אדון השושנים

אין לי זכויות על הארי פוטר
תודה לבטא שלי katherine221 :)
מקווה שתהנו מהפרק וההמשך לו תלויה בכמות התגובות 
----------------------------------------------
בהיתי בנוף החולף על פני החלון, בהיתי ברצפת תא הרכבת שישבתי בו, ניסיתי להסתכל על כל דבר במטרה אחת, לא להסתכל על האדם שיושב מולי. 
'את מאוהבת בו', קול קטן אמר לי בכל פעם שעיני נחו על עיניו הכחולות, על גופו החסון משנים של אימוני קווידיץ ועל חיוך אמיתי שמעולם לא היה מופנה אלי. אבל קול אחר תמיד ניסה לשכנע שאני לא מאוהבת בו, שהרגש שאני מרגישה לגבי החבר הכי טוב של אחי זו סתם הידלקות עוברת, שבסופו של דבר זה טבעי, להידלק על החבר הכי טוב של אח שלי- סקורפיו מאלפוי. להידלק עליו למרות שזה נועד לכישלון ידוע מראש וכאב לב ממושך, למרות שהנערה הכי יפה וחכמה בבית ספר שכל הבנים מזילים עליה ריר היא החברה שלו, ולמרות כשהוא פונה אלי נימה מזלזלת, כועסת או שחצנית תמיד מתלווה לקולו.כן אני בטוחה בכך, הדלקות או התאהבות וכל דבר שעלול לרמוז לרומטיקה בינינו נועד לכישלון אבל בכל זאת אני עדיין מרגישה כך. 
"לילי", אלבוס קרא לעברי בפה מלא צפרדע שוקולד, פיו היה מלוכלך מעט והוא ישב מול החבר הכי טוב שלי דארן שקורא את הספר המשעמם בעולם 'הוגוורסט תולדות' (תודות לדודתי הרמיוני), בזמן שאני ישבתי מול סקורפיו.
"אהה?", נהמתי לעברו, נמנעת מלהסתכל עליו בידיעה שזה יאלץ אותי להסתכל על סקורפיו 
"תראי מי יצא לי, אני אשמור אותו", הוא הושיט את הקלף אלי והסתכלתי על פניו הקודרות של סוורוס סנייפ, אחד מן שני האנשים שאלבוס נקרא על שמם. 
"זה מגניב אל", אמרתי בצחקוק, "אבל אתה לא חושב שאתה גדול מידי בשביל זה? אתה הולך להיות בן 18 השנה", למרות שהוא גדול ממני בשנתיים אני מרגישה לפעמים שאני הגדולה מבין שנינו. 
"אני פשוט צעיר בנפש", הוא הכריז במשיכת כתפיים 
"כן רואים", זרקתי לעברו חתיכה מנייר הטואלט שנח על השולחן כדי שיוכל לנקות את הפנים, "לפעמים אני באמת לא מבינה איך בנות מוצאות אותך מושך" נאנחתי וגלגלתי את עיני כשהוא נקה את פיו ללא הצלחה.
"זה בגלל שאת לא נחשבת לבת", סקורפיו הקדים להגיב לפני אל, ספק מלגלג ספק אדיש ולא מרים את עיניו מן המכשיר המטופש. אילו קיים לחש שלא היה גורם לי להאדים כמו עגבנייה הייתי מתפללת כדי לדעת אותו, "מ-מה", גמגמתי בכעס בזמן שאלבוס הסתכל עלינו משועשע מעט, "זה תקף גם עלייך סקורפ אני בהחלט לא מבינה למה בנות נמשכות אל אידיוט כמוך", ולפני שמשהו מהם הספיק להוציא הגה תפסתי את גליל הנייר הנוסף שהיה לידי וזרקתי אותו עליו, קצה פיו התעקל מעט לחיוך מלגלג אחרי שפניו פגשו את הגליל, "או את רוצה מלחמה לילי לונה פוטר את תקבלי אחת", הוא תפס את הגליל וזרק אותו עלי באופן מכוון להפליא כצפוי משחקן קווידיץ אך לפני שזה פגע לי בפרצוף דארן תפס את זה מבלי להרים את עיניו מהספר, הוא הושיט לי את הגליל וסידר את משקפיו שנטו טיפה על אפיו.
"נו אתה רואה את זה מאלפוי", אלבוס אמר עם צחוק מתגלגל, "אנחנו בהחלט צריכים מישהו כזה בנבחרת הוא יכול להיות שומר מצוין". 
"כל עוד הוא יוכל להוציא את האף שלו מהספרים שלו אולי יהיה לו סיכוי קטנטן לעלות לנבחרת וסיכוי עוד יותר קטנטן להגיע לרמה שלי", סקורפיו התרווח במושב וכמעט היה אפשר לראות את חזהו מתרווח, גלגלתי עיניים, למרות שדארן קורא המון ספרים, עם חמשת האחים הגדולים שלו הוא למד לשחק קווידיץ' מצוין. דארן גיחך ועיניו החומות-ירוקות בהירות ננעצו בעיניו הכחולות של סקורפיו, "לרמה שלך? ,דבר כזה יגרום לי רק לרדת ברמה לא לעלות", שניהם לא סובלים זה את זה ידעתי את זה ובכל זאת והתחננתי בפני דארן שלא יעזוב אותי בתא איתם לבד, משום מה המריבה שהולכת ובאה בין השניים נראת גרועה יותר אבל קריאת המדריכים מבחוץ אשר הכריזה שהגענו שברה את השתיקה, דארן מבלי לומר מילה פתח את דלת התא ויצא ואני קמתי אחריו.
"ביי אלבוס, סקורפ", שלחתי חיוך לאחי ופרצוף זועף לסקופיו שמבטו אלי היה זהה, יצאתי מהתא בניסיון להדביק את דארן.




"אני שונא אותו", דארן הכריז כשזיהה שאני לצידו. 
"כן גם אני", שיקרתי בקלות אבל הוא גיחך, "כן בטח" 
"מה זה אמור להביע?", שאלתי בניסיון התחמקות מתלמיד שנה שנייה, הלכנו לאולם הגדול שם הארוחה חיכתה לנו, יחד עם מיון תלמידי שנה ראשונה, 
"לילי לונה פוטר, אני החבר הכי טוב שלך ואת חושבת שלא אדע אם את מאוהבת באידיוט כמו מאלפוי?" 
"עד כדי כך ברור?" 
"זה היה ברור כבר בשנה הראשונה שלנו לא הפסקת לספר לי שהוא החבר הכי טוב של אחיך ושהוא בא אליכם בכול חופשה", הפנים שלי הסמיקו כשנזכרתי ביום הראשון שאני ודארן הכרנו, זה היה בסמטת דיאגון, קצת לפני השנה הראשונה שלי, אני, אמא , אלבוס, ג'יימס, סקורפיו, הוגו ורוז וכמובן דודה הרמיוני הלכנו לקנות את כל המוצרים שדרושים לכולנו להוגוורסט, את דארן פגשתי כמובן בחנות ספרים, הוא היה עם אמא שלו שהתעניינות שלה בספרים הייתה זהה להתעניינות של בנה. אמא, ודודה הרמיוני חייכו וניגשו לשניהם, מסתבר שאמא שלו- צ'ו הייתה בתקופת הלימודים של אמא ודודה הרמיוני. 
"בוא נדבר על זה אחר כך", נאנחתי בזמן שהתיישבנו בשולחן של גריפינדור, בקצה עיני יכולתי לזהות את אלבוס ואת סקורפיו מתיישבים באזור המרוחק יותר של השולחן, ליד רוז והוגו בני דודי, הסטתי את עיני לשולחן המורים ברגע שג'ימי שרידן החברה של סקורפיו התיישבה לצידם. 

		הפרק הבא