מלך העולם

אז זה פאנדום שלדעתי לא הרבה מכירים.... הפאנפיק מבוסס על הספר "המלך מתיא הראשון" שכתב יאנוש קורצ'אק. כשהתחלתי לקרוא אותו שמתי לב לחברות המתפתחת בין המלך מתיא לפלק, הבן של סמל המלחמה, והרעיון לפיקצר פשוט קפץ לי לראש.

עוד לא גמרתי את כל הספר, ואני לא יודעת מה יקרה בהמשך, אבל גם אם הסוף יהיה רע (בבקשה שלא), עדיין יהיה לי את הפיקצר על השיפ החמוד הזה!

תהנו ♥

מתיא התנגנב בין שיחי הארמון. 

במזל שר הטקס לא הרגיש בטוב, ולכן נרדם ולא שם לב למתיא, שיצא בשקט מהחלון. 

"פלק? אתה פה?" לחש המלך הקטן.

"מתיא?" 

"היי." הוא חייך לעבר בנו של סמל המלחמה. 

"הבאת לי דובדבנים?" 

"כן. הנה, קח." הוא הושיט את ידו וחשף חופן פירות אדומים.

פלק חייך למתיא כמכיר תודה ולקח שניים.

שני הילדים שכבו על הגב, אחד לצד השני, על הדשא הרך, והביטו בכוכבים.

הם לא דיברו, הם לא היו זקוקים למילים. 

הרגעים האלה לא היו כמו במגרש המשחקים, שם היו רק חברים טובים, הרגעים האלה היו מעבר לכך. 

שניהם היו צעירים מכדי להבין מה קורה ביניהם, צעירים מכדי להבין את משמעות המפגשים.

הדבר היחיד שידעו היה שאינם יכולים להתקיים מבלי השני.

ידו של פלק הזדחלה לעבר ידו של מתיא. 

מתיא חייך ותפס את ידו של חברו.

"מתיא?" פלק לחש. 

"כן?"

"למה רצית להתחבר איתי?"

"כי אתה מוצא חן בעיניי."

פלק נשם עמוק. לפני מתיא, אף אחד לא רצה להתחבר איתו בגלל אישיותו, כולם פחדו ממנו ומאבא שלו, לכן קיבלו אותו כמנהיג ושיחקו רק איתו.

הוא תהה אם ככה זה באמת מרגיש כשיש לך חבר אמיתי.

אף אחד לא ידע על המפגשים של מתיא ופלק. אסור היה להם להיפגש, לכן הם שמרו על כך בסוד.

"פלק?"

"ממ?.."

"למה הסכמת להיפגש איתי?"

פלק לא ענה. הוא לא ידע כיצד לענות.

שניהם נותרו שם, נועצים עיניים בשמיים המאירים, מנסים לנחש מה יצפון להם יום המחר.