שלום, בלה

הסבר: אותיות נטויות זה אותיות שניסו למחוק אבל לא נמחקו אז זה נשאר מטושטש.

***********

שלום, בלה.

מה קורה?

את בטח ממש מופתעת כי אין לך מושג מי אנ-

בבקשה תקראי את הכל ואל תזרקי את זה לפח ישר-

לי קוראים גם בלה. מצחיק, הא?

אוף, אני לא יודעת איך להתחיל את המכתב הזה ככה שלא תזרקי אותו לפח ישר.

מוזר לי לכתוב מכתב עם השם שלי בראשו, אבל הפעם הוא לא ממוען אליי ורק אליי והגורל שלו זה לא להישאר זרוק בתא. הפעם אני שולחת אותו, באמת. הפעם הוא מגיע אלייך. אם את קוראת את השורות האלה את בטח כבר יודעת את זה. אוף, שוב יצא גרוע.

בכל מקרה, רציתי לכתוב לך משהו מהרגע ששמעתי עלייך. אז הנה, אני כותבת לך.

בתוך כל הטירוף הזה שעוטף אותי כאן, ואני עדיין יודעת עלייך. איך אני? מגיע לי צל"ש, אה?

אני יודעת עלייך הכל. קוראים לך בלה קאלן. לבעלך קוראים אדוארד. יש לך ילדה בשם רנסמיי שכולם קוראים לה נסי. את חושבת שזה שם חיבה מזעזע שדומה לשם של המפלצת ה-

אני גם מישהי מהעולם שלך, אפשר לומר. לא בדיוק מהעולם שלך של הערפדים, אלא מהעולם של הקסם. אני באמת לא מבינה למה בחרת להיכנס לכל הטירוף הזה. הייתי עושה כל מה שאפשר כדי להיוולד רגילה, ואת פשוט הרסת לעצמך. נו, מילא. בעיה שלך.

אז אל תיבהלי ממני שגיליתי את הסודות שלך. אני קוסמת מוכשרת(כן, כן, כזאת עם שרביטים. שעושים אור. בצבעים שונים. בטח שמעת עלינו אגדות) שמאמינה בכל האגדות על היצורים המיתולוגים. כי הכל נכון. אנשי זאב וקנטאורים וחדי קרן ו- אז חקרתי קצת גם על האגדות של הערפדים, הלכתי בעקבותיהם, וגיליתי את הסיפור שלך. של אדוארד. של הבת החצי ערפדה חצי אנושית שלכם. של הזאב שמוטבע עליה.

הבנתי שגם לך היה סיבוך כמו שלי. רגע שחשבת להרים ידיים. כי כל העולם נגדך. כי הכל צרות. הכל מלא בצער ואומללות שאת לא יכולה לברוח מהם. הם הגורל שלך.

אני כאן באזקאבן כבר עשר שנים. אני בהחלט יכולה להעיד כמה צער יש בעולם. חשבתי שאני יוכל לברוח מאזקאבן, הייתי תמימה.

אז הייתי חייבת לכתוב לך. לדבר אלייך. כי האמנתי שאת היחידה שיכולה להבין אותי.

שתינו נקלענו בצד הלא נכון של הסיפור. את נחשבת לפושעת שיצרה יצור מיתולגי מחריד שיש עליו טאבו, ואני תמכתי בצד המרושע והמחריד. את היית אמורה למות, להפסיד. אבל זה קרה רק לי. הסיפור שלך התהפך בסופו של דבר. זה יקרה גם לסיפור שלי? הלוואי!

אז הייתי חייבת לכתוב לך. כאישה לאישה. כבלה ל...בלה.

הייתי חייבת לספר לך עלי. לך יש עכשיו הכל. לי אין עכשיו כלום. זה נראה לך הוגן?

החיים לא הוגנים, אני כבר גיליתי את זה. יש כאלה ברי מזל ויש מסכנים. יש יפים, ויש מכוערים. יש טובים, ויש רעים. יש אהובים ויש... כאלה שפחות. כמוני, למשל. אני תמיד פחות. בהכל. ואז פעם אחת אני בולטת, ואז נופלת. מחיר חיי הזוהר?

רציתי לכתוב לך כבלה לבלה. לפרוק. אבל גם את זה אני לא יכולה. כי אני לא באמת בלה.

אני סתם חיקוי. טציה עלובה. יצור מחריד שסתם השתיל רוע בעולם ולא ראוי לחיות. אני צריכה להרוג את עצמי ולא מבינה למה עוד לא עשיתי את זה לפני זה. אני שפל המדרגה, הדבר הבזוי ביותר שעל האדם להיזהר ולא להיות כמוהו.

אני לא באמת בלה. אני בליטקריס. אני ארוכה, מסורבלת.

אני שנואה.

לך יש הכל. משפחה גדולה ותומכת. בעל שאת הכי אוהבת בעולם. ילדה. חיי נצח. יופי שלא ידהה לעולם. כושר. חופש. חופש..!

ולי? לי אין כלום.

רציתי לכתוב לך מכתב משמח יותר. לא כזה. לא אחד שיגרום לך להרגיש אשמה. כי את לא אשמה. אני אשמה בהכל. אני בחרתי בחירות מוטעות שהורידו אותי לשפל שבו אני סובלת כעת. אני האשמה.

כמו תמיד.

טוב, לפני שזה ידרדר יותר, אני יסיים את המכתב הזה.

בלה. בליטקריס.

בית הכלא אזקאבן לקוסמים.

בית כלא ללא תקוה.

שלום, בלה.

ושוב אני מוצאת את עצמי כותבת לך ברגעי משבר. ממש יופי לי! עברו שלוש שנים מאז המכתב הקודם שכתבתי לך. עוד לא שלחתי אותו. כשכתבתי אותו לא חשבתי על זה שבאזקאבן לא מסכימים לשלוח מכתבים.

אז אני בעצם כותבת לשתי בלות הפעם. לך ולי. בעצם, נראה לי שיותר לי.

ואני שוב מרגישה שאני לא יכולה יותר. שהתמאלתי ביותר מדי כאב. שכבר היא אפשר לחיות יותר בעולם הצבוע הזה שמלא כולו במסכות. לכל אדם יש מסכה משלו. דרך להסתיר את האמת.

אז ברחתי לפה. לעולם הפרטי שלי. בו הרחק מעיני הסוהרסנים אני מצליחה לכתוב ברוגע. כן, בטח רוגע.

רציתי להגיד לך שאני הולכת למות בקרוב. אני ממש מרגישה את זה. אני מרגישה קליפה מרוקנת שעוד שניה והנשמה שלה תצא ממנה.

אז רציתי לספר לך קצת עליי. שלפחות את תבכי כשאני אמות. כי בעלי הפך למכונה חסרת רחמים שמותי אפילו לא יחסר לה. אדון האופל, זה ששירתתי בנאמנות אין קץ, מת. ההורים שלי מתו. אחות שלי התחתנה עם מוגל וניכו אותה מהמשפחה כך שאני גם לא רוצה שהיא תיהיה עצובה על מותי. אחות אחרת רק תשמח לאיד כשאמות.

אז נשארת רק את. את אדם טוב ובטח תצטערי בשבילי.

אני אמצא דרך להשתחרר מהכלא לפני מותי. אני אברח ואמות לי בשלווה במקום אחר, רחוק מעיני הסוהרנים שרק מיחלים לרגע הזה. אני אנסה למות בכבוד.

אנסה למות תוך כדי קרב. אדע שעשיתי כל שביכולתי כדי שאדון האופל יתגאה בי.

אני אגרום שבמותי אנשים רבים יהיה עצובים.

אז עכשיו אני מחפשת דרך להשתחרר מהכלא. אם אצליח, אני אשלח לך את שני המכתבים האלה בינשוף.

מהחופש.

בליטקריס.

עדיין בכלא אזקאבן.

שלום, בלה.

פתאום הכל הסתדר. ברחתי בעזרת כמה משרתי אדון האופל אחרים. גיליתי שהוא חי!

ושוב יש לי למה לחיות. את מי לשרת. למה לקוות.

מולאתי עד תום תקווה שהפעם נצליח.

יש לנו סיכוי. אנו רבים מהם. חכמים מהם. מאומנים מהם. קטלניים מהם.

היו לנו מספר כשלונות קטנים, אבל הם לא כלום עבורי. כמו אבן חצץ קטנטנה שלא מספיק מפריעה למרכבה שדוהרת במהירות.

אז עכשיו אני שולחת לך את שלושת המכתבים האלה. בתקווה שהגורל שלי יהפך לטוב כמו שלך.

ואם לא, אם אמות בקרב, יהיה זה גם טוב. אמות כלוחמת צדק שנאבקת על זכויותיה.

אם אמות, בבקשה, תצטערי עליי.

בליטקריס.

במקום מסווג מטעמי בטיחות.

שלום, בלה.

קצת הצטערתי שלא ענית לי. מה, לי לא מגיע יחס?

אנחנו עומדים לקראת המלחמה האחרונה והגורלית. הארי מת- את בכלל לא יודעת מי זה., הארי זה האיש הרע. כלומר, הטוב. אבל עבור הצד שלי הוא רע.

ואנחנו הולכים עם גופתו אל האויב. אני מקווה שלא תתפתח מלחמה אלא כולם ישר יעברו לצד שלנו. אבל אני לא יתנגד להילחם.

כל הסבל שלי מתנקז ברגע הזה. המאושר.

רגע הניצחון המתוק.

המכתב הזה קצר, אני יודעת. אני ממהרת. אחרי הניצחון אכתוב לך על המלחמה באריכות.

תכף אשוב,

בלה.

בית הספר הגוורטס.

שלום, בלה. או בליטקריס, איך שתדעפי.

המכתב הזה מונח על הקבר שלך.

לא האמנתי בזה. לא האמנתי שמתת. לא יכולתי להאמין שמישהו יזכה במנת חיים מסכנה כל כך.

אני מעולם לא כתבתי לך תשובה ועכשיו אני מרגישה אשמה שלא הראתי לך כמה אני מעריכה אותך.

את היית אישה מדהימה. הכי טובה ומסכנה בעולם.

תדעי שאני לעולם לא ישכח אותך. כל חיי. וזה די הרבה זמן כשההבטחה הזו באה מערפדה.

אני באמת מצטערת עלייך. אפילו לא היית צריכה לבקש.

כשחשבתי על הדמות שעומדת מאחורי המכתבים מלאי הייסורים שקיבלתי, חשבתי על דמות צבעונית שחייה התהפכו והיא הפכה לאפורה. אני חושבת שצדקתי.

ועכשיו, נשאר ממך רק תל אפר. עצמות. שיש קר שאמור להנציח אבל לא מצליח לשקף באמת את האופי שלך.

אני באמת מצטערת עלייך. כל כך מצטערת!

שמתי לך פרחים. אני מקווה שאת אוהבת אותם. אשוב בקרוב.

מבטיחה.

בלה השנייה.