מי שנשאר

---

זה היה בערב החתונה של הארי וג'יני. הארי, לבוש בחליפה, צעד לעבר החופה עם ג'יני. "האם אתה, הארי פוטר, מסכים להתחתן עם ג'יני וויזלי?" שאל הכומר את הארי. "כן" אמר הארי בחיוך. לפתע הארי זיהה פרצוף מוכר מהקהל- פרצוף של אוכל מוות. הוא כיוון אליו את שרביטו. 'אימפריו' הוא אמר בלחש עילם.

השליטה על גופו של הארי כבר לא הייתה נתונה בהארי. היא הייתה נתונה באוכל המוות- יאקסלי. "האם את- ג'יני וויזלי, מסכימה-" אבל דבריו של הכומר נקטעו, כי הארי בדיוק צעק "יחי הלורד וולדמורט!". קללת האימפריוס שלטה בו.

הוא לא הצליח להתנגד. כל הקהל הזדעזע. "הוא בוגד!" "מה קורה לו?!" הארי שמע רחשים מהקהל, אבל הוא לא היה יכול להגיד שזה לא הוא. "הארי..." אמרה ג'יני. היא התחילה לבכות. יאקסלי גרם להארי לרוץ. הארי ראה את רון והרמיוני מסתכלים עליו מהקהל, מזועזעים. 'זה לא אני! אני לא עשיתי כלום!' הוא רצה לצעוק, אבל הוא לא היה יכול.

הארי כבר לא ראה את אוהל החתונה. יאקסלי התעתק איתו לרחוב צר וחשוך. הוא קשר אותו. הארי הרגיש הקלה. קללת האימפריוס כבר לא פעלה.

"אתה סוף כל סוף תקבל את מה שמגיע לך" אמר יאקסלי. "לא! עזוב אותי- שחרר אותי-די-תפסיק" אמר הארי. יאקסלי תקע בפיו גרב מלוכלכת. הוא גרר אותו אל בית קפה ישן.

הארי ראה שם גופות על הרצפה, מלצרית משותקת ו- חבורה של אוכלי מוות מעטים, שעוד שרדו. "אתה" אמר אחד מהם. "אתה- אתה הרגת את אדון האופל- הלורד וו-וול-וולדמורט!". הארי הבחין כי הם עדיין לא התרגלו להגיד את שמם של אדונם. "אקספליארמוס!" אמר אחד מהם, וכיוון את שרביטו אל הארי. "הו, פוטר, יש לנו אורחת..." אמר יאקסלי. בידיו היו את רון והרמיוני, ואת ג'יני. הארי ירק את הגרב מפיו.

"לא- תיקח אותי. תשחרר אותם" אמר הארי. "לא! הארי- זה- זה מסוכן מדי! אתה פעלת תחת אימפריוס- נכון?" שאלה הרמיוני. הארי הינהן. 

"או שעדיף... שניקח את כולכם. מה אתם אומרים?" אמר יאקסלי. "דולוחוב? מה אתה אומר?" דולוחוב צחק צחוק מרושע. 

"בואו נעשה את זה" הוא אמר. הוא הלך למטבח בית הקפה- וחזר שלידו- צמד סוהרסנים...

---

אשמח לתגובות:)