דמבלדור חוזר למשחק

סנייפ מגלה את האמת

סנייפ אחז בפרק ידו של דראקו, מכריח אותו לרוץ בעקבותיו על הדשא.                                                          

"אבל אמרתי לך שאני כבר לא רוצה לעשות את זה!"  אמר מאלפוי בפנים מעוותות מכאב; זרועו כבר ממש החלה לכאוב, אך הוא לא התכוון להתבכיין על כך באוזניו של סנייפ.                                                                       

"שתוק, טיפש!"  סינן סנייפ בשיניים חורקות.                                                                                                   

"אתה לא יכול להכריח אותי!"  אמר מאלפוי בתחינת- מה.                                                                             

"אתה לא מבין כלום!"  אמר סנייפ, הפעם ממש בכעס. הם כבר היו ממש קרובים ליציאה משטח הוגוורטס.                                                                                                                                     

"מה יש לא להבין?"  שאל דראקו, עדיין נגרר על הדשא בעל-כורחו.                                                                 

"קודם כל נגיע למקום בטוח"  אמר סנייפ.  "אחר כך אני כבר אסביר לך הכול."                                    

עוד מספר צעדים וסנייפ ודראקו היו מחוץ לשטח הוגוורטס. סנייפ היטיב את אחיזתו בזרועו של דראקו. דראקו הספיק להבחין בצלליות מרוחקות של תלמידים ומורים, עוד גופו נלחץ דרך צינור גומי דק במיוחד. הוא לא יכול היה לנשום, אך לא עברו יותר משתי שניות וההרגשה פגה. דראקו שאף מלוא ריאותיו אוויר לילה צונן עוד הוא סוקר את המקום שסנייפ כרגע התעתק אתו אליו. היה זה רחוב עגום מאוד למראה; מכל עבר צצו בניינים בעלי חלונות שבורים. קול אדווה של מים זורמים נשמע וריח מבחיל עמד באוויר.                                                                                                                     

"איפה אנחנו?"  שאל דראקו בפנים חמוצות. סנייפ הרפה מזרועו ודראקו חכך בה בעזרת ידו השנייה. צבע האזור בזרוע שסנייפ תפס בה כבר החל להכחיל.                                                                         

"במבוא ספינר,"  ענה סנייפ בקול ענייני.                                                                                                                        

"ומה בדיוק אנחנו אמורים לעשות כאן?" שאל דראקו.                                                                                                  

"בא אחרי"  אמר סנייפ בקול קר. דראקו לא חשב להמרות את פיו ופשוט פסע אחריו. עוד הם חולפים על פני הבניינים ההרוסים למראה, גישש דראקו אחר שרביטו. לבסוף הוא מצא אותו מונח בכיס בגלימתו. הוא מישש את העץ החלק, שואב ממנו עידוד.  הדרך עברה בשתיקה עד שלבסוף הם הגיעו לבית שנראה כמעט אותו הדבר כמו שאר הבתים באזור. סנייפ נעמד מול הדלת, שלף את שרביטו בתנועה כמעט בלתי מורגשת והקיש על המנעול. קול קרקוש נשמע והדלת נפתחה בחריקה. השרביט חזר למקומו בתנועה חלקה ומהירה.                                                                                                                                 

"כנס"  אמר סנייפ. דראקו נכנס. הבית לא נראה טוב יותר מבפנים מאשר מבחוץ; שולחן בודד עמד במרכז הסלון ומסביבו כורסא וספה. ספרייה מלאה בספרים מתפוררים למראה הייתה שם אף היא.                                              

"שב" אמר סנייפ באותו קול ענייני, מחווה על הספה. דראקו התיישב על הכורסא בחרדת-מה, חושש מפני מה שסנייפ עלול להגיד לו. סנייפ פסע אל עבר הספה והתיישב בה, ידיו לופתות את מסעדיה.                                         לרגע השתררה דממה. שיגיד כבר משהו! חשב דראקו. שפתיו של סנייפ התעגלו בחיוך ידעני, אך הוא עדיין שתק. לעזאזל! חשב דראקו; הוא כבר היה חלש מדי הלילה בשביל ביאור הכרה. לבסוף, מאחר ולא יכול היה לסבול יותר את הדממה המעיקה, פתח דראקו את פיו.                                                                                                

"א.. אתה.. אתה רצחת את דמבלדור!" אמר בגמגום, קולו מאשים.                                                                           

"לא נכון" אמר סנייפ. שום שינוי לא חל בפניו הרגועים של סנייפ, האדישים למראה.                                                                  

"ל.. למה אתה מתכוון?" שאל דראקו בקול  מצייץ. הוא כחכח בגרונו, משיב לעצמו את שליטתו העצמית. "אני ראיתי אותך רוצח אותו! השתמשת בקללת אבדה קדברה!"                                                                                                

"אסור למה שאני אומר לך עכשיו לצאת מהחדר הזה, זה ברור?" אמר סנייפ. שינוי קל חל בטון דיבורו, כאילו הוא חושש לדבר- מה.                                                                                                              מה אם אני לא אקשיב לו? חשב דראקו. מה אם אני פשוט אתעתק מכאן?                                                                 

"לא הייתי ממליץ לך לעשות זאת" אמר סנייפ בקול חלק ממשי, ומדהים את מאלפוי מהמהירות שבה סנייפ עושה ביאור הכרה. "אתה מבין, הבית מכושף בקסם נוגד- התעתקות. התוצאות עלולות להיות..." הוא חיפש את המילה המתאימה. "הרות אסון." והוא שוב חייך את אותו חיוך ידעני. דראקו לא בטח כל כך בסנייפ, אך בכל זאת סקרנותו גברה עליו, וממילא הוא לא יכול היה להתעתק.                             

"אני מקשיב" הוא אמר.                                                                                                                               

"מצוין" אמר סנייפ בניגוד מוחלט לפניו שהביעו תיעוב עמוק ואף בוז כלפי דראקו. "קודם כל הרשה לי לשאול אותך שאלה" הוא המשיך בקול שלא מחכה לקבל רשות. "מדוע כשהשתמשתי בקללת האבדה קדברה, לדעתך, הועף דמבלדור מהמגדל?"                                                                                                           

"למה אתה מתכוון?" שאל דראקו, לא ממש מבין את כוונתו.                                                                                    

"אני בטוח שלמדת על ההשפעות של אבדה קדברה בהתגוננות מפני כוחות האופל," אמר סנייפ. ניצני הבנה החלו לחלחל לתודעתו של דראקו.                                                                                                                       

"אדם שמטילים עליו אבדה קדברה אמור למות במקום!" אמר דראקו, לא מצליח לאצור את ההתרגשות שבתוכו.                                                                                                                                              

"אתה לא הטלת עליו אבדה קדברה כלל וכלל! השתמשת בלחש אילם!"                                                               

"אני רואה שלא בזבזת את זמנך לריק השנה בשיעורים שלי," אמר סנייפ ללא שמץ חיוך.                                              

"אבל רגע" המשיך דראקו. " אז איך דמבלדור מת?" משהו לא היה בסדר בכל הסיפור הזה.               

"מאלפוי," אמר סנייפ. "דמבלדור בחיים."

סיומת ריה בסוף לחש

לרגע חשב דראקו שמדובר בבדיחה. אם זו בדיחה, חשב, אז- בשם סלית'רין הגדול מדובר בבדיחה לא מצחיקה בכלל! אך המבע על פניו של סנייפ הראה שלא מדובר כלל וכלל בבדיחה.                                                        

"למה אתה מתכוון?" שאל דראקו כמעט בבורות עוד הוא מנסה לחתור אחר כוונותיו של סנייפ.                                   

"דמבלדור לא מת," חזר סנייפ שוב על דבריו, כמסביר חומר-לימוד לתלמיד קשה-הבנה. דראקו פתח את פיו, אך לפני שהזדמן לו לומר משהו, אמר סנייפ, "אני אסביר."  

דראקו הטה אוזן עוד סנייפ פתח בדבריו. "כשהטלתי את הקללה על דמבלדור," הוא פתח. "הייתה זו קללת אימפנדימנטה בסיומת של ריה."                                                                                                                                   

ההבעה של פניו של דראקו הייתה הסממן הטוב ביותר שאין מושג מה זו לעזאזל סיומת ריה. סנייפ המשיך: "אה, כן, לא למדתם את זה", אמר סנייפ לעצמו והמשיך. "סיומת ריה בסוף לחש, ובמקרה שלנו- אימפנדימנטה, או אימפנדימנטריה, מניחה למטיל הלחש לבחור את הצבע שבו יהיה הבזק האור הנשלח מהשרביט. אני כמובן עשיתי שהאימפנדימנטה תיצבע בצבע ירוק כמו זה של קללת אבדה קדברה, ודמבלדור, כפי שראית, הועף מהמגדל. בחיים. מה שקרה אחר כך-"                                                                                      

דראקו קטע אותו. "-אפילו אם מה שאתה אומר הוא נכון, אז אפילו אז דמבלדור היה צריך למות- הוא הרי נפל מהמגדל! בשם סלית'רין, אני ראיתי את הגופה שלו טוב מאוד!"                                                                               

ניכר היה שסנייפ רוגז על ההפרעה בשטף דיבורו, אך נראה שהוא ציפה למשהו מעין זה. כמתעלם ממה שאמר דראקו, המשיך סנייפ בסיפורו. "אמרתי-"                                                                                                                

"- בשם סלית'רין, כולנו ראינו את הגופה שלו!" התפרץ דראקו.                                                                              

"מר מאלפוי, אני אודה לך מאוד אם תיתן לי לסיים!" סנייפ כבר היה נראה ממש עצבני עכשיו. הוא נשם נשימה אחת וחזר לשלוותו האופיינית. הוא המשיך בסיפורו. "מה שקרה אחר כך, זה שדמבלדור נפל מהמגדל ועוד הוא באוויר תפס אותו פוקס -עוף החול של דמבלדור- במקורו ותוך כדי גם החזיר לו את שרביטו. פוקס עיתק את דמבלדור אל- "                                                                                                                             

שוב הפרעה. "-חשבתי שאי אפשר להתעתק אל או מתוך שטח הוגוורטס," אמר דראקו. סנייפ פתח את פיו אך דראקו המשיך. "ואיך זה מסביר את זה שאני ועוד עשרות אנשים ראו את הגופה של דמבלדור?"                                                                                                                            

ידיו של סנייפ תפסו במסעדי הכורסא בכוח כה רב עד שכבר שפרקי אצבעותיו הלבינו. הוא נראה כעומד להתפרץ בכל רגע. "תן לי לסיים!" הוא צעק לבסוף, זורק את שלוותו-העצמית לכל הרוחות. דראקו נרתע לאחור, סוגר את פיו לאחר שהתכוון לומר עוד משהו אך התחרט מיד בגלל התפרצות הזעם של סנייפ.                                                                                                               

סנייפ החזיר לעצמו את שלוותו -בשנית אותו הערב- והמשיך כאילו דבר לא קרה. "לעופות חול יש כוחות מיוחדים; הם מסוגלים להתעתק ולעתק אנשים לאיפה ומאיפה שהם רוצים. כעת, לאחר שהבהרנו נקודה זו, אמשיך. פוקס עיתק את דמבלדור לבית בכיכר גרימולד -אסביר לך עליו אחר-כך, שם השתמש דמבלדור בשרביטו פוקס שינוי צורה מתקדם מאוד בכדי לשנות את מראהו של פוקס להעתק שלו עצמו. לאחר מכן התעתק פוקס -שהיה נראה היה כמו דמבלדור- אל אותו המקום בהוגוורטס שממנו הוא עיתק את דמבלדור. פוקס נפל על הדשא. בעוד זמן לא רב יקברו את 'דמבלדור' ואז פוקס יעלה את הארון בלהבות ויתעתק בחזרה  העניין- אך מהמבע על פניו של סנייפ ומהאירועים המוזרים שקשרו למותו לכאורה של דמבלדור, הוצג הסיפור באור שונה לגמרי. אך דראקו עדיין לא שוכנע עד הסוף.                                                                                         

"אבל שמעתי אותך אומר אבדה קדברה! אי אפשר להגיד שני לחשים בו זמנית!!"                                              

"נכון" אמר סנייפ, רגוע כתמיד. " ולכן אמרתי אבודה קדברה כדי להפוך את הלחש לחסר ערך."

אבל דראקו רצה הוכחה. "תוכיח" אמר לסנייפ."תראה לי את דמבלדור".

		הפרק הבא