקטואר לא נראתה מבוהלת מהתנשמת התוקפנית כלל, להפך. היא התקרבה אליה ולקחה אותה מזרועותיו של ג'יימס.
"אוו, איזו תנשמת יפה" היא אמרה במבטא צרפתי קל וליטפה בעדינות את כנפיה החומות-לבנות של פטרישה.
"היא… וואו. בחיים לא ראיתי אותה מתנהגת ככה מחוץ לידיים שלי" אמר ג'יימס בפליאה.
פטרישה נראתה רגועה ונינוחה בעודה נחה על זרועה של ויקטואר.
"אה, כן… יש לי השפעה כזאת על חיות לפעמים..." היא אמרה בנועם ובחיוך קל.
ג'יימס ניחש שזה בגלל סבתא רבתא שלה, הוויליה.
ובאמת, יופיה של ויקטןאר היה מסחרר; שערה היה בלונדיני-כסוף כשל אמה, ועיניה היו כחולות עמוקות כשל אביה.
טדי ניגש אל ג'יימס.
"איפה אתה יושב?" שאל אותו.
"אה..." ג׳יימס לא ידע מה לומר. הוא לא בדיוק רצה לשבת בחברת החברים של טדי...
"שם." שיקר. הוא הצביעה על עבר תא רחוק מעברו האחר של המסדרון וקיווה בכל ליבו שהתא יהיה ריק.
טדי מתח את צווארו כדי לראות לאן מצביע ג'יימס.
"טוב, אם תצטרך אותנו - אנחנו כאן.״ אמר בחיוך.
"אה, ועוד דבר אחד," הוסיף טדי כאשר ג'יימס שרק לפטרישה - שהתיישבה על כתפו בשנית - ופנה ללכת. "אתה יודע איפה רוז? חיפשתי אותה קודם, אני קצת מודאג… זאת השנה הראשונה שלה גם, נכון?"
ג׳יימס הניד בראשו לשלילה כדי לסמן לטדי שהוא לא יודע היכן היא נמצאת וקימט את מצחו.
כשהוא חושב על זה, הם באמת קבעו להיפגש ביחד ברכבת…
ג׳יימס משך בכתפיו והחל ללכת לעבר ה"תא שלו".

*****

התא היה ריק.
טוב, כמעט ריק: ילד כבן גילו של ג'יימס ישב בפינה המרוחקת של התא.
היו לו שער בלונדיני מתולתל ועיינים בצבע חום שוקולדי. אפו היה מעוטר בנמשים ואוזניו היו מעט מחודדות.
הילד קפץ למשמע הדלת הנפתחת.
"אה... אפשר לשבת כאן?" שאל ג׳יימס במאמץ מסויים.
הילד ופטרישה החליפו מבטים חשדניים.
"כן, נראה לי שכן." אמר הילד לבסוף
ג׳יימס נכנס בהקלה לתא והתיישב למול הילד הבלונדיני.
לפתעה נשמעה צווחת ציפור מקפיאת דם, ועורב שעט מטה ממדף המזוודות.
צעקה נפלטה מפיו של ג'יימס כשהעורב החל להילחם בפטרישה.
אבל את פטרישה לא היה יכול לנצח שום עורב. הם התקוטטו, קירקרו וצווחו, בעוד הילד בעל השיער הבלונדיני וג'יימס ניסו להפריד ביניהם. לצערם, היה נראה שבלתי אפשרי להתקרב אליהם מבלי להיפגע.
התא נמלא צעקות, ועד מהרה נפתחו דלתות התאים השכנים והילדים שישבו בתוכם החלו להציץ במהומה שהתחוללה בתאם של ג'יימס והילד האחר.
במקום שהמהומה תיפסק, היא רק התחילה לגדול יותר ויותר. חיות נוספות החלו להתערב במריבה. ג'יימס חיפש אחר שרביטו.
לפתע נשמעה צעקה, "שתק!"
דממה.
7 חיות שונות, ביניהם פטרישה והעורב, נחו משותקים באמצע המסדרון ומסביבם קהל גדול של ילדים.
מולם, בשרביט שלוף, עמדה רוז וויזלי.
"רוז?" שאל ג'יימס את בת דודתו בהפתעה גלויה. "איפה היית? חיפשנו אותך!"
רוז הביטה בג'יימס במבט רציני.
היא פתחה את פיה כדי לענות, אך בדיוק נשמעה צפירת הקטר.
עדיין לא יצאנו?! חשב ג׳יימס ברוגז.
הרכבת התחילה לנוע, וג׳יימס רץ אל החלון הקרוב ביותר כדי להביט דרכו על משפחתו.
הקהל שמסביב התחיל להתפזר, וג׳יימס הצליח לראות את הוריו ואת אחיו עומדים על הרציף ומנופפים לו.
הוא הוציא את ראשו מהחלון ונופף להם בחזרה.
ג׳יני הצמידה את ידה לפיה וקראה לו.
"נכתוב לך פעם בשבוע!"
"בעצם, פעמיים בשבוע! לא… שלוש פעמים בשבוע!" הוסיפה לאחר רגע.
הארי צחק. ג'יימס האדים, אך המשיך לנופף להם, גם כמה שניות אחרי שנעלמו מעבר לפינה.
הוא המשיך להביט דרך החלון, עד שלבסוף נזכר בפטרישה המשותקת על רצפת המסדרון וברוז.
הוא רץ אל עבר מקום ההתרחשות, אך לא מצא שם את רוז.
פטרישה ישבה על ידית אחת הדלתות וניקתה את נוצותיה בעצבנות.
כשהתקרב אליה, היא עופפה ונחתה על כתפו, רוטנת ומצייצת בכעס על כך שהשאיר אותה לשכב משותקת על רצפת המסדרון.
ג׳יימס ליטף את ראשה בניסיון להרגיע אותה.
מעניין מי שחרר אותה, חשב.
לפתעה יצא הילד הבלונדיני מהתא שלו. הוא נראה נבוך.
"אני מצטער על מה שכספיאן עשה, הוא עורב די מטורף..." אמר בהתנצלות.
ג'יימס חייך חיוך מאולץ.
"אה, זה בסדר... גם פטרישה, היא כבר עשתה לי בעיות היום..."
שררה שתיקה מביכה.
"אני לא חושב שהצגתי את עצמי" אמר הילד, שובר את השתיקה. "קוראים לי קלווין קרטר"
"נעים להכיר" השיב ג׳יימס בחיוך. "אני ג'יימס פוטר"
עייניו של קלווין אורו.
"פוטר? הבן של הארי פוטר?" שאל בהתרגשות.
"אה, כן..." אמר ג'יימס. הוא כמעט ושכח שאביו מפורסם... "אני עדין יכול לשבת איתך?"
קלווין הביט בפטרישה שוב, אבל עכשיו יותר בכבוד מאשר בחשדנות.
"כן. נראה לי שכן."

תודה רבה שקראתם!

אשמח לתגובות בנונות לתיקונים בקשר לזמנים עם תעיטי.