לא סתם חצוי דם

כל הזכויות שמורות לרולינג וריק ריירדן וכולי'

בוטא על ידי תום-פרסבת' פוראבר הג'נג'ית בנשמה!

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הוא ישב על מרפסת הביתן, כתפיו שפופות וכולו מקרין אכזבה טהורה.
'אני בן הפייסטוס, אלים אדירים' חשב לעצמו, 'למה אני לא מצליח אף פעם ליצור משהו? למה הכל מתפוצץ לי כל הזמן?!'
"היי סוורוס", נשמע קול עדין- זו הייתה ג'וליה, שהתיישבה לצידו בשיכול רגליים בקצה המרפסת. "אתה נראה מבואס, מה קרה?"
"שום דבר חדש" ענה בנימה עצבנית, דמעות מרצדות בקצוות עיניו.
-"עוד פעם התפוצצה לך היצירה?"
סוורוס רק הנהן בתשובה בדכדוך. "אויש נו, אל תיקח את זה קשה מידי, אני בטוחה שתצליח מתישהו" אמרה לו ג'וליה בנימה קלילה.
"לך קל לדבר", ענה בזעם, "את בת אפרודיטה,אף אחד לא מצפה ממך לשום דבר מיוחד"!
ג'וליה הסתכלה עליו בפרצוף כעוס ונעלב: "זה שההמצאות המוזרות שלך כל הזמן מתפוצצות זאת לא סיבה להוציא את הכל עליי! אני היחידה פה שעוד מדברת איתך, כולם כבר התרחקו ממך מזמן- ועכשיו אני מבינה גם למה!" היא קמה ממקום מושבה והלכה בסערה.
סוורוס עוד ראה את נצנוץ שערה הערמוני הארוך כשצעדה בזעם לעבר ביתן אפרודיטה.
"היי, סנייפ!" שמע סוורוס ילד מהביתן שלו קורא, 
"יש לך מכתב על הכרית! ויש פה גם איזה ינשוף מוזר שאני חושב שהוא חי-נראה לי שהוא זה הפיל את המכתב על הכרית שלך!" 
'יופי לי', סוורוס ועיווה את פניו במרירות, 'עכשיו גם ג'וליה כועסת עליי ברמות בגלל דבר פעוט כל כך וגם ה'אחים' שלי משתגעים מזה שחיה שהיא לא מכונה או אוטומאטון נכנסה לחדר, מתי הסיוט הזה ייגמר?'
הוא קם ונכנס בגרירת רגליים לביתן תשע, ובאמת, על הכרית שלו נח ינשוף, מנקר במקורו בנוצותיו ולרגלו קשור גליל קלף-מכתב.
במכתב שנכתב בדיו ירוקה היה רשום:
לכבוד מר סוורוס סנייפ
ביתן תשע
המיטה השלישית משמאל
מחנה החצויים
'אולי זה כרטיס יציאה כאן' חשב בכעס והתכוון להמשיך לקרוא-
"סנייפ! מה יש לך שם?" שאל בסקרנות מדומה נער אחר מביתן תשע, וחטף את המכתב מידיו החיוורות של סוורוס."היי,תחזיר לי את זה! זה שלי!" 
אמר סוורוס וניסה לקחת את המכתב מידיו של הנער, אך הנער-ג'רמיה-היה גבוה ממנו בהרבה.
"לכבוד מר סוורוס סנייפ ביתן תשע מחנה החצויים",
הנער התחיל להקריא בקול ופתח את המכתב במשיכה חדה"אנו שמחים לבשר לך שנשמר לך מקום בבית הספר הגבוה לכישוף ולקוסמות הוגוורטס, בברכה סגנית המנהל מינרווה מקונגל".
כולם מסביבו צחקו וסוורוס היה נבוך במקצת-הוא היה בטוח שג'רמיה סתם ממציא, הרי זה לא הגיוני שזה באמת מה שכתוב שם. 
"ג'רמיה! תחזיר את המכתב לסוורוס ותתנצל!" אמרה ג'וליה שהופיעה כמו משום מקום, וג'רמיה החזיר לו את המכתב בעיניים מזוגגות והתנצל, בזמן ששאר הילדים שהקיפו אותם התפזרו לאיטם.
סוורוס הביט בג'וליה בכעס, הוא שנא שהיא מתערבת לו בריבים ומקסימה את כולם בעזרת קולה להפסיק. זה היה כאילו הוא לא יכול להסתדר בעצמו, וזה גרם לו להרגיש חלש. 
"סוורוס אני הייתי חייבת להתערב, אני מצטערת" אמרה ג'וליה בקול קטן לאחר שהם נשארו לבדם.
-"כן בטח, מי בדיוק חייב אותך לעזור לי, המצפון שלך?!" אמר סוורוס בכעס.
"לא. כירון אמר לי" אמרה בשקט והסיטה את מבטה מפניו הזועמות.
"יופי,לא מספיק שאת מגינה עליי כמו ילד קטן," ירק סוורוס, "אז עכשיו גם כירון עושה את זה??" ופנה ללכת.
"רגע, שכחתי, כירון ביקש לדבר איתך, וכמה שיותר מהר." אחרי שגמרה לדבר, ג'וליה הסתובבה והלכה בעצב לכיוון ההפוך מהביתן של כירון. סוורוס הביט בה כשחלפה על פניו, ואז הסתובב באיטיות והלך לכיוון כירון.

		הפרק הבא