"זהו שיר אחרי מלחמה הוא תמיד מזכיר לי תקווה היא מחכה, אהובה כבר חוזר זהו שיר שבא אחרי המלחמה" *** דמעות נטפו על המכתב האחרון,המכתב האחרון שהוא כתב לה. היא בכתה.בכתה שאמרו לה שהוא מת,בהלוויה,בשבעה,וגם לאחר מכן. אשלי טופמסון,נערה בת 23,נשואה טרייה איבדה את בעלה במלחמה האחרונה. במלחמה נגד אתם יודעים מי. היא גמלה בליבה,להבליג,לשכוח. אבל זה לא הגיוני,היא אהבה אותו כלכך. הוא נסע חודשיים אחרי החתונה. נסע ולא חזר. בעודה אורזת לבית החדש שהיא קנתה כדי לשכוח,היא מצאה מכתב. "אשלי שלי. יקירה,אני מרגיש שהסוף מתקרב,יש לי את התחושות שלי.את מכירה אותי. אני כותב לך זאת כמסר אחרון. כמרגיש שלא נדבר יותר. אש,כפי שאת יודעת, את בליבי תמיד, אני אוהב אותך, זכרי זאת גם אחרי שאלך. ג'ייקוב." 'תמיד ידעתי שהוא גאון'אמרה בחיוך עצוב. בדיוק תכננה להגיד לו שהיא בהריון. אך לא הספיקה. "זהו שיר אחרי מלחמה הוא תמיד מזכיר לי תקווה היא מחכה, אהובה כבר חוזר זהו שיר שבא אחרי המלחמה" היה כתוב בספר אחד שקראה. 'שונאת את השיר הזה'חשבה. בעלה לא חזר ממלחמה. זה אחרי מלחמה, בלי שום תקווה.
|