את... אוהבת אותי?

את... אוהבת אותי?

"ריינה, בואי לרקוד!" צחקה אליה אנבת'. "יהיה כיף."

"לא... אני חושבת שאוותר."

"בטוחה?"

ריינה בלעה הערה עוקצנית.

היד של אנבת' הייתה שלובה ביד של פרסי כול הערב, ונדמה שהם לא יכולים לעזוב אחד את השנייה לרגע.

שניהם היו חברים טובים שלה, אבל ברצינות.

לא היה לה חבר, אבל היא גם לא הייתה צריכה חבר. 

הרבה בנות רוצות חבר רק כדי שהוא ייתן להן ביטחון עצמי, בשביל אנשים אחרים, בשביל שהחברה תקבל אותן.

היא אף פעם לא הבינה בנות כאלה. והיה לה מספיק ביטחון עצמי מבלי בחור שיעזור לה בזה.

"אני בטוחה. תודה על ההצעה."

"טוב, הפסד שלך," פרסי משך בכתפיו ומשך את אנבת' לרחבת הריקודים.

ריינה גילגלה עיניים והלכה אל הבר. 

הברמן שאל אותה מה היא רוצה לשתות. 

"תפוזים עם קרח, תודה." לא היה אף מבוגר שישים לב לקטינה שמזמינה אלכוהול, אבל היא לא שותה.

כאילו שהיא לא יודעת מה אלכוהול עושה לאנשים.

היא צפתה במייקל קאהיל שעמד בצד ונילחם נגד האוויר, הוא השתמש באסטרטגית לחימה ידועה נגד מפלצות וצעק קללות בלטינית.

הוא מידי פעם נרתע אחורה, אך הסתער קדימה במהרה והצליף בכלום. 

הקונסול המהולל של הקוהורטה הראשונה.

על הבמה הגדולה והמאובזרת, עמדו כמה חצויים בני אפולו ושרו שירי פופ רדודים אך קצביים.

אורות צבעוניים קודרים בקעו מהמנורות והבהבו, יוצרים אשליה מסתורית ומזמינה.

הדי-ג'יי באמת היה איכותי, ולא סתם עמד וזרק צמידים זוהרים אל הקהל.

הבר הכי טוב ברומא החדשה היה כינוי די מוגזם לטעמה, אבל המקום בהחלט היה נחמד.

"הנה המשקה שלך," אמר הברמן וחייך אליה.

"תודה," אמרה ולא השיבה חיוך. "כמה זה?"

"זה על חשבון הבית. לא כול יום בחורה יפה כמוך נכנסת הנה."

"תודה," אמרה באיפוק, מחניקה קללה בלטינית. היא קמה לפני שיגיד משפט פתיחה מטופש. 

למען האלים, היא בת 17. בנים הם גזע רדוד.

היא חיפשה את חבריה האחרים. הם קבעו להיפגש בבר ולחגוג קצת, להשתחרר.

כול החצויים שנלחמו ביחד מול גאיה והענקים, שוכחים ביחד את מה שקרה.

זה נשמע כמו רעיון טוב, בתיאוריה. 

היא מצאה את הייזל ופרנק יושבים בשולחן צדדי, רחוק מכול הרעש, מחזיקים ידיים ומדברים. היא החליטה שלא להפריע להם.

פייפר וג'ייסון הלכו בתחילת הערב לרחבת הריקודים, ונעלמו מאז.

ניקו בא למחנה יופיטר, אבל לא נכנס אל הבר. הוא החליט להראות את המחנה לחבר החדש שלו- וויל סולאס.

ריינה יצאה החוצה לנשום קצת אוויר צח. היא נשענה על קיר השיש הקר ועצמה את עייניה.

היא הייתה צריכה להצטרף לאמזונות כשאחותה הציעה לה.

וכמה פעמים היילה הציעה לה את זה? 27 פעמים? כמעט בכול שיחה שלהן.

בכול פעם ריינה הייתה מתרגזת עליה, ושתיהן היו נגררות לריב.

היא באמת אהבה להיות פראיטור, באמת.

אבל העבודה שלה כול כך מתישה לפעמים, וכך גם החיים מלאי האחריות שלה.

מישהו נקש מול הפנים שלה באצבעות והיא קפצה בבהלה.

"אם הייתי מפלצת, אז כבר היית מתה. מה קרה לאינסטקטים שלך, רומאית?"

ריינה מיקדה את עינייה בדמות שעמדה לפניה.

"תאליה גרייס."

"בכבודה ובעצמה," הנערה גיחכה. 

היא נראתה אותו הדבר כמו בפעם האחרונה שנפגשו, אפילו בלבוש.

השיער שלה קצת ארך והגיע לכתפיים שלה, הייתה לה תספורת גלח מעל אוזן ימין. מה שחשף את האוזן עטורת העגילים שלה.

אבל הדבר שהכי משך את תשומת ליבה אלו העיניים הכחולות שלה העזות שלה. שהאיילנר הכחול רק הדגיש את הפריאיות שבהן.

כחולות חשמליות, שהזכירו לה ברקים בלילה.

מישהי שאפשר לחשוב שברחה ממוסד פסיכיאטרי, בקיצור.

תאליה נשענה על הקיר לידה. היא הצביעה על הכוס משקה של ריינה. "מה זה? מיץ עם רום?"

"לא, זה רק מיץ תפוזים."

"אוהו. אני רואה שאת חיה על הקצה."

"טוב, לא לגמרי. אני לא נוהגת ללכת לברים בדרך כלל-"

תאליה קטעה אותה. "הייתי צינית, פראיטור."

ריינה תהתה למה תאליה לא קוראת לה כמו אנשים אחרים בשמה הפרטי. 

היו הרבה מחנאים רומים שקראו לה בשמה הפרטי.

תאליה הוציאה מהכיס סיגריה והניחה את כוסית השתייה שלה בצד. "רוצה לנסות?"

"לא תודה. לא ידעתי שאת מעשנת. או שותה."

"יש הרבה דברים שאת לא יודעת עליי," תאליה הכניסה את הסיגריה בין שפתיה והוציאה מצת מכיסה.

היא האהילה את ידיה מעל המצת והסיגריה, והדליקה אותה.

תאליה נשפה עשן ושתתה את המשקה שלה. 

"מה את שותה?"

"וויסקי."

"אין מחקר רפואי שאומר שלערבב בין עישון ושתייה זה קטלני?" שאלה ריינה.

"כן... לא ממש אכפת לי."

היא התרחקה קצת ממנה. אף פעם לא הרגישה בנוח בסביבת אנשים שמעשנים.

או שותים.

או שעושים בעיות.

היא אהבה שקט.

שקט היה אחד הדברים האהובים עליה.

כנראה שתאליה לא הזדהתה עם התחושה שלה. "למה את פה?"

"אני גרה פה."

"לא פה, באיזור מחנה יופיטר ורומא החדשה. פה, פה. מחוץ לבר."

ריינה השתעלה מעשן הסיגריה. "אמ... הברמן ניסה להתחיל איתי, כול החברים שלי נעלמו באפלה. החלטתי לצאת להירגע קצת."

"אה-אה. הברמן ניסה להתחיל איתך?"

זה כול מה שהיא שמעה מתוך המשפט? "כן."

תאליה הרהרה קצת. "הוא די חתיך."

היא לא אמורה להיות ציידת ארטמיס? "לא ממש אכפת לי."

בת זאוס צחקה. הצחוק שלה היה נשי במפתיע, לא כבד וחנוק כמו של מעשנים.

"תגידי, את לסבית או משהו?"

ריינה נרתעה. "תסלחי לי?!"

תאליה משכה בכתפיה וכיבתה את הסיגריה. "אני לא היחידה שחושבת ככה, רומאית. את בת 17, והמראה שלך מושך. את כולך בהתנהגות של 'אני כול כך אומללה, אף בן לא רוצה אותי, כול החברים שלי במערכת יחסים ורק אני לא.' ושאר השטויות שאת מנסה למכור. אם היית רוצה חבר, היית משיגה אחד כזה."

ריינה הסמיקה, אולי מכעס, אולי מסיבה אחרת.

"אין לי זמן לח-"

"ברור. העבודה של ניהול המחנה וכול זה. הפראיטור השני נראה שהוא מסתדר נהדר עם שני הדברים."

"מה הבעיה שלך בדיוק? את שיכורה?"

הציידת חייכה. "אולי, את מוזמנת לבדוק."

"איך בדיוק בודקים אם מישהו שיכור?" שאלה ריינה בהפתעה. היא לא הייתה מודעת שאפשר לעשות את זה.

"ככה," תאליה משכה אותה אליה. ממש ממש אליה.

לפני שהספיקה לשאול משהו, תאליה הצמידה את השפתיים שלה לשלה.

ריינה לא התנשקה לפני כן, והיא בחיים לא דמיינה שזה יהיה ככה. או עם בחורה.

היא לא הומופובית, אבל איזה סטרייט ידמיין את הנשיקה הראשונה שלו עם אדם מאותו מין?

לנשיקה הייתה טעם מוזר. שילוב של טעם מריר-מעושן של סיגריות, חריפות של משקה אלכוהולי, ומסטיק מנטה.

זה היה שילוב ממש משונה, אבל מעניין בו זמנית.

היא הרגישה כאילו כול הקולות הרעים בראש שלה מושתקים, נעלמים, עוזבים אותה סוף סוף במנוחה.

ורק מערבולת סוחפת של רגשות הציפה אותה.

ריינה גילתה שהיא מנשקת את תאליה בחזרה. זה היה... כיף.

תאליה הניחה ידיים על המותניים שלה והעמיקה את הנשיקה. 

אבל התנתקה ממנה במהרה. "למה את רועדת?"

"אני..." היא גילתה שהיא אכן רועדת.

ריינה הרגישה כאילו היא חולה. היא דחפה את תאליה. "תעזבי אותי!"

"אני לא מבינה," אמרה תאליה, נראת פגיעה פעם ראשונה אי פעם.

"את לא מבינה? אני לא מבינה אותך!" ריינה הרגישה כאילו היא עומדת לאבד שליטה. 

אבל היא תמיד בשליטה. היא עצמה עיניים ונשמה עמוק. "מצטערת שהתפרצתי. אני מעדיפה שלא תעשי את זה יותר."

"ריינה..."

"שיהיה לך ערב נעים," ריינה הסתובבה, רצה אל תוך הרחוב ונבלעה בחשיכה.

ריינה פשוט רצתה לברוח, מהבר הזה. מהאנשים. מתאליה.

היא חשבה שגן בכחוס הוא מקום המפלט שלה. רק שלה.

היא ישבה עם גבה למזרקה ומוללה באצבעותיה עלה עד שהפך לאבקה ירוקה.

קול הפכפוך של המים גרם לשלווה לזרום בכול גופה, נשימתה הפכה להיות סדירה, אך ליבה עדיין חבט כנגד הצלעות.

זה כאילו שתי תחושות נלחמו בתוכה- רוגע ואנדרנלין. 

אף אחד לא הזהיר אותה שאלו תופעות לוואי של נשיקות.

זה מטופש. בר מטופש. חברים מטופשים. עולם מטופש. ציידת מטופשת.

ציידת מטופשת ומבלבלת.

היא הרימה את ראשה כששמעה צעדים.

שזאת לא תיהיה תאליה. שזאת לא תיהיה תאליה. שזאת לא תיהיה תאליה. התפללה.

זאת הייתה תאליה.

היא קיללה בדממה.

"את יודעת שכול ציידת ארטמיס היא גששית על-טבעית, נכון?" 

"אני יודעת עכשיו," רטנה ריינה.

תאליה המתינה כמה שניות ואז התקרבה אליה.

היא התיישבה לידה. "מה כבר עשיתי?"

"את נישקת אותי בלי רשותי."

"ממתי מבקשים רשות לנשק מישהו? נשיקה זה אמור להיות משהו ספונטני."

"סליחה גברת ציידת בתולה. לא ידעתי שאת כזאת מומחית."

"אני בת 16 או 30, תלוי במה תבחרי, אם לא הייתי מתנסה בנשיקות בעבר, זה סתם היה עלוב."

הלחיים של ריינה התחילו להאדים שוב.

תאליה קלטה את זה, כי המבט שלה לא זז אפילו שניה מהפנים שלה. "רגע, זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלך?"

"אלים, תאליה. אני לא הולכת לנהל את הדיון הזה איתך, בבקשה תעזבי אותי."

"אני לא עומדת לעשות את זה."

"למה?"

"כי אני אוהבת אותך."

ריינה קפאה במקומה והפסיקה למולל עלים. היא ניסתה להבין את המילים.

"את... אוהבת אותי?"

"יש לך בעיות באוזניים? כי אני יכולה להגיד את זה בדרך אחרת."

ריינה לא יכלה שלא לחייך."וואו, אמרו לך פעם שאת רומנטית?" 

תאליה נגעה לה בפנים ושפתיה התעקלו בשעשוע. "למען האמת, לא."

"ממתי?"

"ממתי אני אוהבת אותך? אה... אני חושבת שמאז שניפצת לי את הצלעות בעזרת כיסא כשהידיים שלך היו קשורות."

וואו. פשוט וואו.

זה... מיוחד.

"עכשיו אני אהיה הרומנטית. לפני שאני מתעמקת לגבי הנטייה המינית שלי, אני אזכיר לך שאת ציידת ארטמיס."

תאליה התרחקה. "אה, זה. אני יכולה לפרוש."

"באמת?"

"אני חושבת שלסביזם זה מקרה מיוחד או משהו כזה. ארטמיס מבזה את זה שנשים הופכות להיות שיפחות בקשר עם גברים. אין לה בעיה עם קשר בין שתי נשים."

"זה מידע די מעניין," אמרה ריינה כבדרך אגב.

"אז... אני יכולה לנשק אותך?" שאלה תאליה.

היא לא חיכתה לתשובה, רכנה קדימה ונישקה אותה. 

ריינה חייכה ועצמה את עיניה. הפעם הנשיקה הייתה מתוקה מהרגע הראשון.

כי היא ידעה שתאליה גרייס היא פרועה ונועזת, פזיזה. 

עושה מה שבא לה.

ולא דופקת חשבון לאף אחד. 

אולי חלק מזה יעבור קצת אליה. ואולי בדרך תצליח לרסן את האישיות הפרועה של היווניה הזאת.

"נו, התעמקת בנטייה המינית שלך כבר?" שאלה תאליה כשהתנתקו בשביל צורך הדדי הנקרא נשימה. 

ריינה צחקה. "אחר כך."

"בסדר גמור מבחינתי."

זה פאנפיק הפאמסלאש הראשון שלי, אז אשמח לדעת מה אתם חושבים.