לרמוס נמאס

לרמוס נמאס להשתמש בשיעורי הבית כתירוץ להגיע לספרייה.

מאז שג'יימס התחיל לצאת עם אוואנס, הוא כמעט והפסיק לבלות עם הקונדסאים. את רוב זמנו הוא בילה בספרייה, רכן מעל ספרי ענק יחד עם הגריפינדורית הג'ינג'ית.

לרמוס נמאס לבהות בחברו בסתר, מבלי לספר לאף אחד.

כשג'יימס היה מרגיש במבט הננעץ בגבו, היה מסתובב במטרה לגלות מיהו המציץ, אך מעולם לא ידע. רמוס מיהר להוריד את מבטו הממושך בשנייה שקלט תנועה בגופו של ג'יימס, אפילו הקלה שבקלות.

לרמוס נמאס לקרוא את מחשבותיו של ג'יימס לגלות שזה חושב רק על לילי.

הלחש הקטן שהיה יוצא מפיו חשף בפניו עוד ועוד תהיות כלפיי לילי אוואנס, חלקן מתוקות וחלקן לא. בכל פעם שגילה שראשו של ג'יימס עסוק בנערה, הסיר רמוס את הכישוף.

לרמוס נמאס לשקר לחבריו הטובים, להונות אותם בקשר לנטייתו המינית.

כשהארבעה יושבים יחד בחושך, ואף אחד לא רואה אותם והם לא רואים אחד את השני, שם הם מספרים הכל, חושפים את סודותיהם הגדולים ביותר. בכל פעם שמגיע תורו של רמוס לדבר, הוא מדחיק ומספר משהו שקרי, העיקר לא לגלות את האמת.

לרמוס נמאס לדמיין הכל.

בלילה, באמצע השיעור, או סתם בארוחת צהריים, תמונות מציפות את ראשו, תמונות שמסקרנות אותו ומפחידות אותו בו זמנית. כל הנשיקות שראה הין ג'יימס ולילי, כל הרגעים שלהם יחד, מנתגנים שוב ושוב בראשו, רק שבמקום הגריפינדורית מופיע רמוס עצמו, מוגן בתוך זרועותיו החזקות של פוטר.

לרמוס נמאס לנשק בנות.

בנות המין השני מחליאות אותו, הוא לא רוצה אותן. הוא לא רוצה את החברה ששידך לו -איך לא- ג'יימס. הוא לא רוצה לשקר לה, הוא לא רוצה לטעוםאת פיה דבר ראשון על הבוקר.

לרמוס נמאס להתאפק. 

הוא רק רוצה לתפוס את ג'יימס ולנער אותו בחוזקה עד שיקלוט שהוא אוהב אותו. הוא רוצה לנשק את הפאקינג שיט החוצה ממנו. הוא רק רוצה להיות איתו, להיות אוהב ונאהב.

לרמוס נמאס.