איך פגשתי את פוטר

"אני באמת חושב שזה רעיון טוב לעזור בהוגוורטס" אמרתי אחרי שכל האורחים הלכו. אני רון והרמיוני נכנסנו לבית משפחת וויזלי.
"מש´תגיד" אמר רון.
"רון, אולי תקחו את ג´יני איתכם?" שאלה מולי וויזלי. "גם אנחנו" קראו נוויל ולונה. "לא, אנחנו לא הולכים" רון נעץ מבטים בהארי והרמיוני.
"זה יהיה נחמד, נגייס את כל צ´´ד" אמרה ג´יני.
"נו, רון" אמרה הרמיוני.רון חשב קצת. לבסוף אמר "בסדר" אמר רון.
"הרמיוני, עדיין יש לך את המטבע?" שאלתי. הרמיוני הנהנה והוציאה אותו. היא סימנה את התאריך ואת מקום הפגישה.
"נלך מחר" הרמיוני אמרה. "איך תגיעו לשם?"  שאלה גברת וויזלי. "נתעתק להוגסמיד ומשם נלך ברגל" אמרתי את התשובה הכי פשוטה. "אחרי ההתעתקות נוכל גם לעוף" הוספתי. "בסדר חמודים. תוכלו לישון כאן בלילה" אמרה מולי.
"אני יוצאת לקחת את הדברים שלנו" אמרה הרמיוני והתעתקה משם. אני, נוויל ורון עלינו לחדר שלו.
"יהיה כיף לפגוש שוב את כולם" אמר נוויל בחלומיות. "נראה לי שאני אהיה גדול אהיה פרופסור לתורת הצמחים" שינה מיד את הנושא. אני ורון החלפנו מבטים.

~למחרת~

"הארי, הארי קום!" לחש רון באוזני. זו הייתה שעת בוקר מוקדמת. הבנתי מה הוא מתכנן, נצא בלי ג´יני, נוויל ולונה. "אנחנו לא מתכוונים לצאת בלעדיהם" אמרתי.
"לא, כולם כבר מוכנים" אמר רון. מילמלתי כמה מילים ויצאתי מהמיטה.
ראיתי שמונחת עליה גלימה אז לבשתי אותה. הרכבתי את משקפי ויצאתי מהחדר.
"סוף סוף קמת" אמרה הרמיוני והתעסקה עם השרביט שלו.
כולם כבר היו שם.
"קחו את זה" מולי הושיטה להרמיוני חבילת כריכים. ג´יני רצה למעלה וחזרה אחרי כמה שניות עם תיק גב.
היא הכניסה את הכריכים לתוכו ותלתה אותו על הכתף.
"תהנו!" קראה מולי אחריהם. הרגשתי את ההרגשה המוכרת בהתעתקות. הופענו באמצע הכפר. אנשים לא שמו לב אלינו, הם המשיכו בעיסוקיהם.
ממרחק ראינו את הטירה הממוטטת של הוגוורטס. היא נראתה אפילו יותר גרוע מהיום שעזבנו אותה.
רצנו אליה בכל הכוח. כבר יכולנו להבחין בכמה מהפרופסורים עם שרביטים מנסים לכשף את הטירה מחדש.
הצטרפנו אליהם באותו הרגע. הייתי בין פרופסור מקגונגל לפליטיק. מקגונגל הזיעה כולה. היא נראתה נורא. קרעים קטנים עיטרו את שולי הגלימה שלה. משקפיה היו שבורות.
אבל יותר מכל, היא נראתה הרוסה. "טוב שבאתם פוטר" אמרה.
"הקרב הזה הרס לגמרי את הטירה" אמרתי. היא הנהנה.
לבסוף הצלחנו להקים את הטירה. חייכתי אל הרמיוני ורון.
"עדיין לא גמרנו. יש עוד המון עבודה" אמרה מקגונגל. הפסקנו מיד. חילקתי לכולם את הכריכים. מסתבר שגברת ויזלי הביאה לפחות חמישים.
נכנסנו לטירה ביחד עם חברי צ´´ד שכבר הספיקו להגיע. " פרופסור מקגונגל צדקה. המסדרונות היו קיימים. אבל המדרגות שבורות וכל הרהיטים. חלק מהתמונות היו קרועות ותושבי אלה שלא נקרעו צרחו בפחד.
רצתי לעבר משרד המנהל. עוגי האבן היו שבורים. נכנסתי למשרד, הכל היה שם כמו שצריך, אף רהיט אינו נישבר.
"שלום, פרופסור" חייכתי בעצב לעבר דמבלדור התלוי על הקיר. "מה קרה להוגוורטס?" התערב פינאס ניגלוס.
"הבסתי את וולדמורט" אמרתי. כל המנהלים חוץ מדמבלדור נשפו בהפתעה."למה חזרת?" שאל דמבלדור. "הטירה התמוטטה" אמרתי. "שמנו לב" מלמלו כמה מנהלים. דמבלדור התעלם מהם.
"תספר לי על כל מי שנהרג" אמר בנוקשות אך בטוב לב כאחד. "פרופסור סנייפ, קולין קריווי, לופין, טונקס, פרד וויזלי, בלאטריקס לסטריינג´, וולדמורט ועוד הרבה אוכלי מוות, גם מהצד שלנו." אמרתי.
דמבלדור העלה על פניו ארשת פנים עצובה.
"השמדנו את כל ההורקרוקסים" אמרתי. דמבלדור חייך חיוך קטן. ממש פיצפון.
"אתה יכול לשבת, הארי" אמר. התיישבתי.
"תעזור לפרופסורים לתקן את הוגוורטס. בשביל הדורות הבאים." אמר. הנהנתי.
"אפשר לשים תמונה שלך בכיכר גרימולד?" שאלתי. "כן" אמר. "כל הכבוד, השמדת את ההורקרוקסים והרגת את וולדמורט" אמר.
"הארי! אנחנו צריכים עזרה!" אמרה הרמיוני מלמטה. "רפארו!" שמעתי אותה אומרת.
"אני חייב לרוץ, ביי!" אמרתי
ירדתי במדרגות האבן. העוגים כבר עמדו על המשמר. "תנו לי לעבור!" קראתי. הם נתנו לי לעבור, מבולבלים.
הרמיוני הייתה עסוקה בהרגעת התמונות ובתיקון שלהן. "האישה השמנה רוצה להגיד לך משהו" אמרה.
רצנו אליה. "הארי פוטר" אמרה בחולשה. "הארי פוטר" לחשה. "אני גאה בזה שאתה בבית שלי. אבל אדון האופל יחזור. הוא יחזור" לחשה. "אל תתקנו אותי" אמרה. פרופסור מקגונגל הייתה שם. גם רון והרמיוני. הסתכלתי אליהם בדאגה.
"מי שואל אותך?" אמרה פרופסור מקגונגל. "רפארו" אמרה. "מה קורה כאן? מה קרה? סיסמא בבקשה" אמרה.
"אל תדאג פוטר, היא לא מנבאת עתידות", אמרה פרופסור מקגונגל. "מי מנבא עתידות?" אמרה התמונה.
"תחזרו לחברים שלכם" אמרה. רצנו ובדרך הטלנו לחשי רפארו על כל דבר.

הפרק הקודם		הפרק הבא