כעבור 30 שנה...

שלום!

זה הפאנפיק הראשון שלי. כתבתי כמה סיפורים קצרים לפני זה, והחלטתי שאני רוצה לכתוב גם פאנפיק.

קריאה מהנה!:)

---

הארי פוטר קם ממיטתו בשעה אחת עשרה בבוקר. הוא היה עייף כל כך... הוא ירד למטה במדרגות הבית.

"הארי! סוף סוף קמת! יש לך דואר" אמרה לו ג'יני. הארי פתח את המכתב. במכתב היה כתוב:

מר פוטר היקר,

אנו שמחים לבשר לך שנשמר לך מקום בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות בתור מורה להתגוננות מפני כוחות האופל.

מערכת שעות מצורפת.

שנת הלימודים תתחיל ב-1 בספטמבר.  אנו מצפים לראותך.

רשימת הציוד:

שרביט (כמובן)

את הספר- "כוחות האופל-איך להתגונן"

גלימה 

מצנפת

בברכה, פרופסור מקגונגל.

נ.ב: תפגוש אותי ב-1 בספטמבר, בדרך פריווט מספר 4, בשעה 6 בבוקר. ותביא את גלימת ההיעלמות שלך, וגם מטאטא.

זה לא היה משהו שהארי ציפה לו במיוחד. "משהו חדש?" שאלה אותו ג'יני. "אני מורה להתגוננות מפני כוחות האופל" סיפר לה הארי. "וואו! מרגש!" אמרה ג'יני.

הארי שם לב שהתאריך היה ה29 באוגוסט. "אמ- ג'יני- אני צריך לקנות ציוד ולהתארגן לשיעורים... נתראה אחר כך" אמר הארי ונישק אותה בלחי.

הארי ניגש לאח, ולקח מאבקת הפלו. "סמטת דיאגון!" הוא אמר. בן רגע הוא היה בסמטת דיאגון המוכרת. הוא ראה את החנות של מדאם מלקין, מדאם מלקין- גלימות לכל עת,

את כולבו דורסי הלילה של איילופס, את הגלידרייה של פלוריאן פורטסקיו, את אוליבנדרס, החנות של יצרן השרביטים החביב עליו- אוליבנדר,  את חנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי וכל שאר החנויות שזכר מילדותו. כבר הרבה זמן הוא לא היה בסמטת דיאגון.

הוא נכנס לחנות "כרך ודף בע"מ". בתןך החנות הוא ראה המון תלמידי הוגוורטס, לבושים בגלימות שונות ושקיות בידיהם. הארי הוצף בזכרונות. "סלחו לי" הוא אמר לשלישיית תלמידים שחסמו את דרכו. "אתה הארי פוטר! תחתום לי!" הוא אמר, והושיט לו תמונה של הארי עצמו. "מאיפה אתם משיגים דברים כאלה? לא כרגע- סליחה- אני רוצה לעבור-" אמר הארי. התלמידים פינו להארי את הדרך. "תודה" הוא אמר.

הוא ראה מדף ספרים שעליו תלוי שלט " התגוננות מפני כוחות האופל".

על המדף היו מונחים ספרים מכל הצבעים, בעלי שמות שונים, וציורים משונים על הכריכה. הארי מצא את הספר "כוחת האופל- איך להתגונן".

הספר היה חום בעל כותרת זהובה, והוא נראה ממש חדש. שם הסופר היה ריצ'ארד ווילסון. על הכריכה הייתה תמונה של קוסם- כנראה הסופר- שעף במעגלים על מטאטא.

הארי ניגש לקופה. "כמה הספר הזה עולה?" שאל את המוכר. "לך הוא בחינם- הארי פוטר" אמר המוכר. "לא, לא שוב- אני רוצה לשלם" אמר הארי. הוא כבר נתקל במקרים כאלה בעבר.

"וואו, ממש טוב לב, הארי פוטר! כמו שכתוב בספרים. אם כך, עשר אוניות בבקשה" אמר המוכר. הארי הושיט לו עשר אוניות מוזהבות.

הוא קנה את כל הציוד, וניגש לאח באחת החנויות. הוא לקח אבקת פלו.

"המחילה!" אמר הארי.

ה-1 בספטמבר הגיע.  הארי לקח את גלימת ההיעלמות שלו, ואת מטאטא אש המחץ שלו, שנשמר אצלו כל כל הרבה זמן. הוא קצת פחד, מכיוון שטום רידל-או אולי וולדלמורט, קילל את התפקיד.

הוא התעתק. הוא הרגיש כאילו דוחסים אותו לתוך מעבר צר במיוחד... וזה נפסק אחרי כמה רגעים. הוא היה בבית דודו ודודתו הישן. "אה! מה זה היה הרעש הזה?!" צעק מישהו מהקומה למעלה. הארי זיהה

את קולו של דודו, ורנון. הוא ירד במדרגות, לבוש בחלוק. "הארי?! מה אתה עושה כאן-" שאל הדוד ורנון. "בדיוק הולך מפה! ביי, הדוד ורנון" אמר הארי. הארי החל לרוץ לעבר הדלת.

"רגע! תסביר לי למה אתה כאן!" צעק הדוד ורנון. "סיפור ארוך. אספר לך אולי- שתאהב אותי יותר. זאת אומרת- שהגיהנום יקפא" ענה לו הארי.

הוא יצא מהבית. להפתעתו הרבה, עמדו שם לא רק הפרופסור מקגונגל, אלא גם פרופסור פליטיק, מדאם פומפרי, ארגוס פילץ', האגריד, מדאם הוץ', פרופסור סלגהורן, וכל שאר המורים שאותם הכיר.

אבל- גם נוויל לונגבוטום, חברו היקר, היה שם. "שלום הארי" אמר נוויל בחיוך גדול. הארי חייך גם. "שלום, נוויל" אמר הארי. "שלום, הארי. שכחתי לציין שאתה גם ראש בית גריפינדור" 

אמרה פרופסור מקגונגל. "או! וואו- באמת- זה כבוד גדול" אמר הארי. "מה אתה עושה כאן, נוויל?" שאל הארי. "אני מלמד את תורת הצמחים כבר שנתיים" אמר נוויל. הארי שם לב שלכל אחד מהמורים היה מטאטא משלו.

"הארי, אנחנו נשתמש בלחש הנגזה, ואתה בגלימת ההיעלמות. אנחנו נעוף על מטאטאים" אמר פרופסור פליטיק. "טוב- אוקיי" אמר הארי. כל אחד ביצע על עצמו לחש הנגזה. הארי שם על עצמו את גלימת ההיעלמות.

"עלה!" הוא צעק. המטאטא שלו עף ונתפס בכף ידו. "עולים ב3... 2... 1... צאו לדרך!" אמר האגריד. הוא לא היה כל כך מאוזן על המטאטא שלו. 

לאחר כמה שעות טיסה מעייפת, הגיעו כולם להוגוורטס. "והארי, הסיסמא למשרד שלי היא אלבוס" אמרה פרופסור מקגונגל.

הארי והמורים נכנסו להוגוורטס. אף אחד מהתלמידים עוד לא הגיע. הארי התיישב באחד הכיסאות בשולחן המורים, ליד הפרופסור מקגונגל.

התלמידים החלו להיכנס. תלמידי השנה הראשונה עמדו בתור ליד שולחן המורים.

כל התלמידים כבר הספיקו להיכנס. "תלמידים יקרים, יש לי כמה הודעות" אמרה הפרופסור מקגונגל. "ראשית, אני מזכירה לכם שאסור להיכנס ליער האסור. זוהי תזכורת גם לתלמידים הותיקים יותר.

"ויש לנו מורה חדש להתגוננות מפני כוחות האופל- הארי פוטר. הוא יהיה גם ראש בית גריפינדור השנה". מחיאות כפיים נשמעו ברחבי העולם. תלמידי סלית'רי לא מחאו כפיים.

"תודה" אמר הארי. "נתחיל בטקס המיון" אמרה הפרופסור מקנוגל. "בראון, דונלד- הפלפאף!... ג'ונס, דן... סלית'רין!... סמית', ג'ון... גריפינדור!... דיוויס, אוליבר... גריפינדור!... מילר, בריאן... רייבנקלו!!"

לאחר עוד כמה תלמידים, טקס המיון נגמר. "הבה נתחיל בסעודה!" קראה הפרופסור מקגונגל. מיד הופיעו על השולחן מאכלים שונים, גדולים וקטנים, וכמו שהארי זכר- אפילו סוכריות מנטה...

---

כאן נגמר הפרק הראשון:)

תגובות?:)