Mi cielo

פחד גבהים

"בחייך, תאליה."

"אני לא עומדת למות ככה. השתתפתי בשתי מלחמות ונלחמתי נגד אלפי מפלצות. אבל להיהרג בצורה הזאת? זה פשוט מביך."

"את מדברת כאילו הוא מכונת הרג."

"טוב, הוא כזה!"

"זה פגאסוס."

"אני לא רואה פה הבדל."

"אלים אדירים."

ריינה גילגלה את עינייה ופנתה חזרה אל גווידו. 

היא הידקה את רצועות האוכף אל גופו ויישרה את השמיכה. גווידו טופף בעצבנות, מוכן לדהור ולעוף.

לא הייתה לה בעיה לרכוב בלי אוכף, אבל חשבה שזה יעזור לשכנע את תאליה.

מסתבר שלא.

ריינה ליטפה את הפרווה הלבנה של הפגאסוס. "את כבר רכבת על גווידו בעבר, הוא לא צריך להפחיד אותך."

תאליה נשפה בזעף ושילבה את ידיה. "מאז הבטחתי לעצמי שאני לא ארכוב יותר על סוסים מעופפים. לא עכשיו, לא אף פעם."

"למה?"

"כי אמרתי."

גווידו צנף וחבט בכנפיו, כאילו הוא נעלב.

יש מלחמות שאי אפשר לנצח בהם, ריינה הייתה מודעת לזה. 

אבל היא תמיד מנצחת. אולי בגלל אימא שלה, אולי בגלל העקשנות שלה, אולי בגלל האופי שנוצר לה בעקבות הפיכתה לפראיטור.

הגישה הנחמדה לא עבדה. הגיע הזמן לגישה המצווה.

"זאת לא הייתה בקשה, גרייס. תעלי."

"אני ל-"

"עכשיו."

בדרך כלל, הנימה הזאת לא המשאירה מקום לוויכוחים. היא עבדה פעם על טיטאן, על אלה, ועל הרבה מאוד חצויים.

אבל תאליה רק נראתה משועשעת. "את חמודה כשאת מנסה."

בשם רומא, הנערה הזאת בלתי אפשרית.

ריינה התלבטה אם לשים לגווידו את הרסן. זה יהיה יותר ביטיחותי, אבל זה לא יהיה נוח לו. "מישהי בינינו הולכת להתפשר. ואני יכולה להגיד לך בביטחון שזאת לא תיהיה אני." 

"תקשיבי נסיכה, אם כול ריב הולך להיות ככה, זה הולך להיות קשר מסובך."

היא החליטה שלא לשים לו את הרסן. "לא, לא מסובך. כי תמצאי שאני אדם משכנע ביותר."

"אה, כן?"

היא נאחזה ברעמה של גווידו ועלתה על הפגסוס. 

תחושות מוכרות ומנחמות מילאו אותה. הרגשה של חוסר משקל, של אמונה במישהו אחר, של ביטחון.

היא יכלה כבר לדמיין את הרוח מצליפה בפניה. להריח ריח של אוזון, עננים ועצים. 

מאז מעולם אהבה סוסים, וסקיפיו היה חברה הטוב ביותר בזמנים קשים. קשה לתאר מה רכיבת על פגאסוסים היה בשבילה.

ריינה דירבנה את גווידו להתקרב אל תאליה. 

היא הושיטה אליה יד. "בבקשה."

תאליה המשיכה לשלב את ידיה ונאנחה, כאילו היא האדם הבוגר שמותר בוויכוח כדי לרצות את הילד הקטן.

היא נעזרה בידה המושטת כדי להעלות על הפגאסוס מאחוריה.

ריינה חייכה כששמעה את תאליה שואפת בחדות, בפחד. 

בכול מקרה היא הייתה מנצחת בוויכוח הזה.

"אז... Mi cielo, את מוכנה להתאחד עם אבא שלך?"

תאליה נשמעה די אומללה. "לא ממש."

"בעיה שלך."

כאילו לפי סימן, הפגאסוס התחיל לדהור ופרץ דרך האורווה אל החוץ.

הוא דהר כמה שניות על הקרקע, צובר תנופה. הדשא נמעך ונלתש מעוצמת פרסותיו הרומסות.

עד כמה שרכיבה על סוסים רגילים היא כיפית, כול חצויי ידע שהאקשן מתחיל כשהפגאסוס מתחיל לעוף.

רייינה סובבה את הרעמה סביב האצבעות שלה, כפי שהייתה עושה ברכיבה חופשית על סקיפיו.

זה נותן לרוכב אחיזה, אך לא מפריע לפגאסוס.

הרוח לא הייתה חזקה, אבל מהירות הטיסה גרמה לה להיות פראית. קצוות של שיער כהה יצאו לה מהצמה ונכנסו לעיניה.

חופשייה כמו הרוח. כן, זה ביטוי די מוצלח. היא תמיד חשה חופשית כשהייתה רוכבת.

ריינה הסתכלה אחורה אל תאליה. "תאליה, תפקחי עיניים."

היא הנידה בראשה. "זה לא חלק מהעסקה."

"אבל ממש יפה הלילה."

"אז תתארי לי אותו."

"טוב... אמ... העננים בהירים, הם ממש בולטים על גבי שמיי הלילה."

ריינה התעלמה מהידיים שנכרכו סביב המותניים שלה והמשיכה לתאר. "ו...הם כאילו מעטרים את הירח. הם מסביבו, אבל לא מכסים אותו. הירח הוא כמו נקודת כסף בין שכבות של צמר לבן. ו...-

"משהו מצחיק אותך, גרייס?"

תאליה ניסתה להחניק את גלי הצחוק שלה. "לא, אני בסדר."

ריינה גילגלה את העיניים ודירבנה את גווידו לעוף מהר יותר.

הוא עבר בשניות מרחק שהיה לוקח למכונית שעה. זה הדהים אותה כול פעם מחדש, הזריזות שלהם.

היא העבירה את ידה בזהירות על הנוצות בכנפיו. 

איך כול הרומאים חוששים מפגאסוסים? מה יש לפחד מהחיה הנפלאה הזאת?

 תאליה הניחה את ראשה על הכתף שלה ריינה. "איך קראת לי קודם?" 

היא התעוררה ממחשבותיה. "מה?"

"באורווה. לפני שהתחלנו לרכוב."

ריינה ניסתה להיזכר. "אה. Mi cielo, זה כינוי בספרדית. חשבתי שהוא יתאים לך."

"מה זה אומר?" שאלה.

הלחיים שלה בערו, רק עכשיו נזכרה בפירוש שלו. "לא... לא משהו חשוב."

"אם את לא מספרת, אני לא פוקחת עיניים."

"אני אוכל לחיות עם זה."

"ריינה, את יכולה לספר לי."

ריינה הרגישה איך קצב פעימות הלב שלה מאיץ ממבוכה. "בתרגום פשוט Mi cielo זה אומר 'השמיים שלי', אבל זה גם אומר 'היקר לי', 'אהוב שלי', ו... טוב, הבנת את הקונספט."

תאליה צחקה, לא בלעג. פשוט היה לה הרגל משונה להתגרות בריינה.

"אז לאיזה משמעות את התכוונת כשקראת לי ככה?"

"אני לא רואה את העיניים שלך פקוחות, גרייס." ריינה התעלמה לגמרי.

תאליה חייכה. "עסקה זה עסקה."

אבל המצב רוח היהיר שלה לא נשאר להרבה זמן.

ריינה הסתובבה לראות אותה פותחת את עינייה, ואת הצבע שנזל לה בין רגע מהפנים.

"אל תדאגי, את לא תיפלי."

"איך את יודעת?"

"את כמעט חונקת אותי מעוצמת האחיזה, אני בספק אם תזוזי אפילו סנטימטר."

"סליחה."

"אני גם לא אתן לך ליפול."

תאליה חייכה חיוך קלוש, "אני יודעת."

היא האטה את גווידו (שלא היה מרוצה מזה, אבל תאליה כן. ממזמן הבינה שאי אפשר לרצות את כולם)

"זה לא כול כך נורא, נכון?" שאלה ריינה בזהירות.

תאליה הנהנה. "לא כמו שזכרתי. לאיזה משמעות התכוונת כשקראת לי ככה?"

הפעם היא שאלה את זה בלי ניסיון להרגיז, לא הייתה נימת התגרות בקולה.

ריינה שוב הסמיקה.

למה לעזאזל היא מסמיקה כול כך הרבה?!

טוב שהיא מביטה קדימה כבר ותאליה לא יכולה לראות את הבעת הפנים שלה.

"אני אספר לך אחרי שנשרוד את הטיסה הזאת."

"מה?!"

בחירה גרועה של מילים. בחירה גרועה של מילים.

תגובות יתקבלו בשמחה (: