הקונדסאים משדכים 2- פיקצר

"מה לא הייתי נותן רק כדי לראות אותו שוב. פעם אחת," מילמל ג'ורג' בפנים נפולות לאנג'לינה.

אנג'לינה ישבה מכווצת במקומה, כאילו המילים הפוגעניות שלו כלפי העולם האכזר שמתנהל סביבו שהעז לחטוף ממנו ולהרוג את פרד, כאילו הן עליה ספציפית. היא לא פצתה את פיה וסמכה על ג'ורג' שינהל את המונלוג שלו בעוד היא מהנהנת ובוהה בחלל בנקודה לא ברורה. היא כבר ידעה מה הוא יגיד ושמעה את זה עשרות פעמים. נראה שלא חשוב לו לגוון, אבל היי, זכותו.

"עולם אכזר," סיכם בעגמומיות ג'ורג' כמה משפטים שאבדו ברוח שנשבה בחוזקה, נידנדה וחבטה בנדנדת העץ שלהם. אנגלינה הינהנה חלושות. הרגליים שלה היו מקופלות אל חיקה בתנועה מגוננת. ג'ורג' עצמו ישב באפיסת כוחות לצידה. "רק לדבר איתו. לשמוע מה הוא חושב. שהוא לא כועס..." מילמל ג'ורג' לעצמו, בכאב ומרירות.

אנגלינה בלעה את הגוש המריר של הדמעות שמילא את גרונה. היא הרגישה כאילו הכאב של ג'ורג' הוא הכאב שלה עצמה.

"הייתי נותן הכל," אמר ג'ורג' בלאות.

אנגלינה העבירה את ידה בעורף של ג'ורג' בעדינות. התנועה הזו הרגיעה אותו, והוא נרדם באפיסת כוחות.

אנגלינה תלשה בזהירות שערה מראשו של ג'ורג', והלכה משם בריצה שקטה לפני שיתעורר.

******

היא הביטה בשיקוי המפעפע שעמד על האש בגועל. היא שפכה בזהירות קצת מתוכנו לתוך כוס גבוהה מפלסטיק מעוטרת בתבליטים פרחוניים והכניסה את השערה של ג'ורג'.

זה היה רק כדי לעודד את ג'ורג'. הוא באמת היה יקר לה, והיא לא רצתה שיקרה לו משהו מרוב צער על מותו של פרד.

הנוזל הפך לצבע טורקיז מוזר, ואנגלינה ניסתה להעביר את הבחילה שלה והאינסטיקט שלה לשפוך לפח את הנוזל המגעיל.

לא, היא חייבת להתרכז. היא עבדה על השיקוי הפולמצי חודש שלם, והיא לא הולכת לשפוך את העבודה הקשה שלה לפח בגלל רגע אחד של חוסר אומץ.

היא שתתה בזהירות. היה לזה טעם הרבה יותר מגעיל ממגעיל, אבל היא התגברה ובלעה באומץ ראוי לבת גריפנדור את כל הנוזל.

******

"ג'ורג'! קום!" ניערה אנגלינה את ג'ורג'. היא עיבתה מעט את הקול שלה, שימשע כמו קולו של פרד. היא עבדה על זה לא מעט עד שהוא התגלגל לה טבעי בלשון.

ג'ורג' פקח את אחת מעיניו לאט, ואז ראה את הדמות שעומדת מולו ופקח את עיניו לרווחה. הוא שיפשף אותן במפרקי ידו, אבל עדיין ראה את פרד מולו.

"פרד? פרד? איך-"

אנגלינה נשמה עמוק. אל תיבהלי, היא אמרה לעצמה. "חזרתי לחיים בעזרת קוסם כדי לדבר איתך. יש לי רק שעה," היא אמרה בזהירות כדי לא לחשוף את השקר.

"איך? מה קרה לאוזן שלך?"

"מחיר קטן לשלם כדי לדבר איתך," מילמלה אנגלינה בדמותו של פרד. היא תירגלה רבות את התשובה הזו כדי שתשמע סתמית.

היה קשה להכין את השיקוי, אבל היא עשתה את זה ונכנסה לדמותו של פרד. היא השיגה שערה של ג'ורג', ובגלל שהם תאומים זהים חוץ מהאוזן היא חשבה שזה יצליח. ג'ורג' חייב להאמין שמולו עומד פרד.

ג'ורג' הביט בה בזהירות, ואז שלף את שרביטו בפתאומיות. "זה שקר, נכון? מתיחה?"

"לא, לא," אמרה אגלינה מהר, בקולה שמץ פניקה. "זה באמת אני!"

"תוכיח," סינן ג'ורג' בשמץ של רשעות אבל לא רעה אלא מהסוג שמיועד למי שחושב שזה מצחיק לעבוד על אח שכול שתאומו המת חזר לחיים. הוא לא האמין שפרד חזר מהמתים.

"אממ-" אנגלינה חשבה. היא לא תארה לעצמה שג'ורג' יפקפק בה אחרי כל האימונים.

"מה הכינוי ששמענו באוזניעזר את אבא קורא לאמא שהוא חושב שאף אחד לא שומע?"

אנגלינה נשפה לרווחה. את זה היא ידעה- הארי סיפר לה פעם על הסיסמאות המוזרות שהגנו עליו, וסיפר לה שכך אדון וויזלי קרא לגברת וויזלי. "מולי-פולי שלי."

חיוך התפשט על פניו ג'ורג'. "נכון," הוא אמר. "באמת חזרת!"

אנגלינה חייכה אף היא. "כן."

ג'ורג' טפח על שכמה וחיבק אותה. היא חיבקה אותו חזרה, קצת בעצבנות, והרגישה שהיא בוערת ועומדת להתפוצץ ושיש לה פילים שדורכים לה בבטן.

**********

הם דיברו כמעט שעה, לפני שאנגלינה ברחה משם לפני שהשיקוי יתפוגג. ג'ורג' סיים להגיד את הדבירם החשובים שרצה להגיד לפרד.

בערך חצי שעה אחרי שברחה בדמות פרד, חזרה אנגלינה בדמותה הרגילה לדבר עם ג'ורג. היא ניסתה לדבר כאילו היא לא יודעת שהוא הרגע נפגש עם אחיו. בכאילו, כמובן.

"אתה נראה שמח," היא ציינה והתיישבה לידו בסתמיות, מסכלת את קרסוליה.

"כן," חייך ג'ורג'.

"מה קרה?"

"זה קרה," הוא אמר, ונישק אותה.

"מה?" אנגלינה הייתה המומה. היא חשבה שיספר לה על המפגש עם פרד, או על כל דבר אחר בעולם פרט ל... וואו, הוא נישק אותה! נשיקה אמתית, לא חיבה על הלחי. 

"נפגשתי עם אח שלי, ועכשיו אני כבר לא עצוב. ואם אני לא מרגיש עצוב על זה שהוא מת יש לי מקום פנוי בלב., אני מרגיש שאני אוהב אותך."

"אז אנחנו- כלומר, אני ואתה-?" אנגלינה לא ידעה איך לנסח את זה.

"זוג." אמר ג'ורג'. "רק אם תרצי, כמובן," הוסיף ג'ורג' בנדיבות אבל בפיקפוק.

אנגלינה חשבה שהתוכנית שלה עבדה מעולה והוא לא חושד שזה לא היה פרד. אבל ג'ורג' ידע שזו הייתה היא בתחפושת של פרד, וזה מה שבאמת דחף אותו להיות איתה. היא הסכימה לעשות הכל כדי שהוא ישמח.

כולל לשקות שיקוי פולמצי מגעיל.

הוא שתה פעם שיקוי פולמצי, וזה הרגע השני הכי גרוע שהיה לו בחיים- הראשון זה שגילה שפרד מת. הוא לא היה שותה את זה שוב בשום מחיר. ואנגלינה שתתה... בשבילו.

הוא הרגיש מאושר כשנישק אותה שוב. 

אפשר לומר, השלים עם מותו של פרד.

		הפרק הבא