|
משפחת קאלן ואני,כנראה גם אני הייתי אמורה להיות חלק ממשפחה זו אבל הרגשתי כל כך לא שייכת שזה כנראה לא כל כך נעים,
פשוט לא קלטתי שאני כבר לא אריאל של פעם ,אני משהו אחר, שוב נזכרתי בעברי כ-אנושית
"הגענו" העיר אותי קולו של ג'אספר מין הבועה שבה הייתי התבוננתי סביבי והבנתי שזה היער שבו איבדתי את אנושיותי,אף על פי שהתחרפתי מצמא לא רציתי להראות זאת לאף אחד. ראיתי שהקבוצה שבה הגענו מתחילה להתפרק אז התבוננתי לצדדים, אך ריח מוזר תפס את אפי, עד שבאמת התחרפנתי "אני מריחה משהו" אמרתי וכולם הפסיקו את עבודת הציד שלהם כדי לראות על מה אני מדברת, הם התבוננו לצדדים עד שבאמת קלטו מה הריחתי זה היה דם אדם.
"מה זה?" שאלה אליס בקול מופתע את קארלייל,הבנתי מאיפה הריח אז החלתי לרוץ לכיוון האדם. היה שם דוב ,דוב גריזלי ענקי חי ונושם,אזז הבחנתי בעוד משהו, היה שם ילד,נער, כבן גילי ,מתפתל מכאבים, הזדעזעתי למראה הזה ,הייתי כל כך רעבה ,רצתי אל כיוון הדוב ונגסתי בו עם שיניי ,הטעם היה טוב,הצמא נעלם.
תפסתי את הנער בידיי,הוא היה כבד הוא התפתל כדי שאשחרר אותו אך לפתתי חזק יותר ויצאתי אל היער כדי לחפש את הקבוצה,מצאתי אותם מחפשים אותי ואת הריח שחררתי את הנער ומלמלתי "אני הולכת לצוד" ונעלמתי מעיניהם, תפסתי כמה דובים עצבניים זה היה ממש כיף XD... התיישבתי והתבוננתי על השמש השוקעת,חזרתי אל הקבוצה וגיליתי ערפד חדש דנדש בין משפחת קאלן "זה ג'יימס" בלה לחשה אל תוך אוזני והנהנתי,שיער הנער השחור היה פרוג ותווי פניו,כמו של כל הערפדים, היא פשוט מושלמים...
+++
תודה לכול מי שמדרג ומגיב, תודה ^^
|
0 חרמשים
(3.111) 18 דירגו
כותב: 
ID : 679
תמשיכי =]]]]]]]]]]]]]
ממש נחמד... אבל הכל קורה קצת מהר מידי =]
הכל קורה קצת יותר מדי מהר... אבל הפאנפיק והרעיון כשלעצמו יפים מאוד:)
